יומרני31: 'הכניסיני' זה ארכאי, אבּוּיה
הפורומים שינו את עולם הספרות הישראלי: סופרים קוראים ביקורות ונעלבים, מו"לים מזהים להיטים, ויחצ"נים מזבלים בלי בושה
בפורום התעופפו לא מעט קריאות לתביעה משותפת נגד שיר, וגם לא מעט תוארי גנאי. בהמשך נוצר קשר בין אנשי הפורום לבין הסופרת, והתקיימה אפילו פגישה. מנהלת הפורום, ליאור רותם: "היא רצתה בעיקר להבין מה בדיוק פגע בנו, וביקשה גם להתייעץ לגבי חלקים מסוימים שלא היו לה פתרונות יצירתיים לגבי השינויים שלהם. היא הבטיחה להוציא מהדורה מתוקנת על חשבונה, וכך היה".
הופתעתם מהשינוי שהצלחתם לחולל באמצעות רעש בפורום?
"היו לנו הצלחות עוד לפני כן, אז באופן עקרוני אנחנו מודעים לכוח וליכולת שלנו. אבל מפתיע לראות אילו ממדים הפורום מקבל, וכמה קבוצה יכולה לשנות במקרים כאלה".
הסיפור הזה מדגים את הקשר המתהווה בשנים האחרונות בין סופרים לקהלם דרך פורומים וקהילות באינטרנט. אם פעם לסופר לא היה מושג מה באמת חושבים על ספרו, אלא אם טבלאות המכירות מגלמות את ה"חושבים" כולו – היום הוא יכול לדעת זאת די בקלות, בשיטוט באחד מפורומי הספרות. יש סופרים שמתארחים בפורומים ושומעים ביקורות, יש המגששים בעילום שם, ויש המריצים את שמם במנועי החיפוש השונים. לא כולם אמנם, אבל עצם העובדה שהאופציה קיימת ומתרחבת מלמדת על המהפכה שעובר השוק בעידן הנוכחי.
"יש בהחלט קשר בין הפורומים לבין הסופרים והמו"לים, קשר שהתחזק מאוד בשנים האחרונות", אומר גיא קדם מיוסטון, טקסס, מנהל הפורום בתפוז. "היום יש יותר סופרים שפעילים ברשת – בגלוי או מאחורי הקלעים. החל באתרים אישיים שהסופרים בונים לעצמם, דרך אתר 'במה חדשה' שאפשר למצוא בו עמודים אישיים גם לסופרים מוכרים, ועד בלוגים אישיים, כמו הבלוג של הסופר אלכס אפשטיין או של המתרגמת גילי בר-הלל, וכמובן הפורומים. נדמה לי שהיתרון העיקרי של הפורומים הוא שהם לא פונים רק למי שהספרות היא עיסוקו המרכזי, אלא לקהל הרחב יותר".
הקשר בין חברי הקהילה לבין הסופרים, אומר קדם, חלקי. "גולשים שמכירים סופרים מעבירים אליהם ביקורות שנכתבו על ספריהם. ומאחר שבפורומי הספרות יש המון
מנהלת פורום הספרים ב-ynet, אסתי סגל, מסבירה שקהילת הקוראים המשפיעים היא פורום שפיתח העורך הראשי של הוצאת ידיעות אחרונות, דב איכנולד. "מה שמעניין אותם הרי זה למכור. אז הם אספו קבוצה של אנשים מן היישוב שאין להם הבנה מיוחדת בספרות, והם נקראים כעת 'הקוראים המשפיעים'. נותנים להם לקרוא ספרים שטרם הופיעו, כדי לשמוע הערות ואולי גם לתקן חלק מהדברים בשלב העריכה. יש גם מפגשים בינם לבין הסופרים, כולל שאלות והערות, ונכחתי באחד מהם. בסופו של דבר, מובן שהסופרים מושפעים מכך, במיוחד אלה שפחות מגובשים".
ומה דעתך על ההשפעה הזו?
"אני לא מתה על זה. אני חושבת שהסופר דווקא צריך לחיות בבדידות המזהרת שלו. לעשות את העבודה הבודדת של הכתיבה עם עצמו בלבד ואחר כך מול העורך, וזהו. היוצר חייב להיות נאמן לעצמו ולדברים שחייבים לצאת ממנו. הרי גם כשהוא לבדו, באיזשהו מקום, מאחורי המוח שלו, מציץ לו הקורא הפוטנציאלי – וזה מספיק. האמנות אמורה להתקיים לשם עצמה, ולא לשם הרייטינג".
לא בטוח שהסופרים מסכימים עם סגל. "לסופר או מו"ל, הפורום הוא שדה מחקר", חורץ גיא קדם. "אפשר לזהות בו בקלות ספרים בולטים יותר ופחות, סגנונות מועדפים על הקוראים, סופרים חדשים ומדוברים. סופר יכול לבדוק מה ההתרשמות של הקוראים מהספר שלו, ובהחלט יש סופרים שעושים זאת".
השאלה היא אם גם כתיבתם של הסופרים מושפעת מכך.
"אני רוצה להאמין שלא. נדמה לי שספר שנכתב כדי להתאים לקהל הקוראים נידון מראש לכישלון ספרותי, שכן אמנות צריכה לבוא מבפנים ולא להתאים למה שיש לו רייטינג דווקא. יכול להיות שסופר שישמור אצבע על הדופק בפורומים יצליח להוציא רב-מכר, אבל אני בספק אם יהיה לספר כזה ערך מוסף ספרותי בטווח הרחוק".
הקשר בין כותבים לקוראים-כותבים אינו חד סטרי, כמובן, והוא משמש גם את הכותבים ושלוחיהם לקידום מכירות היצירה הספרותית. "יש הרבה כותבים מטעם", מספר קדם. "אחים, בני זוג, שאפשר לזהות אותם די בקלות. בדרך כלל מדובר בגולשים חדשים בפורום, שמציפים את הפורום בהודעות על ספר מסוים, ולאחר מכן נעלמים. הגולשים בפורומים כבר יודעים לזהות את כל המפרסמים המוסווים האלו בקלות, וכבר קרה שגם כותבים תמימים נחשדו רק כי המליצו בהתלהבות יתרה על ספר חדש.
"היו בשנים האחרונות כמה מקרים שבהם סופרים, או מפרסמים מטעמם, עברו בכל פורומי הספרות ברשת והדביקו אותה הודעת פרסומת, בדרך כלל כשהם מציגים עצמם כ"קוראים נלהבים". כשיצא החלק השני של הספר "ארטמיס פאול", מישהו בהוצאה החליט שזו שיטת פרסום מצוינת. התוצאה היתה הפוכה. הגולשים בפורום לא אוהבים שמתייחסים אליהם כאל אידיוטים מוחלטים. לקח להם בדיוק שנייה וחצי להבין שמדובר בפרסומת, והפרסום הזה גונה בכל פורומי הספרות, עד שהוצאת הספרים נאלצה להתנצל בפומבי. היום אני רוצה להאמין שבהוצאות הספרים זה כבר לא קורה, אבל זה בהחלט קורה עדיין עם סופרים שפרסמו ספר בהוצאות הקטנות. הסופרים האלו, שלרוב גם מתבקשים להשקיע כסף בפרסום הספר שלהם, מגלים שקשה מאוד למכור ספרים בישראל, אלא אם יש מאחוריך מנגנון שיווק מוצלח. הם מגיעים לפורומים ומפרסמים את ספריהם, ובדרך כלל מקבלים תגובות צוננות".
"יש אגדה אורבנית על הספר 'חמסין וציפורים משוגעות' של גבריאלה אביגור-רותם", מספרת אסתי סגל. "אני חושבת שהיא נכונה, אבל אתה יודע, היא אגדה אורבנית. מספרים שהספר יצא ושנה לא זז על המדפים, אף אחד לא קנה. כישלון מוחלט. ואז בעלה של הסופרת התחיל להתרוצץ בפורומי הספרים ולשווק את הספר. מאחר שהכותבים בפורומים, במעגלים החברתיים שלהם, משפיעים על דעת הקהל ונחשבים למקצועיים יותר בעניין, אנשים התחילו לשמוע על הספר, והמעגלים הפנימיים האלה הלכו והתרחבו. בסופו של דבר הספר נהיה בסט-סלר".
הכתבה המלאה פורסמה במקור ב"מקור ראשון"
נא להמתין לטעינת התגובות
