שינוי תודעתי
יותר ויותר ישראלים מכירים בחובה המוסרית להילחם עבור אלה שקולם לא נשמע; העסקה קבלנית היא סרטן בחברה הישראלית
טרם המחאה החברתית מרביתנו כלל לא היינו ערים לעובדה הפשוטה כי בקרבנו מסתובבים מאות אלפי אנשים סוג ב', או בשמם המכובס "נותני שירותים", אשר פוגשים מדי יום ביומו שוק עבודה רודה, נצלני ופוגעני. בחלק מהפעמים העדפנו להסיט את המבט, במקרים אחרים נטינו לחשוב שזוהי פשוט דרכו של העולם "ומישהו הרי חייב לעשות זאת". והם רק ניסו ללכוד שוב ושוב את מבטנו בתקווה שנראה בעיניהם את מה שהפה פוחד לומר.
בביקורי האחרון באחת האוניברסיטאות הראתה לי עובדת ניקיון בשם מרי את תלוש השכר שלה - ודרכו אפשר להבין את הסיפור כולו. מרי, שמועסקת כבר כ-20 שנה כעובדת קבלן, משתכרת כ-20 שקל לשעה, אף שהיא אחראית כבר לעשרות עובדות ניקיון. תוספת ותק? 46 אגורות. על דמי הבראה סירבה לדבר. כספי הפנסיה שלה "נמצאים איפשהו", כך אמרה. קנסות והיטלים מגיעים גם כן מעת לעת. בחדרי המורים בירושלים מועסקים מורים משני סוגים (שעושים, אגב, בדיוק את אותה העבודה) - מורים סוג א' שהמדינה מעסיקה ישירות ומורים סוג ב' המועסקים בעקיפין באמצעות עמותות שונות ומשונות שהוקמו כדי לספק שירותי חינוך. אתם מבינים? לא עוד מורים, אלא עובדים המספקים שירותי חינוך. עכשיו רק נותר לקוות שילדינו יזכו לקבל את המורים "מהסוג הנכון".
העסקה קבלנית היא סרטן שגדל בלב החברה הישראלית. למרות אתוס כור ההיתוך שעל ברכיו גדלנו כולנו, ישראל שלנו עודנה מדינה בהתהוות, וככזו לא תוכל לשרוד כל זמן שלא תידרש באופן אמיתי לפערים החברתיים הנפערים בתוכה. ככל שחולף הזמן אנו למדים כי אין תחליף להעסקה ישירה - לא שיפור זכויות (עבור עובדים שאינם יודעים כלל מה לדרוש), לא הגברת האכיפה והענישה (התלויה ברצונה הטוב של הממשלה) ולא הדרישה לשקיפות ולמידע. כל אלה אינם יכולים לעמוד לבדם מול התופעה הבזויה שרק הולכת וגדלה. אלה הם צעדים משלימים והכרחיים, אך הם אינם מספקים כלל ועיקר.
המאבק למען עובדי הקבלן, כידוע, החל בתוך הקמפוסים שלנו שעה שעוד ועוד סטודנטים סירבו להשלים עם המציאות שהתהוותה גם בתוככי המערכת האקדמית - סמל הליברליות והנאורות. תפקיד הסטודנט בחברה אינו יכול להסתכם ברכישת השכלה וקניית דעת, אלא חייב לכלול פעולה עיקשת ומתמשכת לשיפור פני החברה שהוא חי בה. לפיכך הסטודנטים מסרבים להשתתף במשחק הכפול ולהיכנס לכיתת אתיקה שזה עתה ניקו עובדי ניקיון מנוצלים וחסרי זכויות. המאבק הסטודנטיאלי שהחל כמאבק למען זכויות המאבטחים ועובדי הניקיון הורחב משמעותית לאחר שעוד ועוד מקצועות דוגמת מורים, אחיות ועובדים סוציאליים הידרדרו במדרון החלקלק של שיטת ההעסקה הקבלנית.
ועכשיו דומה שהגענו לנקודת ההכרעה. ההכרעה אינה רק כלכלית, אלא עקרונית ומוסרית: איזו חברה ישראלית אנו רוצים לראות כאן בעוד כמה שנים. המשק מושבת, הכנסת מגיעה לנקודת רתיחה בעניין זה ובעיקר העובדים המוחלשים כמהים לראות ניצוצות של שינוי. אכן לא ניתן יהיה לקלוט את כולם ובוודאי שלא בבת אחת, אך לשם שינוי דרושה כאן החלטה אמיצה וראויה המסמנת חזון ופורצת דרך חדשה בשוק העבודה הישראלי. לשם כך בדיוק אנו נאבקים כבר כמה שנים - לשם אני יודע שעוד נגיע.
הכותב הוא יו"ר ארגון הסטודנטים הארצי
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם