הכול רוחני וכולנו חוצנים: הקונספירציה, פרק I
למה העיסוק בחוצנים מוקצה, למה הקוונטים והיחסות לא מתחברים, איפה החוליה החסרה עד להומו ספיאנס ומה, לעזאזל, אנחנו עושים כאן? אביחי אבוהב חושף את תולדות קונספירציית העל, שמעולם לא היתה מזימה
לא יכולתי לסתור את הראיות שהציג, אך שמעתי ניתוחים מדעיים לכאורה שהאשימו אותו ברמאות. לכן פניתי למדע. הלכתי אז להרצאות של פרופסור מריו ליביו על אסטרופיסיקה בטכניון, והשתלמתי כנער שוחר מדע בפיסיקה גרעינית כבר בגיל 16. נדרשו לי עשר שנים נוספות ומסלול של עתודאי בהנדסת חשמל, כדי להבין שגם המדע לא פותר דבר: לא את ההיסטוריה האנושית ולא את חידת הקיום והזהות העצמית שלי.
לעתים אני שואל את עצמי במה ראוי להשקיע את זמני: בהפרכת הסיפור ה"קטן" או הסיפור ה"גדול"? מה חשוב יותר? זה נראה לי לגמרי חסר תכלית לנסות לטפל בשניהם גם יחד. הסיפור הקטן הוא זה של האישיות בת החלוף, שאותה אימצנו לעצמנו כזהות ואותה ירשנו מהורינו ומן החברה שסביבנו.
הסיפור הגדול הוא סיפורה של ההיסטוריה האנושית בכללותה ושל עם ישראל בפרט, ועיקרו הניסיון להבין מה בעצם קורה היום בעולם ולאן מועדות פניו של המין האנושי. זהו סיפור מורכב מאין כמותו, שתמיד יהיו חסרים בו פרטים כדי להבין את התמונה המלאה. בשני המקרים אין, לדעתי, אפשרות לצמיחה אמיתית ללא הפירוק האמיץ של מערכת האמונות שלנו, ומבלי לטפח בתוכנו פתיחות ללמוד ולהכיל תפיסת מציאות חדשה. כל זאת בבחינת "דע מאין באת ומי אתה, כדי שתדע גם לאן אתה הולך".
כך, למשל, לפני שבועיים מצאתי את עצמי כותב מאמר על הסיפור הקטן. על המכשולים בהתעוררות רוחנית אישית שלא על פי מסורת רוחנית כלשהי. ושוב, נוכחתי לדעת שמרבית האנשים חייבים להיאחז במסורת כלשהי כדי להשתחרר מן הסיפור הקטן. בסופו של דבר, אין זה ענייני להיכנס לוויכוח כזה או אחר עם מישהו, שייקבע לכאורה מי מבין טוב יותר בגוף ידע או במסורת הטוענת לבעלות על הרוח. לעומת זאת, את הסיפור הגדול קשה עוד יותר להציג. הוא כה רחב וחובק כל, עד שאי אפשר לדעת היכן להתחיל מבלי להיקלע למחלוקות עם ידענים.
חובבי הסיפור הגדול נוטים להקים אתר אינטרנטי שעליו מודבקת מיד התווית של תיאוריות קונספירציה, וגם אליהם אינני משתייך. ביניהם יש אנשים טובים ונפלאים, אבל מי שהתעורר מן הסיפור הגדול אין לו בהכרח כלים לשמור על שלוות נפש, אלא אם התעורר זה מכבר גם מן הסיפור הקטן. מאידך,
פגשתי מעט מאוד אנשים שהתעוררו משני הסיפורים גם יחד, ולא חשו בחילה ורצון עז לברוח מהעולם כפי שהוא היום. וכך, נותר העולם שלנו בידי אנשים שהתודעה שלהם מפוצלת ואנוכית, כאלה שלא התעוררו כלל, והתוצאות ניכרות על פני השטח. ובכל זאת, לאור הקונפליקט המתעצם בעולם ובאזורנו, אני חייב לפחות לנסות ולהאיר תמונת מצב שונה מן המקובל, ולפקוח בכך את העיניים לאלו שמעוניינים בכך. אז אנא התאזרו בסבלנות, אני מבטיח להגיע גם למציאות הלאומית והאנושית העכשווית, אבל חייב להתחיל עוד קודם, בשאלות שעוררו בי עניין משחר ילדותי, ותסלחו לי אם אשלב בהן מעט ביוגרפיה אישית.
את השאלות של ילדותי אביא בהמשך, בהקשר של התנ"ך, אבל היה עליי להוסיף עליהן זווית רחבה יותר, שכוללת את הידע המדעי והארכיאולוגי העדכני. מה נכון לגבינו? תיאוריה של בריאה או אבולוציה, או אולי שתיהן? אם ברור כל כך מהי השרשרת האבולוציונית שנמשכה עד להומו ארקטוס שהתקיים עד לפני כ- 400 אלף שנה, מדוע חסרה החוליה להומו סאפיאנס, שמופיע לראשונה לפני כ-200 אלף שנה? למה במחקר הגנום האנושי נמצא שאחוז גדול מאוד מהגנים האנושיים לא פעיל, בעוד שבחיה כה פשוטה כמו זבוב הפירות רק 17 אחוז מהגנים לא פעילים? האם באמת תורת היחסות של אינשטיין למקרוקוסמוס נכונה, ומדוע עדיין לא ניתן לגשר בינה ובין המכניקה הקוונטית שעוסקת במיקרוקוסמוס? האם קפיצה בזמן-מרחב באמת אינה אפשרית, ואם כן האם הייתה בהיסטוריה ויש בימינו התערבות של "חוצנים" בנעשה בכדור הארץ?
באותו זמן קיבלתי לידי במתנה כעשרה ספרים של זכריה סיטשין, שחקר את התרבות הבבלית באופן שונה מהמקובל. הוא טען כי הייתה התערבות חוצנים ביצירת הגזע האנושי ובפריחתה הפתאומית של התרבות הראשונה שלאחר המבול בבבל. להבדיל משאר חוקרי הארכיאולוגיה, הוא ניסה להראות כי אין מדובר במיתולוגיה סתם, אלא להיפך: בשורשים משותפים המאחדים תחת מקור אחד את כל המיתולוגיות של תרבויות שונות שהתקיימו על פני כדור הארץ.
עם זאת, בעודי בודק שאלות אלו, מיד עלתה תפיסת העולם הרוחנית המקובלת, שלפיה רוחניות וחוצנים סותרים זה את זה - או לפחות שחוצנים אינם מעניינים אנשי רוח אמיתיים. האומנם כך? בעיני, הכול רוחני וגם כולנו חוצנים. הכול רוחני מפני שהתודעה שלנו, כמו גם הגישה שעל פיה אנו פועלים, שתיהן יכולות להפוך כל עשייה וכמובן היעדר עשייה ל"רוחנית". באותו אופן, גם "כולנו חוצנים", מפני שכולנו נשמות שמבקרות כאן ומתנסות בלימוד ובצמיחה עד להמשך הדרך או עד לחזרה למקור.
התגליות של סיטשין לא כבשו אותי אז, אולי מפני שספריו לא הציגו תפיסת עולם רחבה המחברת בין תגליות המדע - גנטיקה, כימיה, חקר המוח, פיסיקה מודרנית, היסטוריה וארכיאולוגיה - ודרשו התעמקות יתרה בתרבות השומרית. בנוסף לכך, תועמלני הנבואות של סוף העולם ב-2012 השתמשו בדבריו על כוכב ניבירו כאמצעי ליצור הפחדה וריחוק. אך בספר אחר, מדהים למדי של מייקל טלינגר בשם Slave species of God, מצאתי העמקה והרחבה של תיאור ערש האנושות ברוב ההקשרים המדעיים בני זמננו. במקביל, נתקלתי גם בניסיון הראשון והמעניין ביותר לדעתי, להבין את הבעיות והאפשרויות החדשות בהבנה של הפיסיקה המודרנית אצל חוקר בשם נאסים הרמאין.
הוא הדגים כיצד התפיסה העכשווית של המדע הרשמי היא חלקית מאוד, ומתעלמת לא רק מעדויות אלא גם מאפשרויות המסע בזמן–חלל. שני חוקרים אלה, שנמצאים דווקא בשוליים של הזרם המרכזי, הם דוגמאות לראיה חודרנית ובהירה שיכולה ללמד אותנו רבות על משמעותה של המקוריות ושל הראייה הכוללת של מציאות ימינו, ובמקביל - על היעדרה של ראייה כזאת במוסדות המחקר האקדמיים המקובלים.
בפרק הבא: ערש האנושות והתנ"ך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם