הקארמה של השווארמה
ככל שאתה אוכל יותר בשר, אתה יותר גס ואנוכי ורמת התודעה שלך נמוכה יותר. על זה בעצם מבוססת החלוקה המקורית למעמדות בהודו. גד לובן על רוחניות, קאסטות וחיבה לסטייקים
הודו ידועה בשיטת הקסטות (המעמדות) שלה, ובמיוחד באלו שהם מחוץ לקסטות - כת הטמאים. במסורת ההודית האדם מסווג לקסטה בהתאם לקסטה של הוריו. אך לא כולם יודעים שבתחילה, בכתבים הוֵודיים (הבסיס לכתבי היוֹגַה העתיקים), סיווּג האדם לקסטה זו או אחרת נקבע בהתאם לרמת התודעה (והקַרְמַה) שלו.
בכתבים הוֵודיים רמת התודעה החומרית מיוצגת במושג "גוּנַה" או מידת הטבע, שמשמעו כבלים. הכבל שכובל את האדם לחומר הוא אנוכיות. ככול שהתודעה משוחררת מאנוכיות, כך זו נחשבת לנעלה יותר - אוהבת, מכילה, שלווה וחכמה. תודעה אנוכית ביותר נקראת תַמַה-גוּנַה (מידת הבערות), תודעה הנתונה לאנוכיות בינונית נקראת רַאגַ'ה-גוּנַה (מידת הלהיטות), ותודעה הנתונה לאנוכיות מזערית נקראת סַאטוַה-גוּנַה (מידת הטוֹבוּת). מעבר לגוּנות קיים המישור הרוחני המתחיל מסוּדְהַה-סַאטוַה, או טוּב טהור. בְּרָאהְמַנַּה, או בן המעמד המשכיל, הוא מי ששרוי במידת הטוב הזאת. קְשַׁתְרייַה שרוי בין מידת הטוב והלהיטות, וישַׁיַה שרוי במידת הלהיטות, ושֻׂוּדְרַה שרוי במידת הבערות.
הבְּרָאהְמַנַּה, הקְשַׁתְרייַה, הוישַׁיַה והשֻׂוּדְרַה חיים על פי הדְהַרְמַה. מי שמקיים את הדְהַרְמַה שלו כדי לספק את האל בעבודתו יכול להגיע לשלמות הרוחנית הגבוהה ביותר.
אך מתחת לארבע מעמדות אלו נמצאים אלה שלא מקיימים את כללי הדְהַרְמַה. יש שלוש כתות כאלו: יַוַנַה, מְלֵצְ'הַה וצַ'נְדָאלַה. שלוש כתות אלו סווגו באופן כוללני בהתאם להרגלי אכילת הבשר שלהם.
מבין אלו שהם מחוץ לדְהַרְמַה, אדם הוא בקטגורית היַוַנַה כאשר הוא אוכל בשר באופן דתי. כללי דת נכונים נועדו לרסן את יצרו ואף לטהר אותו בהדרגה מתאוות הבשר שבו.
נמוך יותר הוא המְלֵצְ'הַה, או אדם שאוכל בשר ללא כל שיקול
אדם נחשב לצַ'נְדָאלַה, לנמוך ביותר, כאשר הוא אוכל אף חיות בית ככלבים וחתולים (ובתרבות הוֵדית זה מתייחס במיוחד לפרה, שהייתה יקרה לכולם כאמא), אשר מעצם טבעם יוצרים קשר רגשי עם בעליהם. התעלמות מרגשות אלו מציינת את האטימות האנושית הגבוהה ביותר.
"בזכותו של ידע אמיתי, רואים החכמים הענווים בעין-שווה בְּרָאהְמַנַּה מלומד ונעים הליכות, פרה, פיל, כלב, כמו גם את אוכל-הכלבים [חסר המעמד, או הצַ'נְדָאלַה]". (בְּהַגַוַד-גִיתָא)
אדם השרוי במידת הטובות יראה את הטבע הרוחני האחד שבכל היצורים. הוא יראה את כלל היצורים, אף הנמוכים ביותר, כבעלי נשמה דומה לשלו, שעקב גורלם הם מכוסים בגוף המסתיר יותר או פחות את טבעם האנושי והרוחני. אדם במידת הלהיטות יבדיל בין גוף לגוף ויסווג את הנשמות שבגופים השונים לגבוהות ונמוכות בהתאם לאינטרסנטיות שלו. אדם במידת הבערות יהיה מודע רק לצרכיו; האחרים יהיו אך אובייקטים המספקים את צרכיו והזיותיו.
הספרות הוֵודית מסווגת את רמת תודעתו של האדם בהתאם לייחסו לבשר. מאחורי כל בשר ישנו מישהו, בעל הבשר. מישהו זה מזמין את המישהו שבנו לאהדה, חמלה ויחסים, לקחת חלק בשמחה והצער שלו ולהשתתף בשלנו. זה הבסיס ליחסים. אושר בא מיחסים טהורים בין מישהו למישהו. כאשר אנחנו נתונים לאנוכיות שהיא תולדת אמונות כוזבות ותפיסת זהות שגויה, אנחנו מאמינים שאושרנו יבוא לא מיחסים עם המישהו בעל הבשר, כי אם עם הבשר שלו; רצוננו שבשרו (ורכושו) ישרתו את צרכינו האנוכיים. אנחנו מאמינים שאם ננצל את האחר נהייה מאושרים.
אמונות אלו מסתירות מאיתנו את טבעו הרוחני של בעל הבשר וכן גורמות לנו לשכוח את טבענו הרוחני, להדחיק את רגשות החמלה ולאטום את האהבה שבליבנו לאחר. מי שאוהב את בני משפחתו כי הם בני משפחתו, לא בהכרח אוהב אותם בגלל מי שהם; אולי הוא חש שהוא אוהב אותם, אך האם הוא אוהב אותם למענם, או משום שהם "שלו"? משמע שיתכן שאהבתו להם היא אנוכית. מי שתאב לבשר, ממילא לא יראה בשני מישהו הראוי לרחמים ואהבה בזכות עצמו, והוא גם לא יבין את עצמו כישות רוחנית. הוא יראה את עצמו כחומר ואת זולתו כחומר.
כל יצור חי הינו נשמה רוחנית העטויה בגוף חומרי. מי שאוכל בשר, מנוע מלראות את הנשמה כמו גם את האל היושב בסמוך לנשמה שבאחר, וגם "רוצח" את טבעו הרוחני שלו עצמו. התוצאה היא חיים המשוללים מימד רוחני. חיים כאלה הם עלובים ומלאי סבל, תאווה וקנאה.
בטקסט וֵדי חשוב, בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם, נאמר שכל אדם בכל דרגת תודעה - לא משנה מה הקסטה שלו, מהו מעמדו החברתי, מה הדת שלו, העם שלו ותרבותו - יכול להיטהר לחלוטין ולגלות בתוכו רגשות רוחניים טמירים ביותר, אם יתרועע עם דבקים, או יוגים טהורים שאינם חדלים לפאר ולהלל את מעשיו הנשגבים של האל, והינם מלאי אהבה לכול. יוגים אלה מלאי חמלה ואהבה לכל היצורים החיים ללא אפליה; במגע איתם החיים הרוחניים מתעוררים, כמו גם הנכונות להתייחס לאחר לא רק כמשהו אלא כמישהו, הראוי לאהבה שמעבר לכל אינטרסנטיות חומרית.
נא להמתין לטעינת התגובות
