אפריקנים מומלצים
על מדפי הספרים צצו לאחרונה לא מעט תרגומים משל סופרים אפריקנים, כאלה שמתארים את החיים הקשים בארצות שהיו עד היום עוד דיווח בסי-אן-אן. האם מדובר בתחילתה של פתיחות או בטרנד שיחלוף עד החורף?
בשנה וחצי האחרונות נחת על המדפים מבחר תרגומים מרתקים מהספרות האפריקנית העכשווית, אזור שבמשך שנים נחשב בעיני הקורא הישראלי אקזוטי, בלתי נגיש ולא מעניין במיוחד. לא מדובר בסופרים לבנים קלאסיים, כמו ג'.מ. קוטזי או נאדין גורדימר, אלא דווקא בילידיה השחורים של היבשת, שחלקם היגרו לאירופה ולארצות הברית בעקבות לימודים או סיבות אחרות ונשארו, מי יותר מי פחות. לחלקם לא היתה ברירה אחרי שביקרו בחריפות את שלטון העריצות בארצם, ולמרות הריחוק הפיזי, הם עדיין לא יכולים לישון בשקט.
אולי זה חלק מטרנד כלל מערבי, שאחרי עידנים של ניצול ללא חרטה, החל עידן של מודעות עם הרבה נקיפות מצפון, שחלק אינטגרלי ממנו הוא הבנה שליבשת יש הרבה מה להציע מבחינה תרבותית, ולא רק מלחמות אזרחים, איידס ופילים בספארי. ואולי זה פשוט אחת מתופעות הלוואי של הכפר הגלובלי, שכבר מתקשה להסתגר בגבולות הישנים. בכל מקרה, בינתיים, הקורא הישראלי לא נסחף בהתלהבות - בניגוד לקורא הבריטי שאימץ את האפריקנים לתוך מחזור הדם הספרותי שלו, כפי שעשה לרבות מהאקס-קולוניות שלו אבל גם לא מגיב באדישות מוחלטת. טעם, לפעמים, הוא עניין נרכש. אפריקה עדיין מעלה אסוציאציות מסוימות מאוד, לאו דווקא ספרותיות, וייקח עוד זמן, כנראה, עד שמחסום הדעות הקדומות ייסדק. אבל קיים בהחלט סיכוי סביר שזה יקרה.
ד"ר גליה צבר, ראש מסלול אפריקה בחוג למזרח תיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב, טוענת כי אכן מדובר במעין "גילוי אפריקה" מבחינה ספרותית, אבל קדמו לו גילויים של המוזיקה (ע"ע פול סיימון) והאמנות הפלסטית. "תמיד כתבו באפריקה ספרות, אבל לא תמיד היא הגיעה למערב", אומרת צבר. "חלקה נכתב בשפות מקומיות ונדרשו מתרגמים שלא היו בנמצא. רק לאחרונה המערב מכיר בערך הספרותי של הכתיבה האפריקנית ולכן יש תרגומים ופרסום נרחב יותר לספרות".
לדבריה, כוחם של הסופרים הללו הוא בעיקר בנקודת המבט האחרת על העולם, על ערכי המשפחה ועל מושגים כמו קדמה ופיגור. מבט מדוקדק יותר, לפחות בכותרים שתורגמו, מגלה קווי דמיון נוספים. בדרך כלל לא מדובר בספרות גבוהה, בעלת סגנון פיוטי מדי, מורכב ועשיר במטפורות, אלא בסגנון קולח, בהיר, ב"סטורי טלינג" קלאסי, הטומן בחובו את סיפורה של חברה חולה, מושחתת, נגועה, אבל גם בעלת פוטנציאל רב, חברה עם תקווה.
למעשה, יש מיזוג תמידי בין הסיפור האישי של הגיבור או הגיבורה, לבין הסיפור הלאומי, השלטוני, המתרחש בו בזמן.
דב אלפון, העורך הראשי של הוצאת הספרים כנרת זמורה ביתן דביר, שתרגמה לאחרונה שלושה ספרים של סופרים אפריקנים, אומר: "יש בישראל נטייה להתעלם מקיומה של אפריקה, בוודאי מבחינה תרבותית. אנחנו מנסים עכשיו, בצורה מאוד זהירה, לחשוף את הקורא הישראלי לספרות הצעירה שמקורה באפריקה, אבל אין לנו אשליות - מרכזיותה של אירופה בתודעה התרבותית הישראלית עדיין שולטת ללא עוררין. בכל זאת, לקח לנו 20 שנה לשכנע שיש ספרות אמריקנית ושסול בלו ופיליפ רות הם סופרים חשובים, אז יש תקווה. אולי בגלל שהמופע 'לייב8' העלה את השאלות הללו על סדר היום הציבורי גם בישראל, דברים ישתנו לטובה".
לרגל השפע החדש בספרות אפריקנית, להלן מדריך לקורא הרוצה לגלות את אפריקה, לפחות מבחינה ספרותית, ובעצם למפות את הטרנד, שמי יודע כמה זמן עוד יימשך.
מאת מיא קואוטו (הוצאת כרמל)
סיפור המתרחש במוזמביק רוויית האלימות, מקום שבו מכוניות שרופות, שרידים של מעשי ביזה וריח חריף של דם הם עניין שבשגרה. בתוך הלוקיישן הפסיכוטי מסופר סיפורם של טואהיר ומואדינגה, זקן ונער, צמד נפשות המתחברות, המביעות רגשות, אכפתיות ודאגה לזולת, בתוך מציאות כאוטית של הרס ומוות. ניתן לומר כי כוחו הקוסמופוליטי של הספר הוא מאבקו של האדם הקטן בכוחות נוראיים
הסופר קואוטו היה מנהל סוכנות המידע במוזמביק, וניהל גם את המגזין "טמפו" ואת העיתון "חדשות מפוטו." ספריו תורגמו לשפות רבות והוא זכה בפרסים בינלאומיים, ביניהם פרס "מריו אנטוניו" על ספרו "מעופו האחרון של הפלמינגו" ופרס "ורג'יליו פריירה" על מכלול יצירתו.
מאת צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה (הוצאת כנרת
זמורה ביתן דביר)
הספר מתאר את המציאות הדתית והחברתית הטעונה בניגריה, שלא מנותקת, כמובן, מהמצב הצבאי. מדובר בעיקר בסיפור על קנאות דתית, אחד מהגורמים הגדולים המעכבים של האדם האפריקני לפי אדיצ'יה.
קמבילי בת ה15- ואחיה הבכור ג'ג'ה נמלטים מפני משטר האימים של אביהם ויוצאים למסע חניכה אצל דודתם, שלה דירה עמוסת ספרים שכולם פתחים אל עולם חדש ומופלא, כולל האהבה, על שלל מכאוביה, בעיותיה והתנגשויותיה. הסופרת אדיצ'יה גדלה בניגריה ולמדה רפואה במשך שנתיים לפני שהיגרה לארצות הברית. סיפוריה הקצרים זכו בפרסים רבים. כיום היא מחלקת את זמנה בין ארצות הברית וניגריה.
מאת נגה מזלקיה (הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר)
מזלקיה מתאר עולם רוחש ומסתורי של כשפים ומאגיה, כורך זאת יחדיו ביד אמן עם המציאות השלטונית והסוציו-אקונומית של אתיופיה הטרום קולוניאלית, וכל זאת בלשון חדה, מעט אירונית, מעט שיפוטית, אך מלאת חמלה. הספר מביא סיפור אהבה בלתי אפשרי בעל קצב מסחרר, קרנבלי משהו, בין בת הרוזן אסטר לבין העבד ליצן החצר גודו.
הסופר מזלקיה, יליד אתיופיה, איבד את הוריו ורבים מחבריו במהלך המלחמה. הוא עזב את אתיופיה מוכת הרעב והמלחמה ב'83- בחוסר כל. לאחר שהשלים את הדוקטורט שלו (הוא בעל ארבעה תארים מארבע אוניברסיטאות) ועבד כמהנדס בטורונטו, הוא החל לכתוב. ספרו הראשונה שיצא בעברית, "רשימות מבטן הצבוע," זכה בפרס קנרי היוקרתי.
מאת טסיטסי דנגרמבגה (ספריית פועלים)
הרומן הזה נפתח במשפט "לא הצטערתי על מות אחי," שרבים ראו בו מעין קריאת תיגר על השלטון הגברי. גם כאן נשזרים יחד האישי והלאומי. סיפורה של נערה סקרנית הרוצה לפלס את דרכה האינטלקטואלית בעולם שלא מעודד אותה לכך, כשכל העת מלוות את מאבקה התרחשויות אלימות ברמה הלאומית במושבה הבריטית רודזיה, שהשילה את שמו של כובשה, ססיל רודס, כדי להמציא את עצמה בתור זימבבואה המתעוררת.
חייה של הסופרת דנגרמבגה נעים בין בריטניה לזימבבואה. היא גדלה באי הבריטי, התבגרה בבריטניה, ולמדה רפואה ופסיכולוגיה בשני המקומות. בשנים האחרונות היא מקדישה רבות לפעילות ציבורית, בעיקר גיוס עזרה למיליוני יתומי האיידס ברחבי אפריקה.
מאת טיירנו מוננמבו (הוצאת ספריית מעריב)
ספר נוסף של מוננמבו, "פלוריניו," יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד, מעין מסע סהרורי לברזיל הפוסטקולוניאלית, הכתוב בצורה מעט כאוטית, לא קלה לעיכול, אבל מרתקת.
"בכור היתומים" מספר בשפה פשוטה ונהירה את סיפורו של ילד המתבגר בעל כורחו לתוך אסונו של העם הטוטסי ברואנדה, שהתרחש לנגד עיניו האדישות של העולם.
הגיבור הצעיר, המצוי במלחמת הישרדות תמידית, משוטט בתוך עיי החורבות, בין זוועות, נחילי דם ומוות אינסופיים, עד שחווה על בשרו את אחת התקופות האיומות בהיסטוריה. הסופר מוננמבו, דוקטור למדעים, יליד גינאה, חי עד היום במדינות רבות, ביניהן מרוקו, ברזיל, צרפת, סנגל, אלג'יר וניגריה.
מאת עמנואל ב. דונגלה (הוצאת שוקן)
מסע לתוך הרפובליקה של קונגו, לתוך פצעיה השותתים, לתוך סיוטיה הרוחשים. במרכז הסיפור נמצא מטפארי, נער קונגולזי שנולד יומיים אחרי שנולדו שני אחיו.
מכיוון שהיתה זו פעם ראשונה ששלישייה נולדה באזור, ייחסו לו כוחות נסתרים ומפלצתיים. מטפארי מנסה לפלס דרכו בין הריסות החיים של הרפובליקה של קונגו, של המשפחה ושל עצמו, ומרוב התרחשויות, כמעט שאין לו זמן להיות נער. מדובר בסיפור חניכה השוזר את האישי וההיסטורי, תוך הצגת פסיפס מרתק של דמויות, כמו אביו של הגיבור, שהצליח לשרוד את תופת הזמן מבלי לאבד את האמת הפנימית שלו, או דודו שהוא זיקית פוליטית ופיננסית, שלמרות אופיו האנוכי מצליח לעורר אמפתיה.
הסופר דונגלה חולץ מקונגו על ידי קבוצה של סופרים, ביניהם פיליפ רות, והיום הוא חי בארצות הברית.
נא להמתין לטעינת התגובות
