תודעה מוחזקת: הקונספירציה, חלק III
מהלכה האמיתי של ההיסטוריה מתגלה כסיפור מזעזע של שליטה בתודעה הקולקטיבית האנושית. אביחי אבוהב ממשיך לפרוט את תיאוריית הקונספירציה הפרטית שלו
הדרך להכיר מהי תודעה אינה פשוטה, ופגשתי הרבה אנשים שדיברו עליה מבלי להבין במה מדובר, מהסיבה הפשוטה שדג אינו יכול להכיר משהו אחר מלבד המים בהם הוא שוחה. אין לנו דרך לצאת מתוך עצמנו ולהבין מהי התודעה אם לא למדנו לכנס את החושים לחלוטין, "להירדם" במודע ולחוש ברובד המוחלט. ואולם, היצמדות לחוויה של המוחלט אינה מביאה בהכרח לצמיחה רוחנית, למרות שהבלחה או הצצה לאמת בהחלט יכולה להיות מעוררת. אז מהן התכונות הבסיסיות של התודעה, וכיצד ניתן להבין את התפתחות שלנו במובן התודעתי?
בשני הפרקים הקודמים סיכמתי את הסיפור ה"קטן" ואת תחילתו של הסיפור ה"גדול". עם שניהם עלינו להתמודד בכדי להתעורר למציאות אישית ואנושית אחרת. הסיפורים האלה, ובעצם כל סיפור, הם אוסף מחשבות המשודר במרחב המשותף לכולנו שנקרא התודעה. לכן, מה שמאחד ביניהם הוא בעצם ההיסטוריה של התודעה ושל השליטה בה מאז ימי קדם. לכן הייתי רוצה להוסיף עוד כמה משפטים על מהות התודעה, לפני שאמשיך בתיאור הסיפור ה"גדול".
אנחנו מניחים שהתודעה נכרכת בגוף בזמן הלידה, ומאפשרת לנו לחוות את המציאות הגשמית וללמוד בה. הסיבה שבגללה הגענו לכאן היא הרצון לחוות את עצמנו בנפרד מהכוליות. לכן, התכונה הבסיסית ביותר של התודעה היא גמישותה, או יכולתה להתגשם באין ספור צורות ולקרום עור וגידים, ממחשבה מופשטת עד למציאות הגשמית. המקום המהיר ביותר שבו אנו מייצרים מציאות פיזית מתוך המחשבה הוא הגוף, ובשלב מתקדם יותר, כשלמדנו לשלוט ולהפעיל את החשיבה באופן מתואם עם הלב, גם מחוץ לו.
כך, מחשבה על עוגה מעודנת יוצרת אצלנו מיצי קיבה ורוק בפה באופן מיידי, ודוגמה לא פחות טובה היא מחשבה ארוטית. המנגנון התודעתי המקובל פועל באופן שמחשבה מודעת מפוענחת על ידי התת מודע ומועברת לעל מודע, שלו יש ממשק ישיר עם הפעילות הפיזיולוגית. באנו לכאן, אם כן, כדי להתנסות ביצירת מציאות באמצעות חשיבה מודעת וכוונה של הלב. הסיבה שאיננו מצליחים
משום כך יש חשיבות גדולה למערכות אמונה הנמצאות בתת מודע: הן גורמות להפרדה ולכשל ביכולת ההגשמה שלנו, ומשמרות את הפיצול בזהות האישית והכלל אנושית. בכל אחד מאיתנו טמון פוטנציאל אדיר להגשמת מאוויים, אך הכוח הזה נשלל מאיתנו כאשר אנו מזדהים, למשל, עם מוגבלותו של הגוף בזמן ובמרחב. מכאן נובע שמי שרוצה להבין, לרפא וליצור במודע את מציאות חייו, חייב לנפות את מערכות האמונה שלו או את תכני התת מודע.
וכמובן, אם מישהו רוצה לשלוט בנו הוא חייב לפגוע ביכולת יצירת המציאות שלנו, ולהגביל אותה על ידי מנגנונים המחזקים את מערכות האמונה. אם נניח כי נשלטנו כבר ביד רמה ובאופן פיזי ממש - בכל המהלך המכונן של יצירת הגזע האנושי כגזע עבדים - הרי הדרך הפשוטה והישירה היא לשמר את ההטבעה הזאת באמצעות שליטה בתודעה הקולקטיבית, וזה בדיוק מה שלמדו "בני האלוהים" ומה שאיפשר להם להיעלם, לכאורה, מבימת המחזה האנושי.
השליטה שלהם התבססה, בתחילתה, על החדרת האמונה שאנו איננו אלא הגוף הפיזי ושיש לפחד מפני המוות, שהוא עצמו היה פרי הטיפול הגנטי שלהם לאחר קיצור משך חיי האדם, כפי שמתואר בבראשית, פרק 6: וַיְהִי כִּי-הֵחֵל הָאָדָם, לָרֹב עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה; וּבָנוֹת, יֻלְּדוּ לָהֶם. ב וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. ג וַיֹּאמֶר יְהוָה, לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר; וְהָיוּ יָמָיו, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. ד הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ, בַּיָּמִים הָהֵם, וְגַם אַחֲרֵי-כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל-בְּנוֹת הָאָדָם, וְיָלְדוּ לָהֶם: הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.
בעוד משך חייהם היה אלפי שנים, הם דיכאו בהתמדה את גיל האדם בניסויים גנטיים וכך גרמו לו לשכוח שהוא בן אלמוות, בוודאי במובן הגופני. ואכן, אם אנו שואלים את עצמנו מה ההיגיון בשיטת גלגולי הנשמות - אין כזה, כי במקור משך החיים שלנו היה כה ארוך, שבמהלך תקופת חיים אחת היה מאפשר להבין את העקרונות הרוחניים של הגשמה בממד הזה. אך זה לא היה הייעוד של "בני האלוהים" עבורנו. ניסיונות המרד המרובים של המין האנושי נגד "בני האלים" נשארו רק באפוס השומרי ואילו בתנ"ך זה מסוכם בקצרה בסיפור מגדל בבל, כניסיון ההרואי של בני האדם להגיע למקום שממנו "הם" באו, מן השמיים. עם זאת הדיכוי שלהם, כפי שראינו בפרק השני, היה קיצוני ומטורף מכפי שנדמה במבט ראשון, והוא השאיר את חותמו עמוק בתודעה האנושית.
הכוח האמיתי שלנו נובע מההבנה שתודעתנו בת אלמוות, וכי ביכולתנו להגיע להגשמה עצמית וליצור מציאות. כוח זה נגזל מאיתנו עם ראשיתה של האנושות באמצעות הפחד הקיומי, הדיכוי, ההשפלה, רציחות המוניות וכו'. במקומו קיבלנו הטבעה של מנגנוני השליטה הראשונים בתודעה הקולקטיבית. בני האלוהים גם הם "התבגרו", ולמדו שאין הם זקוקים עוד להתערבות ישירה ומתמדת בין בני האדם, כי די בהתערבות נקודתית המתמקדת ביצירת מערכות אמונה דתיות ודוגמתיות. מימי ישו ואילך, במהלך כל ימי הביניים ועד ימינו, הייתה התערבות מדודה אך ניכרת בקורות האנושות שהתבטאה גם באמנות.
עם ישראל נידון לאשמה כבדה על שבגד באלוהיו עם חורבן בית המקדש, ומאז ועד היום אנו מנסים "לתקן". אולם, להבנתי, המהפך החשוב הוא שבני האדם הפנימו ולמדו את דרכי השליטה בהמונים. טובי המדענים של גרמניה הנאצית נקלטו בארה"ב וברוסיה מיד לאחר המלחמה, וביניהם אלה שהקימו את נאס"א וגם אלה שהתמחו בעינויים ובחקר התודעה. יש האומרים כי האפלנו על "בני האלוהים", וכי משליטה על המסות למדנו לשלוט גם על תודעת היחיד באופן פרטני.
סדרת סרטי הוליווד - מקרי בורן - מדגימה את הרעיון הידוע זה מכבר, ולפיו הפעלת סבל גדול מנשוא מפצלת את התודעה של האישיות עצמה ומאפשרת להפעיל אדם למשימות רצח והתאבדות מבלי שיזכור זאת. אני ממליץ לקוראים לראות את העדויות של קייתי אובראין, דנקן אופניאן ודיוויד קורסו. זה נשמע הזוי לחלוטין אבל כן, זה בהחלט אמיתי.
מהלכה האמיתי של ההיסטוריה האנושית מתגלה כסיפור מזעזע של שליטה בתודעה הקולקטיבית, ועמו איני רוצה לסכם את הפרק הזה. הייתי רוצה, דווקא, להפנות את תשומת לבנו למקרה כמו זה של קייטי אובריאן שהזכרתי בפסקה הקודמת. כשמתבוננים בו, בסבל הגדול של ניצול מיני, תכנות תודעתי ודיכוי מתמשך, עולה מנגד היכולת המופלאה של התודעה להשתקם. מתבררת גם האפשרות האחרת, הגלובלית, המדגישה את החזון ליצירת עתיד משותף לצד גזעים אחרים. היא בהחלט בהישג יד אם נשתמש בפוטנציאל האדיר, המרפא והיצירתי של התודעה, מרגע שהיא הופכת מודעת לעצמה ואחדותית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם