גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן
  1. גרור את לוגו מעריב אל סימן הבית שבסרגל הכלים בראש הדפדפן (ראה תמונה).
  2. בחר "כן" (או Yes) בתיבת הדו-שיח שמופיעה.
  3. זהו, סיימת!

סגור


קיד B

להיות רדיוהד זה דבר מלחיץ. גל אפלרויט, חמוש ברצון טוב והרבה אהבה, יצא מאוכזב מ"In Rainbows" החדש. וזה לא רק כי הוא צריך לשמוע מהמחשב, אבל זו גם סיבה

גל אפלרויט | 11/10/2007 8:33 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
אז כן, החדש של רדיוהד הגיע. אולי האלבום הכי מדובר של השנה, וכמובן שההתרגשות אוחזת בכל מי שקשור לתחום המוזיקה בצורה זו או אחרת. לפני שאתחיל להיכנס לאלבום עצמו, כמה מילים על מה שרדיוהד עשו עד היום.

אני מאלה שחושבים ש-The Bends, האלבום השני שלהם, הוא אלבום ענק, ו OK Computer הוא ללא ספק יצירת מופת של שנות התשעים. סיכום תקופה מוזיקלית חשוב מעין כמוהו, אסופה של שירים גאוניים, ונקודת ציון בפופ של סוף האלף (אם כי לא האלבום הגדול ביותר של המאה העשרים, כמו שהוא הוכתר). מה שקרה אחרי, זה כבר לא כל-כך פשוט. זה התחיל ב-Kid A  שניצוצות הגאונות עדיין קיימים בו, אבל זה המשיך והתדרדר דרך Amnesiac ו-Hail To The Thief  שהיו, לפי דעתי, אלבומים מפוזרים ולא מעניינים, ולעתים אף מעצבנים.

היה משהו טבעי בהתפתחות המוזיקלית הזאת שעברה על להקה, שבוקר אחד התעוררה לעולם שסוגד לה בצורה מוחלטת. תום יורק סיפר איך נבהל כשקרא ש-OK Computer הוכתר כאלבום המאה, והחליט באותו רגע שהוא לא מעוניין יותר לכתוב שירים יפים, ומה שקרה הוא שהוא וחבריו בעצם נסגרו כלפי העולם. המוזיקה שלהם הפכה להיות מורכבת מאלתורים אינסופיים באולפן, משילוב בין אלקטרוניקה ואקוסטיקה שלא תמיד הוליד תוצאות טובות, ומבלבול כללי.

כמובן שמדובר בדעה אישית שלי ולא בקביעת עובדה נחרצת, כיוון שאני מודע לזה שיש כאלה שקולו של יורק גורם להם להתרגשויות מוגזמות ומה שלי נשמע מבולבל יכול להיות קוהרנטי ונגיש לאחר, אבל מה שקרה לי הוא שהרמתי ידיים. אחרי כמה וכמה ניסיונות פשוט ויתרתי, אך הציפייה שרדיוהד יחזרו עם משהו שיעשה לי את זה לא דעכה. והנה, הדיבורים על האלבום החדש סיפרו שמדובר באלבום גיטרות, רוק, והיו כאלה שהזכירו אפילו את השם The Bends כהתייחסות. מיד נרשמה עלייה בקצב פעימות הלב וחוסר מנוחה בציפייה לבאות, בתקווה שלא אתאכזב.
אלבום יפה וזהו

מה אומר לכם, In Rainbows הוא אלבום יפה, אבל זהו. לא מדובר ביצירת מופת, ולא בדבר שעוד לא שמענו. רדיוהד אמנם חוזרים לגיטרה ככלי בלתי נפרד מהיצירה, אך האווירה הכללית וההרגשה היא שאין חדש תחת השמש. השירים הפעם הם הטובים ביותר שהם כתבו מאז Kid A, אבל למי שמחפש את החידוש, את הזיק - זה לא מספיק.

בואו נדבר רגע על השירים: זה מתחיל עם 15 Stops, קטע עם תחושה אלקטרונית כמעט דאנסית, בשילוב גיטרה חשמלית וליין בס מצוין. Bodysnatchers רוקי יותר ומושך חזק קדימה, והפעם הגיטרות מככבות בדיסטורשן כבד. Nude הוא בלדה רדיוהדית טיפוסית יפה אם כי לא כזו שמעיפה, אלא משאירה אותך לא מסופק. Weird Fishes מונע על-ידי נגינת ארפג’יו בגיטרות (פריטה מהירה על המיתרים) ומקצב מהיר שאותי קצת עייף בסופו של דבר. All I Need הוא לעומת

זאת שיר נהדר, בלדה שמכילה את כל האלמנטים הכי טובים של רדיוהד, רגש ועוצמה עם כלי קשת ברגעי השיא, וברגעים הטובים גם יכולת להיות מעניינים. Faust Arp מנוגן על גיטרות אקוסטיות ולרגעים הזכיר לי משהו של הביטלס, אך מדובר בשיר נחמד ולא ביותר מזה. ב-Reckoner חוזרים כלי הקשת ומוסיפים ממד דרמטי לשיר שהיה יכול להיות מאוד שטוח בלעדיהם. House Of Cards הוא עוד שיר שהגיטרה בו מובילה, וכך גם ב-Jigsaw Falling Into Place, אך משהו בהם לא חודר עמוק.

בשיר האחרון Videotape הפסנתר הוא הכלי העיקרי, והוא מסיים בצורה קצת צפויה את האלבום. עד כאן המדריך המהיר. בהרגשה שאחזה בי, שהאלבום הזה הוא לא מספק, תיכף נטפל. בינתיים אפשר לומר שלאלה מביניכם שמחוברים חזק לאלבומים האחרונים אין ממה לחשוש - In Rainbows טוב יותר משניהם.  

יח''צ
רדיוהד יח''צ
רדיוהד ממשיכים להיות רדיוהד

התהליך שעבר על חברי רדיוהד מזכיר לי את מה שעבר על להקת Talk Talk ועל הסקסופוניסט ג’ון קולטריין, כל אחד מהם בסגנונו שלו. בשנתיים האחרונות לחייו, הלך והקצין קולטריין את השפה המוזיקלית שלו ואת צורת הנגינה שלו בכלי עד כדי כך שרבים ממעריציו טענו שהשתגע.

 Talk Talk התחילה כלהקת אייטיז טיפוסית, וסיימה ב-1991 עם יצירת מופת מדהימה ומהפכנית בשם Laughing Stock. אצל רדיוהד התהליך דומה, אך השינוי הסגנוני שבא בעקבות המטאור שהיה OK Computer לא הוביל אותם למקומות גבוהים יותר, אלא דווקא סגורים יותר ומשכנעים פחות. אסור לשכוח שבסופו של דבר מוזיקה אמורה להיות מהנה לא רק למאזין, אלא גם למוזיקאי עצמו, ואני חייב להודות שאף על פי שאני נהנה פחות, רדיוהד כנראה נהנים מאוד.
       
העובדה שהאלבום מופץ בינתיים אך ורק באינטרנט ועוד בעלות שנקבעת על-ידי הקונה עצמו, גרמה להיסטריה בחברת התקליטים EMI, מה עוד שגם חברי אואזיס, ואפילו טרנט רזנור הוא NIN, הצהירו שיאמצו את השיטה הזו בהוצאותיהם הבאות.

ההיסטריה של חברת התקליטים פחות מעניינת אותי, אבל מה שכן מעניין אותי וקצת מעציב אותי היא העובדה שהאלבום כמוצר הולך ומאבד מערכו, וחבל. אה כן, האלבום ייצא במועד מאוחר יותר, אך ורק במהדורה מהודרת מדי שתעלה הון תועפות, כך שלא תהיה אפשרות לרכוש אותו גם בעתיד. האם תקליטים ודיסקים הם מוצרים לא רלוונטים יותר? אני בספק, אני מאמין שחלק גדול בחוויה המוזיקלית שייך לאספקטים החיצוניים שלה. אנחנו אוהבים להרגיש אותה, לא רק לחשוב עליה, ועטיפות התקליטים הן חלק מזה. כל ההתעסקות סביב לזה חשובה להעצמת החוויה המוזיקלית, אנו אוהבים לקרוא על מוזיקה ולוקחים ללב דעות על מוזיקה, ולפי דעתי אי אפשר להעביר את כל ההתעסקות הזאת לצג המחשב.

כנראה שהטריק השיווקי הזה יעשה יותר רעש מהאלבום עצמו, אלבום יפה וממוצע שמראה שרדיוהד ממשיכים להיות אותם רדיוהד. היתר תלוי במצב רוח שלכם.

מתוך האתר הרשמי
רדיוהד ההורדה של in rainbows מתוך האתר הרשמי
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

nrgטורסדילים ונופשונים

nrg shops מבצעי היום

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

דה אפלרויטר

גל אפלרויט בטור אישי על האלבומים החמים של הרגע. ביקורות על הרכבים מכל הסגנונות

לכל הכתבות של דה אפלרויטר
לאייטמים קודמים לאייטמים נוספים
ניווט מהיר
  • פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים