ראשי » תרבות » טלוויזיה » אמריקן איידול 8

אמריקן איידול 8: אמנות או נמות

אחרי שבע עונות, ועם מנצחים כמו דיוויד קוק וקארי אנדרווד, כבר לא מספיק לדעת לשיר באמריקן איידול. ובעונה השמינית, כולם יודעים לשיר. אבל רק אחד עושה אמנות

אחרי ארבעה שבועות מתחילת שלבי הגמר של אמריקן איידול 8, מתברר שהמבחן האמיתי הוא לא יכולת השירה של המתמודדים, אלא הערך שלהם כאמנים. 

אם בשנים קודמות עיקר הביקורת שניתנה למתמודדים נסובה סביב האופן שבו שרו – האם זייפו, האם שמרו על מלודיה נכונה, האם היו קולות צורמים – נראה שהעונה כולם יודעים לשיר, לפחות טכנית, אבל מעטים יודעים להופיע. קארה דיוגווארדי הגדירה זאת כמבחן הכישרון האמנותי – Artistry – של המתמודדים.

ובאמת, אחריי שבע עונות, ועם בוגרי איידול כמו קארי אנדרווד, קלי קלארקסון ודיוויד קוק, נדמה שקול

יפה ויכולת שירה טובה כבר לא מספיקים כדי להפוך לכוכב הבא.

ולכן, באופן אירוני, דווקא העונה השמינית, שבה יש, כך נדמה, את הנבחרת הטובה ביותר מבחינת יכולות שירה, לא מצליחה בינתיים להמריא ולתת תחושה של התקדמות. במילים אחרות: לו קרלי סמית'סון או דיוויד ארצ'ולטה (ורבים אחרים שלא זכו בעונה הקודמת) היו מתמודדים השנה מול הנבחרת הנוכחית, הם היו אוכלים אותם בלי מלח בדרך לגמר.

בשנה שעברה אייטיונס, חנות המוזיקה של אפל, החלה למכור את גירסאות הכיסוי של משתתפי העונה מייד אחרי כל סיבוב. ההקלטות היו מקצועיות, אבל העיבוד שעימו הופיע המתמודד נשמר גם באולפן ההקלטות.

בשלב מסויים, מצעד ההורדות של אייטיונס נשלט לגמריי על ידי מתמודדי עונה 7, ובראשם דיוויד קוק. זו היתה אינדיקציה ברורה לכך שהוא עומד לנצח. השנה, אגב, אייטיונס החליטה שלא להציג את המתמודדים של העונה הנוכחית במצעד ההורדות – כנראה כלקח מהשנה שעברה.

גם אני הייתי בין הרוכשים באייטיונס בעונה הקודמת – ואת השירים שרכשתי, אני עדיין שומעת היום, אחרי שנה. מבט זריז בספריית השירים שלי מגלה שאת השיר הראשון רכשתי בשלב ה-12 - את "אלינור ריגבי" בביצוע הרוקיסטי המצויין של דיוויד קוק. שבועיים אחר כך, בשלב ה-10, כמובן שגם רכשתי את "בילי ג'ין" המיתולוגי.

השנה, אנחנו עומדים לפני שלב הטופ 8, ועדיין לא רכשתי ולו שיר אחד. בעצם, היה שיר אחד שרציתי לקנות – את הגירסה המהפנטת של אדם למברט בשבוע שעבר לשיר The Track of My Tears – אבל משום מה גירסת הסטודיו שלמברט הקליט שונה מזו שעימה הופיע, ונשמעת לגמריי כמו השיר המקורי (כלומר, עיבוד מיושן ונדוש).

אבל עם או בלי השיר היחיד הזה, קשה לי שלא להגיע למסקנה שהעונה הנוכחית ניחנה בבחירות שירים לא מעניינות ובביצועים חסרי ברק. מעטים מאד מהמתמודדים מצליחים באופן שיטתי למקסם את הפוטנציאל שלהם, להתפתח מתוכנית לתוכנית, ולהשאיר אותי עם תחושת "וואו" כפי שעשו לא מעט פיינליסטים בעבר, זוכים או לא זוכים.

אני מנסה להיזכר בארבעת השבועות האחרונים, ותוהה איזה הופעות נחרטו לי בזיכרון ככאלה שארצה לרוץ ליוטיוב כדי לראות שוב? 43 הופעות היו עד כה (13 + 11 + 10 + 9), ורק שש עולות לי לראש. באופן לא מפתיע, כמחציתן שייכות למתמודד אחד בלבד.

8. אנופ דסאי: אנופ מיצה את המסע שלו באמריקן איידול. הוא לא מעניין במיוחד, הוא לא מצליח להתפתח ככוכב, וכל הופעה שלו – ללא קשר לעובדה שהוא בהחלט יודע לשיר – הופכת לצפויה ודי משעממת. בקיצור, אין סיכוי ולו קלוש ביותר שהוא יגיע לסוף.

7. סקוט מקינטייר: ההופעה של סקוט השבוע היתה הטובה ביותר שלו העונה, ובעיניי ההופעה היחידה עד כה שבכלל הצדיקה את היותו בנבחרת. אבל ההופעה גם הבליטה את המוגבלויות של סקוט – הוא הפיאנו מאן, נגן הפסנתר שמעריץ את בילי ג'ואל. תנו לו לשיר שיר של ג'ואל, והוא יישמע כמעט כמו המקור ויהיה טוב כצפוי. אבל בכל מצב אחר, הוא פשוט יישמע כמעט-כמו-בילי-ג'ואל-ששר-מישהו-אחר.

6. ליל ראונדס: מה קרה לליל בחודש האחרון? היא היתה אמורה להיות הזמרת הטובה של העונה, ורבים ראו אותה מגיעה לגמר בקלות. אלא שמאז המוקדמות, ליל לא עומדת בציפיות. ניכר בה, בשבועות האחרונים, שהיא לא באמת יודעת מה היא רוצה להיות, איזה סוג תקליט היא רוצה להקליט, ובמקום לפתח סגנון מובהק משלה, היא קופצת בין תחפושות משבוע לשבוע. בקצב הזה, היא תעוף לפני אנופ.

5. מאט ג'יראוד: מאט נראה לי כמי שסובל בעיקר מחוסר ביטחון ומביישנות שמלחיצה אותי כל פעם מחדש. תמיד נראה לי כאילו הוא יתחיל לבכות, וקשה להעריץ מישהו שאת בעיקר מרגישה רחמים כלפיו. זה חבל. יש במאט כל כך הרבה כישרון ורגישות למוזיקה. אבל הוא לא מצליח להמריא העונה, ומתנדנד משבוע לשבוע בין הופעה מצויינת להופעה גרועה. ולא, עדיין לא הצלחתי למחות מהזיכרון את הקאבר שלו לקולדפליי – בעיקר כשהשבוע הוא היה כמעט גרוע באותה מידה.

4. אליסון אירהיטה: אליסון לא הצליחה לבנות סביבה קהל מעריצים גדול מספיק, ופעמיים מצאה את עצמה בתחתית, על סף הדחה. זה לא בגלל חוסר כישרון – באופן עקבי, אליסון נתנה הופעות טובות ודי ברור מה הסגנון המתאים לה.

הבעיה היא שיש בהופעות שלה משהו מיושן, והשבוע עם התספורת המזעזעת והשמלה המוזרה, היא נראתה כאילו נלקחה היישר משנות השמונים. בנות-עשרה לא ייראו בה מודל לחיקוי, ובנים חובבי רוק לא ייראו בה את דור ההמשך לקרלי סמית'סון מהעונה הקודמת. במצב הזה, גם הכישרון האדיר שיש לה לא מספיק כדי להבטיח לה הצלחה בהמשך.

3. דני גוקי: משהו לא טוב קורה לדני מאז שלבי הגמר, ואפשר לראות את זה פיזית: הוא הפך למדושן מעונג. בשנה שעברה, ראו על דיוויד קוק איך הוא גדל לתפקיד הכוכב משבוע לשבוע. הוא התחיל במראה שמנמן, שחצן מעט, ועם חלוף השבועות הפך לחתיך ממש, עם מבט רגיש ומידה של ענווה.

גוקי נראה שעובר בדיוק את ההיפך: מבחור רגיש שנראה כמו הכפיל של רוברט דאוני ג'וניור, הוא נראה משבוע לשבוע כמו סופגנייה, עם לא מעט שחצנות. ועד כה, לא היו לו מספיק הופעות מצויינות כדי להצדיק את זה. עם זאת, הוא עדיין אחד המתמודדים המעניינים העונה ולא מאוחר לו מדי לקחת את ההובלה בחזרה.

2. כריס אלן: כריס אלן מפתיע אותי כל שבוע מחדש. אם בהתחלה לא הבנתי איך בכלל הצליח להשתחל לשלבי הגמר למרות זמן המסך המועט שזכה לו במוקדמות, אני מוצאת את עצמי עכשיו מלאת הערכה אליו. אני מודה, הסגנון שלו והשירים ששר לא קולעים לטעם שלי. אבל זה לא אומר שאני לא מזהה בו מוזיקאי מוכשר.

כריס יודע איזה תקליט הוא רוצה להקליט כשהוא יסיים את השתתפותו באיידול. הוא יודע מי הוא ולא צריך להחליף תחפושות כל שבוע – לא בלבוש ולא בסגנון ההופעה שלו. הוא יודע איזה שירים מתאימים לו – מבחינה קולית, ומבחינת ההגשה. והוא יודע מי קהל המעריצים שלו. הוא עולה על הבמה בטי-שירט (בזמן שדני גוקי, למשל, לובש חליפת סקי) ומגיש את שיריו בפשטות, בכנות, ומקוריות. אי אפשר שלא להעריך אותו על כך.

1. אדם למברט: קארה דיוגווארדי הודתה בפרק האחרון שבכל שבוע היא מחכה בקוצר רוח לתוכנית הבאה כדי לראות מה אדם יעשה הפעם. היא לא היחידה שמרגישה כך, וזו בדיוק הסיבה מדוע אדם הוא המתמודד הטוב ביותר העונה. הוא מצליח להפתיע בכל שבוע, ועם זאת הזהות שלו כל כך מגובשת, שאי אפשר שלא לדעת מה נקבל, ולא חשוב באיזה ז'אנר מוזיקלי מדובר.

בשבוע הקאנטרי נתן הופעה ביזארית לשיר "טבעות האש" של ג'וני קאש, וקשה לי לדמיין שרבים באמריקה אהבו את הגירסה הזו. ובכל זאת, היה משהו גאוני בעובדה שאדם התעקש להיות מה שהוא אפילו במחיר ניפוץ פרה קדושה. יש כאן אמירה של אמן שיודע בדיוק מי הוא ומה יש לו להציע. זה, והעובדה שבכל שבוע הוא נותן ביצוע קולי מושלם, הופכים אותו כרגע למועמד הכמעט ודאי לניצחון העונה.

◄ בשבועיים האחרונים המדור היה בחופש, עמכם הסליחה. (וכן, התגעגענו)

◄ מייגן קורקרי הפכה למייגן ג'וי, שהפכה למייגן ביי ביי

◄ סיימון קאוול לא משתתף יותר בסבב השופט/ת הפותח/ת בזמן הביקורות

◄ אליסון עלתה השבוע עם גיטרה וניגנה עליה בערך עשר שניות לפני שהכלי הפך לקישוט על צווארה

◄ דיוויד קוק נשמע מצויין - אם זאת הרמה הדרושה לאיידול, אין כרגע אף מתמודד שמגיע אליה. ובכל זאת, האיידול זקוק נואשות לתספורת

◄ מאידך, קארי אנדרווד (שגם נשמעה מצויין) נראתה כמו דודה עם התספורת שעשו לה לכבוד שבוע הקאנטרי

◄ שש מילים לקארה דיוגווארדי: תלמדי לספור.

◄ הנושא בשבוע הבא הוא השנה שבה המתמודדים נולדו. רחמים על אדם למברט ודני גוקי, שנולדו בתחילת שנות השמונים.

◄ זה לא מנומס להגיד את זה, אבל אני לא יכולה להתעלם יותר. ראיתם איזה טוסיק ענק יש לליל??

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

אמריקן איידול 8

גבריאלה בראון על הכוכבים החדשים, הביצועים המפתיעים והאכזבות הגדולות בעונה השמינית של אמריקן איידול

לכל הכתבות של אמריקן איידול 8