כאחת מקוראיך הנאמנים שעקבה אחרי יומן סרטן ומלחמתה של סימה במחלה עכשיו טוב לקרוא את ההתמודדות שעוזרת לנו הקוראים לקחת את הפרופורציה הנכונה לחיים.
שיהיה לכם רק טוב

כמי שעקבה אחר כתיבתך הנפלאה וכמי שעברה דרך דומה לשלך אני מקווה שתמשיך לכתוב את כל הגיגך גם טובים וגם הפחות טובים זה עוזר זה מארגן את הסדר החדש שאליו נקלעת זה עוזר וזה חשוב המשך כך !

גם אני וגם חברתי הטובה נקלענו בשנתיים האחרונות למקופות קשות וארוכות של בעיות רפואיות והכתיבה הכנה והאנושית שלך מאוד חיזקה אותנו! (מסתבר ששתינו עקבנו אחרי הטור בקביעות:) לא עוד סיפורי ''גיבורי על'' אלא משהו בגובה העיניים שמאוד התחברנו אליו.
אגב משהו שמאוד עזר (ועדיין עוזר) לי בשעות הבדידות המוכרות כ''כ (ברצינות גמורה)-כלב.לא כולם אוהבים אבל אם אתה כן, האהבה ללא תנאים וחסרת השיפוט, והחברה שהוא מספק מאוד עוזרת-ומאוד מנחם ללטף גוש פרווה רך וחמים כשכואב..וכמובן מצוין לילדים :)

המשך,
כדרכי שולחת לך הרבה חיזוקים וחיבוקים.

אנו יודעים היטב כי אחרי כל העשייה, הטיפול, ההתעסקות האינטנסיבית, הגיעה תקופה של חוסר בעשייה. מלא תקופה זו בכתיבתך הרגישה ומאירת העיניים, ואנו מצדנו מבטיחים להמשיך ולקרוא.
מאחלים לך אור ואהבה.

לוקחים קצת אויר למה שיבוא אחר כך. חיים שלמים עוד פרושים לפניך ולקחת פסק זמן וקצת לעבד ולעכל את כל מה שקרה ואת הטראומה(כן, זאת טראומה לא פשוטה), חשוב מאוד.זה לא אומר שהחיים נעצרו זה אומר שצריך לפעמים לקחת אויר בין שלב לשלב, בין פרק א' לפרק ב'.המשך יבוא. אני בטוחה!!!

אות ועוד אות/ מילה ועוד מילה ....................
אולי תכתוב ספר על הודיה המלחמה שניהלתם שאותו תקדיש להודיה שהילדים יוכלו לקרא בעתיד וללמוד ממנו על אימם ועל אהבתה אותם.........

אני נחשפתי ל''יומן סרטן'' אחרי שקראתי את הכתבה הראשונה של ''השיבה לחיים''.
גם כאשר ידעתי מראש את הסוף היה מרתק לקרוא את הדרך שעברתם יחד. הרגישות, הנתינה ללא גבולות, האופטימיות האינסופית שבה ניחנת והעברת להודיה ולקוראים פשוט הדהימה אותי.
מעבר למקלדת אני מחזקת אותך - כתוב, שוט, טייל, צלם, התנדב ועשה כל מה שהלב אומר לך. להרגשתי זוהי הדרך הטובה ביותר להכיר במציאות החדשה ולהסתגל אליה.
מאחלת לך ולבנים רק טוב, אושר ובריאות.