הזירה הלשונית: שאלות ותשובות
מה מקור המונח "עוף מוזר", מאיפה בא ה"צ'יפס" בשוקולד צ'יפס, לאן נעלמו כל הקללות על אבא ומה הקשר בין "עצם" למונח "עצם העניין"? אתם שואלים, רוביק רוזנטל עונה
השוואה בין בני אדם לעופות ולבעלי חיים בכלל מקובלת מקדמת דנא ומשמשת בסיס לדימויים, ניבים ומשלים רבים. במקרה שלנו המקור הוא בסאטירות של יובנליס הרומי, הכותב על בחירת אשה טובה: "תהא נא יפה, חיננית, עשירה, פוריה... צנועה... אכן, עוף מוזר עלי אדמות, מוזר כברבור שחור. אך מי יכול לסבול אשה שיש בה כל המעלות?" מן הלטינית התגלגל הביטוי בגירסאות שונות לשפות רבות, בדרך כלל בצירוף "עוף נדיר".
אלישע פרוינד שואל: האם יש קשר בין "עצם" של השלד ובין המונח "עצם העניין"?
יש ויש קשר. זו עוד דוגמה להרחבת משמעותו של איבר בגוף האדם למושגים מופשטים וכלליים. העצמות נחשבות החלק הקשה והעמיד של הגוף, ומכאן נתפסו כעיקר הקיום, כמהות הרעיונית או הנפשית, וכך קיבלנו את עצם העניין, את העצמאות (מתוצרת איתמר בן אב"י) ובתנ"ך כבר את "עד עצם היום הזה" (יחזקאל).
עדו שואל: מה המשותף והמבדיל בין 'התרעה', 'התראה' ו'אתראה'?
'התרעה' (מן הפועל להתריע) היא אזהרה מפני דבר מה העומד להתרחש. 'התראה' (מן הפועל להתרות) היא אזהרה בעקבות מעשה לא ראוי, ומרמזת על עונש עתידי. כיוון שהן נשמעות זהות וקרובות במשמעות, השימוש בהן התערבב לבלי הכר. 'אתראה' היא צורת משנה של 'התראה', ומושפעת מהארמית, שהיא חובבת א' ידועה.
עמרי שואל באותו עניין: מה הקשר בין 'אספקה' ו'הספקה', ובין 'הרגעה' ל'ארגעה'?
'הספקה' ו'הרגעה' הן שמות פעולה ומייצגות את הפעולה. 'ארגעה' ואספקה' הם שמות עצם כלליים. עקרונית יש לומר "ההספקה עברה בשלום", אבל "קיבלנו את האספקה בזמן"; "ניסיונות ההרגעה לא הצליחו", אבל "נשמעה צפירת ארגעה". גם כאן התערבב השימוש במילים לבלי הכר.
דודי מנוה איתן שואל: טחנת קמח? תחנת קמח? תחנת רוח? טחנת רוח? פלונטר!!! מה נכון??
אכן פלונטר, ולא במקרה. טחנה היא מקום שבו טוחנים קמח, ולכן "טחנת קמח" היא האופציה היחידה. "טחנת רוח" היא בגירסאות עתיקות טחנת קמח העובדת באמצעות הרוח והמים, ולכן תהיה בט'. בעולמנו החדש חדובר במעין תחנת חשמל, באנגלית: station, המייצרת חשמל בכוח הרוח, כמו ברמת הגולן, והיא תהיה בת'. התערבבו ללא הכר, כבר אמרנו?
אלדד מאזור המרכז שואל: האם 'תפילין' זה יחיד או רבים?
סיומת -ין מקובלת בתלמוד, שבו יש ריבוי של חילופי מ-ן, ולכאורה יש לומר "תפילים", כשהמשמעות המילולית היא תפילות. דקדוקית מדובר בצורת רבים, ואכן מדובר בשני בתי תפילין או טוטפות. צורות ריבוי כאלה המשמשות כיחיד מוכרות גם במילים תלמודיות כמו 'נישואין', 'גירושין', 'פיטורין' ועוד.
מינה שואלת: מה הקשר בין "פרשת השבוע" ל"פרשת דרכים"?
'פרשה' על פי התלמוד היא עניין, סוגיה, נושא שבדיון, ומכאן "פרשת השבוע". גם "פרשת דרכים" היא צירוף תלמודי. הקשר נטוע במשמעות הבסיסית של הפועל לפרוש: לחלק, לפצל, ומכאן גם "לפרוש לגימלאות". פרשת השבוע היא החלק או הנתח השבועי של התורה, פרשת דרכים היא הנקודה שבה הדרך מתפצלת.
בצלאל לנדאו שואל: האם יש או אין קשר בין 'כבש' (בעל חיים), כביש וכבישת שמן זית? הרי כולם באים מן השורש כ.ב.ש.
בעל החיים אינו שייך לעניין, שהרי הוא בש' שמאלית שאינה קרובה לימנית אלא דווקא לאות ס'. כבישת זיתים וסלילת כביש נעשות באותה דרך של דחיסת חומר על ידי הפעלת משקל וכוח, ומכאן הקשר.
עידו כותב: שמעתי פרסומת בגלי צה"ל: "מדריך לָאי סדר החברתי הישראלי". האם לא צריך לומר "אי הסדר"? נתקלתי בדוגמא נוספת בספר "השקרן מאומבריה" מאת ביארנה רויטר, בתרגום של דנה כספי: "אהב את צורתו הנעימה של האי שקט". האם זו טעות או אני סתם מפגר?
אתה ודאי לא מפגר, אבל יש לא מעט מקרים של סמיכות בהם ניתן להציב ה' הידיעה לפני הנסמך (המילה הראשונה בסמיכות) ולא כרגיל לפני הסומך (שהיא המילה השנייה), ויש לכך בסיס
עפרה שטרית כותבת: אני מלמדת בבית ספר בצפון קרוליינה. השבוע, כשהתחלנו ללמד על פורים, עלתה השאלה מה מקור האות ה' בפעלים כמו 'נרעישה', 'נרימה', 'נגילה' ועוד. נודה לך אם תוכל להאירה את עינינו
הדוגמאות שהביאה עפרה קרויות "עתיד מוארך", והן הדרך המקראית להפוך את העתיד לציווי, כמו ב"בית יעקב לכו ונלכה". צורות אלה מופיעות רק בגוף ראשון יחיד ורבים ('אשמרה', 'נצאה' וכדומה), ויש להן אופי של דרבון, מעין ציווי שאדם מצווה לעצמו. בעברית החדשה יש שירים לא מעטים שבהם יש שימוש בצורה הזו, הנחשבת מליצית, ויש אפילו דוגמאות לציווי מוארך, כמו באינטרנציונל בלבושו העברי, בתרגום שלונסקי: "קום התנערה עם חלכה". יש במקרא גם עתיד מקוצר, שבו הופכים את העתיד לציווי בגוף שני: "אל תפן" במקום "אל תפנה", וכאן הוא יבוא בדרך כלל בציווי שלילה. זו ההזדמנות להזכיר שבעברית החדשה הציווי כמעט נעלם, והעתיד מחליף אותו במקרים רבים, ולא בצורה המוארכת.
אלי מרמת גן שואל: בעברית כידוע יש שלושה זמנים, עבר פשוט, הווה פשוט ועתיד פשוט: "אני הלכתי", "אני הולך" ו"אני אלך". איך מסבירים אם כן את הביטוי "הייתי הולך"? האם יש חוקיות לשימוש בצורה הזאת, והאם שאבנו את זה מהזמנים המתמשכים באנגלית?
המבנה "היה+בינוני" כמו ב"היה הולך", "היה אומר", משמש בתלמוד בתפוצה רחבה כצורת עבר רגיל, לציון עבר מתמשך, ולמטרות נוספות, וזאת בהשפעת שפות שאינן עבריות. בעברית החדשה יש למבנה הזה שימוש נוסף, בעיקר בגוף ראשון, המבטא מעין התלבטות או התרגשות: "הייתי אומר ש...", "הייתי מראה לו מאיפה הדג משתין" וכדומה.
הילה מתל אביב שואלת: אם ל'קלוז אפ' קוראים בעברית 'תקריב', אז ל'לונג שוט' קוראים 'תרחיק'?
'תקריב' הוא אכן מונח נאה ומדויק. ואולם, 'לונג שוט' אינו בדיוק היפוכו של 'קלוז אפ', הדגש כאן אינו ההתרחקות מפרט זה או אחר, אלא על מרחב צילומי המראה את הנושא המצולם במלואו, וכשמדובר באדם, את מלוא גופו. בוועדה של האקדמיה ללשון העוסקת עתה במונחי קולנוע עלו הצעות שונות, כגון 'צילום מלא', או צירוף דו לשוני: 'שוט מלא'.
אביבה כותבת: כרופאה אני מבצעת כוננויות בבית החולים. הרופא הוא 'כונָן', אבל מה אני? האם אומרים שאני 'כוננת' כמו 'תופרת', או 'כוננית', כמו 'סולנית'? לי זה נשמע כשם של ארונית.
ככל הידוע למדור לא נקבעו כללים לגבי מילה ספציפית זו, ושתי הצורות נכונות. ראיה לכך היא שבמילון אבן שושן מובאת הצורה "כוננת", ובמילון רב מילים – "כוננית". במוסדות שונים אפשר למצוא את שני השימושים.
יעקב ברוך כותב: חיפשתי שנים מספר מילה המתארת את הפעולה ההפוכה לפריטת שטרות. הייתכן ואפשר להגיד "אתה יכול לשטור לי את המטבעות?"
יש מילה תלמודית המתאימה לנושא והיא 'צירוף', אך לא נראה שמישהו משתמש בה. יש משתמשים, בהשפעת המטבעות הזרים, ב'המרה'. לא הייתי ממליץ על פועל נוסף.
ויטה קיירס שואלת: ישנן קללות רבות על האמא (כוסעמק, בן זונה, אמאשך... ברוסית: יובטויומט); יש גם קצת על האחות; אבל לאן נעלמו כל הקללות על האבא, חוץ מ"אינעל אבוק"?
המדור שותף למצוקתה של ויטה. קללות נפוצות הן בדרך כלל יצירה גברית ויש להן אופי סקסיסטי, ולכן אבא כמעט אינו משמש בהן אובייקט. הקללה הערבית המקורית, אגב, היא "ילען אבוק" (ארור אביך), ששובשה בעברית ל"ינעל אבוק".
יוסי אגוזי שואל: לאחרונה מרבים לכתוב 'היריון' במקום 'הריון'. מה נכון?
על פי כללי הכתיב חסר הניקוד של האקדמיה יש לכתוב 'היריון', וגם 'ריאיון'. מילים אלו שייכות למשקל ממנו נגזרות מילים כמו זיכרון, חיוורון ועוד שבהן הי' חיונית לקריאה נכונה של המילה. 'ריאיון' יוצרת תחושה לא נוחה כיוון שבדרך כלל אנו אומרים "רַאֲיון".
חן מירושלים שואל: יש ביטוי "כתבי בי-דין". רציתי לשאול מה זה הבי-דין הזה? מה המקור שלו?
"בי-דין" הוא צירוף ארמי, ופירושו בית דין. 'בֵי' פירושה בארמית בית, ומכאן "בר בי רב": בן בית הרב, ועוד צירופים רבים.
יאיר מהשומרון כותב: כשאומרים "שוקולד צ'יפס" זה מתבסס על הביטוי באנגלית. אני טענתי בוויכוח שהמקור הוא המילה "צ'יפ" באנגלית שפירושה חתיכה, ומדובר בחתיכות שוקולד. אח שלי טען, בהתבסס על דברי שף, כי המקור הוא מהמילה 'צ'יפ' שפירושה זול, מכיוון שזה עשוי משוקולד זול.
יש לקוות שהשף מבשל טוב יותר מאשר מבלשן. אין כל קשר בין chips (חתיכות או שבבים), ומכאן גם הצ'יפסים שאנו בולסים יחד עם החומוס והסלט וגם שבבי המחשב, לבין cheap, זול.
ניר גד שואל: באיזו מילה נכון לתאר אדם שהגיע ממקסיקו. הביטוי השגור הוא 'מקסיקני', אבל אנחנו נוהגים להגיד 'אמריקאי', ולא אומרים 'ברזיליאני' או 'ארגנטינאני'.
הוויכוח על סיומת השייכות ללאום, מדינה או עיר ימיו כימי העברית, ולאו דווקא החדשה. אנו אומרים 'חיפאי', אך בתלמוד כותבים 'חיפני'. 'ברזיליאני' אינו שגיאה, ו'ארגנטינני' אינו בשימוש עקב רציפות הנ'. אין הכרעה בין 'אמריקני' ו'אמריקאי', ולא בין 'מקסיקאי' ל'מקסיקני', וקובע הנוהג הלשוני. במקרה זה 'מקסיקני' שולט.
תמי שחר שואלת: מה מקור המילה 'אחאים', בשונה מן המילה 'אחים'?
המילה ביחיד היא 'אחאי', והיא נקבעה במילון הפסיכולוגיה של האקדמיה משנת 1942 במשמעות צאצאים לאותם הורים, siblings. יש בו שימושים נוספים בתחום האנתרופולוגיה (צאצאים לאותו מוצא), והביולוגיה ("מין אחאי"). יש כאן גלגול של המילה הארמית אֶחא, אח, וגם היא משמשת בעברית כמו בשיר "קומה אחא".
עינת מראשון לציון שואלת: הראל בני בן ה-5 שואל מה הסיבה להוספת המילה 'מצוי' לשמות עצים ושיחים בארץ ישראל. מה לענות לו?
'מצוי' הוא תרגום של המילה האנגלית המקובלת common, המציינת בין היתר את היותו סוג הצמח או בעל החיים נפוץ לעומת מינים חריגים או נדירים, כגון common oak tree (אלון מצוי).
יוני מאביבים שואל: מה המקור לביטוי הסלנג "מילה של עמידר"?
"מילה של עמידר" היא הבטחה שאין אחריה הרבה, ובקיצור, לא מילה. ככל הנראה הביטוי צמח מסיפורים על משפחות קשות יום המחכות לדיור של חברת עמידר עד בוש, אבל זו השערה בלבד. כל מידע יתקבל בברכה, רצוי ב"כתוב לעורך".
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם