שונא את מקום העבודה שלך? זו הזדמנות לאתגר רוחני
כל עבודה, ולו גם המפרכת, המשעממת או הבזויה היותר – ניתן להפוך לתרגול רוחני מקודש. הסוד: אל תתקשרו לתוצאות, שימו את האגו שלכם בצד וזכרו את האל
דְהַרְמַה משמעה ההגדרה המהותית של דבר כלשהו. המהות של המים למשל היא נזילות, המהות של סוכר היא מתיקות בהתייחס לאדם, דְהַרְמַה מתייחסת לא רק למהות, אלא גם לחובות וליחסים הנובעים ממהות זאת. הדְהַרְמַה של הנשמה הינה שירות. אמא משרתת את ילדיה, החנווני משרת את לקוחותיו, ובבחירות מישהו מבטיח לנו שאם נבחר אותו, הוא ישרת אותנו הכי טוב.
הוֵודות, כתבי הקודש ההינדיים, אומרות שהשירות העליון הינו שירות אוהב לאלוהים. פעולה או חובה הנובעת מהדְהַרְמַה הינה זאת שמסדירה את יחסינו החברתיים בהתאם לטבענו, משחררת אותנו מפעולה שמניעיה אנוכיים ומקרבת אותנו לעליון.
לדְהַרְמַה שני היבטים - דְהַרְמַה זמנית - מתייחסת לטבע החומרי החולף שלנו, ונצחית - מתייחסת לטבע של הנשמה שמעבר להתניות החומר. דְהַרְמַה זמנית הינה כללי התנהגות ומעשה שתואמים את הטבע החומרי הפסיכופיזי של האדם. דְהַרְמַה נצחית הינה אותן חובות המתייחסות לטבעו הנצחי של האדם, לטבע הנשמה, ומבטאות ומזינות את היחסים הנצחיים של האדם עם העליון. יוגה (שמשמעה איחוד בסנסקריט) נועדה לחבר את האדם לטבעו הנצחי, לסַנָאתַנַה דְהַרְמַה שלו.
ככל שנשלב אלמנטים של הדְהַרְמַה הנצחית בדְהַרְמַה הזמנית שלנו, כך זו תהפוך ליוגה, או לתהליך של צמיחה רוחנית לעבר העליון. יישום מוצלח של דְהַרְמַה חומרית יכול ליצור אווירה מתאימה לתרגול יוגה.
בְּהַקְתי יוגה, שירות ללא תנאי, מטרתה לחבר את המתרגל ליחסי שירות ואהבה לאל. מכאן, שתרגול בְּהַקְתי יוגה כרוך בפיתוח רגש החובה ובפיתוח רוח של שירות ללא תנאי. זה נעשה באמצעות כללי הדְהַרְמַה שמיושמים בעיסוקיו ובמחויבויותיו של כל אדם ואדם. על כל אדם לדעת מה הן חובותיו הנובעות מעיסוקו, ולהיות נכון לקיים חובות אלו אף מעבר לשיקול תועלתני. בבְּהַגַוַד גִיתָא אומר קְרישְׁנַה: "הילחם לשם הלחימה עצמה, מבלי להתחשב בשמחה או בצער, בזכייה או באובדן, בניצחון או בתבוסה - שהרי אז יהיו מעשיך פטורים תמיד מחטא".
קשה לדמיין פעולה ללא מניע, ואכן, אין זה אפשרי. בהְּהַקְתי יוגה לא מלמדת אותנו לפעול ללא מניע, אלא לפעול מתוך מניע רוחני, או תועלתנות רוחנית: "פעולה שנעשית כמנחה לעליוןּ - יש לבצע. אלמלא כן, משעבדת הפעולה לעולם החומרי".
המניע לפעולה ביוגה הופך ממניע חומרי-אנוכי למניע שמטרתו צמיחה רוחנית. ככול שהיוגי מתקדם, המניע שלו לפעולה נעשה ממוקד יותר באל וביחסיו עימו. מניע כזה יתברר בסופו של דבר כתועלת העליונה. כלפי התלמיד, הגוּרוּ וכתבי היוגה מייצגים את רצונו של האל.
דְהַרְמַה אינה עיסוק או יחסים שאדם לוקח על עצמו כך סתם ומגדיר אותם כחובתו. הכתבים הוֵודיים מורים לכל אדם ואדם את חובותיו התואמות את טבעו ותכונותיו. הגוּרוּ הוא זה שמאבחן את הדְהַרְמַה הספציפית של תלמידו בהסתמך על הכתבים הרלוונטיים.
שיטת הוָארְנַה (חלוקה חברתית למעמדות) והאָשְׂרַמַה (חובות רוחניות וחברתיות החוברות לשלבי החיים) של הודו העתיקה, שהתבססה על הטבע הפסיכופיזי של האדם, סיפקה בעבר מסגרת הגדרתית ברורה לאדם שבעטייה הוא ידע מה הדְהַרְמַה החומרית שלו וכיצד להתנהג בחברה.
כיום חלוקה חברתית זו של וָארְנַה ואָשְׂרַמַה לא מיושמת יותר (ניתן לראות את שרידיה המעוותים של שיטה זו במערכת הקסטות ההודית). למרות שאין אנו "נולדים" יותר לתוך וָארְנַה מסוימת ולכן אין אנו יודעים את הדְהַרְמַה החוברת לה, עדיין ניתן לזהות את הדְהַרְמַה שלנו בהתאם לסימפטומים של אישיותנו.
צעיר אחד חפץ להתקבל ללימודים אצל גוּרוּ מפורסם. שאלו הגוּרוּ מה היא הוָארְנַה שנולד לתוכה. הצעיר השיב לו שאין לו מושג לגבי מעמדו החברתי. "לך ושאל את אמא שלך", אמר לו הגוּרוּ. הצעיר פנה לאימו
לפעמים אדם שואף לבצע חובות שאינן תואמות את טבעו. במקרה כזה חובות כאלה יעכבו את צמיחתו הרוחנית. יתכן והמניע לפעולתו זו הוא גאווה, ולכן לא יפתח את הענווה הדרושה לפיתוח יחסים עם האל. משום שהוא לוקח על עצמו חובות לא לו, אלו לא תואמות את טבעו הפסיכופיזי וכך הוא לא ימצא סיפוק פנימי מעבודתו ולא יהיה מסוגל להתנקות מדפוסים נפשיים לא רצויים הכובלים אותו לעולם החומרי. לכן הליכה בנתיבים זרים הינה מסוכנת. מאידך, אף אם הדְהַרְמַה שלו כרוכה בסיכון, כבמקרה של חייל שהדְהַרְמַה שלו הינה להגן על החלשים, עדיף לו למות באופן דְהַרְמי שכזה, משום שזה ירומם אותו ויעניק לו לידה מוצלחת יותר בחיים הבאים.
ישנם עיסוקים שמעצם טבעם קשורים ישירות ליחסים שלנו עם האל. עיסוקים כאלה נחשבים לעיסוקים רוחניים טהורים. מדיטציה ושירת מנטרות למשל הם דוגמא לפעילויות כאלה. יש עשיות שאינן עשיות רוחניות, אך ניתן להפכן לרוחניות. זה נקרא גַוּנַה בְּהַקְתי.
אכילה למשל אינה מעשה רוחני כשלעצמו וגם מזון הינו אך חומר, אבל אם נציע אותו באהבה לאל ונאכל אותו כחסדו, יהפוך המזון לרוחני. כל עיסוק בעולם, בין אם זו עבודה, בילוי, זוגיות או הורות, ניתן לעשותו ברוח הדְהַרְמַה. תרגול כזה יביא את המתרגל למידת הטובות. מידת הטובות הינה נקודת מוצא אידיאלית לתרגול בְּהַקְתי.
בעולמנו כולנו חייבים לעבוד בעבודה כלשהי, ולו רק כדי לקיים את גופנו ואת התלויים בנו. אם נבצע עבודה זו ברוח הדְהַרְמַה, משמע נבחר עבודה התואמת את טבענו, ונבצע אותה כמיטב יכולתנו, בהתאם לרוח היוגה, אזי זו תתמוך בצמיחה הרוחנית שלנו. על עבודה ברוח הדְהַרְמַה להיעשות בלי להתקשר לתוצאותיה.
אם המניע לעבודה זה כסף שנועד לספק את האגו וצרכיו - נהנתנות ונפלאות, כסף כזה יכבול אותנו לחומר. אך אם מינימום סביר מוקדש לצרכינו האישיים והשאר לקידום פרויקטים רוחניים שאנו לוקחים על עצמנו, כסף זה לא יכבול אותנו לחומר, אלא ישחרר אותנו ויצמיח אותנו רוחנית.
במהלך העבודה צצים קשיים - גאווה, קנאה, השפלה, כעסים, מתחים, דאגות, חוסר עניין וכו'. כל אלו מצביעים על תבניות רגשיות שגויות והתקשרות לתוצאות. אלו הם מכשולים המעכבים את ההתפתחות הרוחנית. באמצעות טכניקות של בְּהַקְתי ועזרה מתאימה של מדריך רוחני, ניתן להשתחרר מהם במסגרת העבודה, וכך זו הופכת להיות מקום התומך בתרגול הבְּהַקְתי.
לפעמים לא ניתן לעבוד במקצוע המתאים לאישיותנו. ישנם אילוצים כספיים או אילוצי תעסוקה או אילוצים רפואיים וכישוריים. מה עושים? באנגלית אומרים do the best use of bad bargain, שזה בעברית "עשה את השימוש הטוב ביותר מהעסקה הגרועה". אם מבינים כראוי את עקרונות הבְּהַקְתי, ניתן ליישם את עקרונות הדְהַרְמַה והמסירות בכול עבודה; ואף לראות בסיטואציה כזאת אתגר רוחני. תרגול מדיטטיבי מעמיק יותר ויותר ייתן לעובד את שלוות הרוח והסיפוק הדרושים ליישום הדְהַרְמַה ורוח המסירות אף בתנאים הקשים יותר. וממילא, תרגול מעמיק שכזה הוא השכר הרוחני הגבוה ביותר.
קושי נוסף שעלול לעמוד בפני המתרגל הוא שתכני וסביבת העבודה יכולים להסיח את דעתו, או יתכן שאף נוגדים את עקרונות הבְּהַקְתי. למשל, עבודה הכרוכה בהרג בעלי חיים נוגדת את רוח הבְּהַקְתי. מיניות או אווירה נהנתנית וגסה בקרב העובדים, יכולים להסיח את הדעת ולהקשות בתרגול הדְהַרְמַה. כאן הברירה היא או להחליף את העבודה, או כאלטרנטיבה, לראות זאת כאתגר רוחני.
במקרה כזה הבְּהַקְתי יוגי יכול לומר לעצמו שהאל, בחסדו הרב, מעמיד לפניו גירויים או הפרעות כאלה כדי לעורר את מודעותו לאלו ולנקות את ליבו ממקומות החולשה שעדיין קיימים בו.
עקרון היסוד של בְּהַקְתי הינו לבצע כל מה שתומך בצמיחה הרוחנית, ולהימנע מכל מה שמעכב את הצמיחה הרוחנית. לאור זאת האל נותן לנו עצות שיכולות לקדם אותנו לעבר בְּהַקְתי מכל שלב בחיים. "אם אינך מסוגל לקיים את כלליה של בְּהַקְתי-יוֹגַה, או אז נסה לעבוד למעני, שהרי באמצעות עבודה שכזו תתעלה לשלב השלמות. מכל מקום, אם אינך מסוגל לעבוד תוך מודעות לי, נסה רק לוותר על תוצאות עבודתך ולהתבסס בעצמי". (בְּהַגַוַד-גִיתָא 12.10-11)
נא להמתין לטעינת התגובות
