דה אפלרויטר: בין בוב דילן ל"ברזל"
גם בהוצאה החדשה בסדרת הבוטלגים שלו מוכיח דילן כי הוא אחד היוצרים החשובים במאה ה-20 וההפקה הרזה הופכת מרגשת, לאודון ווינרייט מלא בעוצמה, לוסינדה וויליאמס בועטת אך מלטפת ו-1:1 מביאים מסע מרתק בתוך יצירתו של ערן בר-גיל
Rare & Unreleased 1989-2006 (Columbia 2008)
אנ.אמ.סי.
בוב דילן - עטיפת האלבום צילום: יח''צ
נדמה תמיד מה לומר, תמיד הוא מצליח לחדש, אולי לא במוסיקה שלו, אבל כן במילים עמוסות הקסם שלו ובגישה שהולכת ומשתבחת עם השנים. זה די נדוש לומר, אבל בדיוק כמו יין טוב הטעם שלו הופך לעמוק יותר, מאוזן יותר וכל כך מרומם נפש.
הדיסק הכפול הזה מתרכז בתקופה שבין "Oh Mercy" ל "Modern Times" שיצא לפני שנתיים, ומכיל בעיקר הקלטות שהוקלטו לאלבומים הללו ול "Time Out Of Mind", בתוספת כמה שירים שהוקלטו בסיבוב ההופעות הבלתי נגמר שדילן עורך בשנים האחרונות.
כמו כן, נוספו שלושה שירים שהקליט דילן כחלק מפסקולי סרטים שונים ומי שמחפש להעמיק עוד יותר ברפרטואר הלא מוכר של דילן יכול לקנות את מהדורת שלושת הדיסקים היפה אך המאוד יקרה.
חלק גדול מההקלטות שתמצאו פה הופק על ידי דניאל לנואה (שעבד עם יו-2 ונפגש עם דילן ביוזמתו של בונו), ומערכת היחסים שהייתה בין השניים הולידה אלבומים גדולים, אך גם הרבה סיפורים ומריבות באולפן.
דילן לא אוהב לעבוד עם מפיקים, הוא מאז ומעולם העדיף להיכנס לאולפן, לנגן בלי הרבה הכנות וחזרות ולהקליט מיד. העבודה עם לנואה הפרפקציוניסט הייתה קצת קשה לדילן, אך התוצאות הוכיחו את עצמן, ובדיסק החדש תמצאו גרסאות מוקדמות לשירים כמו Most Of The Time, Dignity ו-Everything Is Broken שמזוהים עם ההפקה של לנואה ונשמעים פה קצת יותר רזים אך מרגשים לא פחות.
השירים הלא מוכרים מראים שההחלטה מה ייכנס לאלבום ומה לא היא לא תמיד בגלל שאלו שירים לא טובים, מכיוון שמדובר פה בשירים נהדרים, לא פחות. למשל Dreamin’ Of You שהוקלט במהלך הסשנים של Time Out Of Mind (לכשעצמו אלבום שהוא יצירת מופת) או Red River Shore מאותם סשנים.
הגרסאות מההופעות החיות גם כן מצוינות, הרבה בזכות ההרכב המצוין של דילן בשנים האלו, ומי יודע, אולי נזכה לראות אותם אצלנו מתישהו בקרוב.
הדיסק הזה מחזק את התחושה שדילן מתמקד בעיקר בבלוז ובקאונטרי בעשרים השנים האחרונות. אך זה לא מפתיע, אלו תמיד היו המקורות שלו, וכמו כל אמן טוב ומזדקן הוא מתחבר למקורות הכי בסיסיים שלו, למה שהביא אותו למה שהוא – כנראה היוצר והמוסיקאי הכי חשוב של המאה העשרים.
Loudon Wainwright the 3rd – Recovery
Yep Roc 2008
יבוא אישי
לאודון ויינרייט צילום: יח''צ
אין בכוונתי לספר לכם את סיפור הקריירה הארוכה והמפותלת שלו, אך אני כן ממליץ לכם לנסות את שלושת אלבומיו הראשונים, או בעצם ארבעת הראשונים שיצאו בתחילת שנות השבעים בשביל לקבל מושג על האיש.
כעת יש לו אלבום חדש, ובו הוא מבצע שירים משלושת אלבומיו הראשונים, וזו ברכה כשמדובר ביוצר שרוב חובבי המוסיקה לא ממש מכירים, מה עוד שעל ההפקה אמון ג’ו הנרי המוכשר שכתבתי באחד הטורים הקודמים שלי על אלבומו החדש.
זו הזדמנות
מצוינת להיכנס לעולמו של לאודון ווינרייט, לעולם הדימויים והתיאורים החזקים שלו, לציניות שבשיריו וכל זה עם ליווי מוסיקלי עשיר ומעניין יותר ממה שהיה במקור. החיבור בין ווינרייט האב לג’ו הנרי הוא כמעט מושלם ושומעים את זה החל מהקטע הפותח Black Uncle Remus , דרך The Drinking Song- אחד מהשירים הכי חזקים שנכתבו נגד השתייה, ועד השיר הענק שחותם את האלבום The Man Who Couldn’t Cry.
חבורת הנגנים המשופשפת עושה עבודה מצוינת, ואפשר אפילו למצוא כאן את הגיטריסט הגאון ביל פריזל שמקפיד להופיע בכל אלבום איכותי בשנים האחרונות. תמיד כיף לגלות זמר שלא הכרתם, אני התוודעתי אליו לפני שנתיים וזה בהחלט הפך את חיי לטובים יותר. טוב, אולי הגזמתי, אבל זה הוסיף הרבה צבע חיובי, וזה הרבה.
אחד חלקי אחד – ברזל (פרוייקט שני)
התו השמיני
הרבה מילים נכתבו על האלבום האדיר הזה, רוב הביקורות היו טובות ומפרגנות, בצדק. אני רק רציתי לספר לכם כמה מתעצמת ההתרגשות, וכמה עמוק חודרים השירים האלה אחרי שקראתי את הרומן "ברזל" שיצא במקביל לאלבום.
הסופר והמשורר ערן בר גיל כתב ספר שמצליח לחדור לתוך נבכי הנשמה, וביחד עם גדי רונן, בועז ריינשרייבר, מור שטייגל, אייל גנור וגיא יונה הם יצרו מוסיקה שחיה ונושמת בתוך דפי הספר היפה הזה. האמת שכדאי לקרוא את הספר אחרי כמה האזנות לדיסק, מכיוון שכך אפשר להבין כמה יפה העבודה שנעשתה באולפן.
חברי אחד חלקי אחד עשו בעצם סוג של ג’אם עם הסיפורים של בר גיל ובמהלך ההאזנה לדיסק אתה נתקל בתיאורים שזכורים לך מהספר. הצלחתו של האלבום טעונה בהעברת התחושה של הספר, התחושה היא כמעט מושלמת וזו משימה לא קלה.
גם בפרויקט הראשון עשו חברי ההרכב דבר דומה, אך שם היה מדובר בספר שירים של בר גיל, גם כאן ישנם שירים שמתארים סיטואציות ספציפיות בספר כמו "מלי בן שושן" אך גם שירים שמעבירים תחושות של גיבורים בספר, למשל "שמש מתכת" המהמם.
Lucinda Williams
Little Honey Lost Highway 2008
הליקון
לוסינדה וויליאמס - עטיפת האלבום צילום: יח''צ
הטקסטים של וויליאמס יודעים להכות בך באזור הקרביים ואפילו נמוך מהם, אך משהו מרוכך מגיח מהשירים שלה בשני אלבומיה האחרונים. Knowing מוכיח עד כמה האישה הזאת עושה נעים לנשמה. אם אלבומה הקודם הזכיר את ניל יאנג, באלבומה החדש, ובייחוד בבלדה המדהימה הזו היא מזכירה לי את ואן מוריסון.
גם Rarity היא בלדה שאין הרבה כמוה, טקסט ישיר ופוגע שממיס אותך על המקום. ב-Jailhouse Tears היא מארחת את אלביס קוסטלו שקולו משתלב יפה בקולה הגזעי של וויליאמס, והבדלי המבטא הבולטים מוסיפים צבע מעניין, המבטא של וויליאמס הוא דרומי וטקסני, ואילו של קוסטלו בריטי כמעט שמרני.
ב- Plan To Marry מלווה וויליאמס את עצמה בגיטרה אקוסטית צנועה, אך מיד אחר כך היא מבצעת גרסת כיסוי מצוינת ל It’s A Long Way To The Top של AC/DC ומסיימת את האלבום באותה צורה שבה הוא נפתח - בקטע רוקי בועט.
וויליאמס החליטה שלא לנגן ברוב האלבום, אלא בעיקר לשיר, אך עם הרכב כפי שבחרה נראית החלטה טובה. וויליאמס לא מאכזבת גם הפעם.
נא להמתין לטעינת התגובות
