החייזרים שעשו אותנו: הקונספירציה, פרק II
אביחי אבוהב ממשיך לרקום את תיאוריית הקונספירציה הפרטית שלו. והפעם: מי היה באמת יהוה, מי אחראי לפריחה הפתאומית של האינקה והמאיה ואיפה באמת מתחבא האלוהים האמיתי
איש מבין החוקרים לא מעז לומר משהו שאינו בשטח המחקר שלו, וממילא שטח זה מוגבל כדי כך שהוא מראש זמין רק לבעלי העניין והידע. זאת הסיבה שאין היום כמעט חוקרים המנסים להבין את התמונה הכוללת. דוגמה נגדית מובהקת היא שתי הדמויות שהזכרתי במאמר הקודם: מייקל טלינגר ונאסים הרמאין, שאף שאין להם תואר בכל התחומים בהם הם עוסקים יש להם בהחלט תעוזה, מעוף וראייה כוללת. ישנם חוקרים נוספים שהגיעו לתובנות דומות במקביל.
אם נחזור לספרו של טלינגר, כל תיאור מקוצר שלו יחטא למציאות, כי הספר בן מאות עמודים ומחבר בין מרבית שטחי המדע. ובכל זאת, אם ננסה לסכם את הסיפור האנושי הוא יראה כך: המין האנושי הוא בן כלאיים, הכלאה בין ההומו ארקטוס (אבולוציה) וגזע חוצני שייצר אותנו (בריאה), אכן בדמותו, אך עם "שיפוץ" גנטי קל. ממש כפי שאנו בימינו מסוגלים לעשות.
הם הגיעו לכאן במקור כדי לכרות זהב שיועד לטפל בחור האטמוספרי שבכוכב שלהם (נשמע מוכר?) שמקיף את כדור הארץ פעם ב-3600 שנה. לאחר כ-200 אלף שנה, כשהתעייפו מלכרות בעצמם, החליטו ליצור גזע עבדים שיהיה בן תמותה ויעשה עבורם את העבודה. הם עשו להם פרוטוטיפ ראשון ("אדם") ולאחר מכן שוב שני פרוטוטיפים ("אדם וחוה"), ואת השאר ייעדו להיות עבדים במכרות של דרום אפריקה של היום. אלפי מבני אבן נתגלו ליד מכרות הזהב העתיקים ביותר שנמצאו על פני כדור הארץ, ולידם שלדי בני האדם הקדומים ביותר. במקומות אחרים נתגלו גלגלות ושלדים של יצורי כלאיים.
כך נוצר ההומו-סאפיאנס שהחוליה האבולוציונית החסרה שהובילה אליו לא נמצאה וגם לא תמצא אף פעם. הם "טיפלו" בגנים שלנו במשך זמן רב, ועשו ניסויים במה שמתואר בכתבים השומריים כ"עץ החיים". הם התפרסו על פני כדור הארץ וחילקו ביניהם את האדמה. כבר מן ההתחלה פרצו ביניהם חיכוכים, כאשר אחד מהם רצה ללמד את האדם בניגוד לדעתו של השני, מה שהביא לסיפור הגירוש מגן עדן המוכר
הם לא היו מפותחים ביותר מבחינה רוחנית, אבל בדיוק כמונו הייתה להם טכנולוגיה מתקדמת, שבדברים מסוימים עדיין עולה על שלנו כיום ובאחרים כנראה לא. בשלב כלשהו, אחרי שפתרו את בעיית האטמוספרה, הם התאהבו במשחק השליטה כדי כך ששכחו למה הם באו, והחלו לנהל מלחמות עקובות מדם אחד כנגד השני, כולל שימוש בנשק אטומי וכימי ("סדום ועמורה"). היו ביניהם "רעים" וגם "טובים", כפי שיש בינינו.
"בני האלוהים" לימדו אותנו חקלאות, אסטרונומיה, קרוא וכתוב והיו אחראים לפריחה הפתאומית והבלתי מוסברת של בבל, מצרים, האינקה והמאיה, לבנייה של אתרי נחיתה שהשאירו אחריהם ולתרבויות אחרות שאינן מוכרות היום. הסיפורים שלהם ממלאים את דפי ה"מיתולוגיה" בכל התרבויות, תחת שמות שונים אך תמיד עם אותם הפרמטרים – אותם סיפורי בריאה ואותן דמויות מפתח. לאחר שהבינו שאנו מתפכחים הם החליטו לעבור אל מאחורי הקלעים, ולתת לנו לשחק קצת לבד.
בואו ואשאל אתכם כמה שאלות שיעוררו קצת את הזיכרון ביחס לאלוהים התנ"כי: כמה אנשים מבני ישראל, הכוללים את ירבעם, מסר אלוהים בידי שבט יהודה לרצח בסיפור העגל? - חצי מיליון! (דברי הימים ב', 13, 15-18). כמה גברים מתיר אלוהים לפקח בן רמליהו להשמיד מפני שלא עמדו לצידו? מאה ועשרים אלף גברים (דברי הימים ב', 28, 6-9). כמה אתיופים הורג אלוהים בעבור עמו הנבחר? - מיליון (דברי הימים ב', 14 ,8-12).
כמה מן הכנעני והפריזי מפיל יהודה ב"זכות" אלוהים, ולאחר מכן חותך את אצבעות הרגליים והידיים של אדוני בזק בשמו? לכו ובדקו: עשרת אלפים (שופטים א',1, 5-7). כמה אנשים לקח אלוהים במגיפה מפני שנישאו בנישואי תערובת עם המדיינים והעדיפו את בעל פעור? עשרים וארבעה אלף (במדבר 25, 6-9). כמה חיות שחט המלך שלמה, החכם מכל, "לכבוד" אלוהים? מאה עשרים אלף כבשים ועשרים ושתיים אלף בקר (מלכים א', 8, 63). רוצים עוד?
האם זוהי דמות האלוהים האמיתית שיש לנו בתוכנו? אולי מכאן נוכל להבין את ה"הטבעה" של הפחד הקיומי בתודעה שלנו מראשיתה. זהו התנ"ך שלנו, שנוצר מתוך המאמץ העילאי ליישב בין הכמיהה האמיתית לאינסוף של האדם המתפתח, ובין דמות אלוהים בעל נקמות ואכזר שהתחפש לאלוהים האמיתי.
זה הזכיר לי את כל אותן השאלות ששאלתי בילדותי: לא היה ברור לי למה אלוהים בתנ"ך היה כה קנאי וזועם, מדוע בשמו אפשר היה לרצוח, לבזוז ולהחריב עמים. מדוע כל הדורות הראשונים היו בני מאות שנים, ולאחר מכן פתאום הוא החליט לקצץ להם את הגיל למאה ועשרים (בראשית פרק 6)? ולמה לבניו מותר לשכב עם בנות האדם באופן חופשי (שם)? מי היו הענקים, מי היו הנפילים ומה ההבדל בינם לבין בני האלוהים?
שאלתי את עצמי גם למה, מרגע מסוים, אלוהים נעלם מעיני בני האדם, ומדוע נפגש בעבר רק עם אנשים נבחרים באתרים רחוקים במדבר או בהרים כמו הר סיני, ולא עם כל אחד, בלב? למה הוא דרש תמיד נאמנות כה מוחלטת, והעמיד במבחן כה אבסורדי את אברהם? האין זה סוג של לוחמה פסיכולוגית, ומהסוג הזול ביותר? ובכלל, איזה מין אלוהים זה אם הוא דורש כמבחן מאב לרצוח את בנו? ולמה התיאורים של כל מקרי המלאכים כה אמיתיים? לשם מה יש להקריב לאלוהים קורבנות, האם הוא באמת זקוק לאיזה כבש צלוי? ולמה רק את אליהו (וכנראה גם את חנוך בן ירד) הוא לקח אליו ב"מרכבה"?
היו ויש עוד הרבה שאלות כגון אלה. אני יודע היום שזאת הייתה הדרך הקלה לתת פרשנות מטפורית והסברים מפולפלים לכל אחת מן הקושיות האלה. גם ברור לי שיטענו כי הפירוש המוצע הוא מאוד מטריאליסטי ולא "רוחני". אבל רוחניות אמיתית בעיני היא כזו שבאה מן הלב, מתוך פתיחות ללמוד כל פעם מחדש.
נוכחתי שכל "כתבי הקודש" הם שילוב של חוכמה עילאית והיסטוריה מגויסת ומצונזרת: גם הוודות, לא רק התנ"ך. בהודו ובתאילנד, כוהני הדת מקריבים לעתים כפולות של 108 בעלי חיים למען האלים גם בימינו. ההערצה להם כבני אלמוות התרחשה מפני שגם מקור הידע נכרך בהם, ומתוך חיקוי להרגלים שנוצרו בהעמידם פני "קדושים". והמצחיק מכל הוא שהם ידעו זאת, וגם דיברו על כך במפורש בכתבים השומריים.
ואנו עצמנו, מי אנחנו? - בני כלאיים, ולפי התיאור הזה, עם שהוצא מעבדות המצרים כדי ליפול לתוך עבדות חדשה, שממנה לא השתחררנו וספק אם אי פעם נשתחרר. היינו כה עסוקים בלהסביר את המצוות של אלוהים המוזר הזה, לשלב בינה ובין הכמיהה של הלב לאחדות, ששכחנו לשאול מי הוא היה באמת. בנינו תלי תלים של הלכה במשך הדורות, כזאת שניסתה לגשר על הפער ולשמור על הזהות הייחודית שלנו כמצוותו. ואכן, יהוה היה אחד, אבל אחד מיני רבים שבאו, מן השמיים, ובחרו להם חבל ארץ ועם. והוא באמת בחר בנו, מכל העמים, כדי להיות לו לעבדים. לא נתפלא, אם כן, שהמושג "מאמין" נהפך ל"עבד השם", אך מאז ועד היום אנחנו עבדי הפחד הקיומי שהוא נטע בנו, ושל תסביך הבחירה והנאמנות לו.
צר לי אם אני פוגע בפרות קדושות, אבל אולי הגיע הזמן להתעורר. אם רק היינו מעזים לחשוב כיצד אדם בן ימינו, עם הטכנולוגיה והפירוטכניקה העכשווית היה נראה בעיני מישהו לפני ארבעת אלפים שנה, הכול היה מתחיל להתבהר. אין בלבי דבר כנגד היהדות, ובוודאי לא כנגד אף דת אחרת. החתירה כאן היא להבין את שורש הפירוד התודעתי ממנו אנו סובלים, ואולי להתחיל לחבק מציאות זו בתוכנו. בעומקו של הלב המציאות היא מושלמת, בדיוק כפי שהיא בכל רגע. אנו בעצמנו, בהיותנו התגלמות של המקור, בחרנו בדרך הזאת כדי לצמוח. את אלוהים האמיתי אנו מכירים בתוכנו ובאופן ישיר, ואיננו זקוקים למתווכים, אלא לכל היותר למדריכים בשלבים שונים של חיינו.
אנו נמצאים היום בשלב חדש בהתפתחות האנושית, מפני שעומדת בפנינו האפשרות לגלות את האמת על שורשיה של האנושות ולבנות לנו חזון ועתיד משותף. האם נעשה זאת? מרבית האנשים לכודים בסיפורי זהות ולאומיות בדויים. קל יותר להיקלע למאבקים כפי שקרה בעבר הרחוק, כי גם אנו, בני הכלאיים, למדנו את "משחק האלים" עד הסוף והפנמנו אותו לחלוטין.
יתכן כי דרוש זעזוע גדול נוסף כדי שניפתח לאמת חדשה ואחרת. אבל בסופו של דבר, לאמת יש כוח מרפא ומשחרר, בכל הרמות: בסיפור ה"קטן", ובו תפיסת הזהות המפוצלת שלנו כאישיות, וגם בסיפור ה"גדול" של הזהות הלאומית והאנושית שלנו ושל עתידה הצפוי. האמת יכולה, אמנם, להיות מאוד כואבת, בייחוד בהתחלה, כשאנו מעמידים את השאלות הקשות לבחינה ונוכחים בנטיות העבר שלנו ומתמודדים עימן, אבל לאחר מכן נולדת התובנה ומתוכה בהירות, שלוה וחמלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם