עבודה בעיניים
השביתה אתמול היתה מן המוצדקות, משום שהיא סימלה משבר אידאולוגי בין הממשלה לעובדים על דמותה של מדינת ישראל
על רקע זה, קשה לחשוב על מוטיווציה הולמת יותר לשביתה כללית במשק מאשר ההעסקה של עובדים באמצעות חברות קבלן וחברות שירותים. צורת העסקה זו, אשר הפכה לשכיחה ולשגורה מאז אמצע שנות ה-80, אמורה לצמצם את היקפו של המגזר הציבורי ולהעביר את כובד המשקל אל המגזר העסקי ואל העמותות במגזר השלישי. אלא שתפיסה טכנוקרטית זו לא מאפשרת הבנה, ולו חלקית, של האתגרים הניצבים בפני מדינת הרווחה בישראל ומונעת דיון כן ואמיתי על עיצוב דמותה. כיניתי תפיסה זו "טכנוקרטית" מכיוון שבהעברת שירותים רבים לעובדי קבלן נמנעת מדינת ישראל מלומר שהיא נסוגה ממחויבויותיה לדאוג לתלמידים, לחולים, לנערים בסיכון, לקשישים או לניצולי שואה.
יתר על כן, היא מתגאה בכך שהיא ממשיכה לממן שירותים אלו. כיצד, אם כן, יוקטן גודלו של המגזר הציבורי? באמצעות העברת "סעיפי השכר" בתקציבי משרדי הממשלה והרשויות המקומיות אל "סעיפי השירותים". לא עוד מורים בשכר, עובדים סוציאליים בשכר או מדריכי נוער בשכר, אלא קניית שירותי הוראה, עבודה סוציאלית והדרכה. זוהי עבודה בעיניים. התוצאה היא, ועל כך מלינים כבר שנים מבקר המדינה ואחרים, שאנו פשוט לא יודעים מה גודלו של המגזר הציבורי ומה איכותו. איוולת בהתגלמותה.
השביתה היתה מוצדקת, מכיוון שהיא מסמלת לא פחות משבר אידאולוגי, מחלוקת קשה וחריפה על דמותה של החברה ושל הכלכלה בישראל. המגזר הציבורי נושא את מעמד הביניים, שמגרד את שכר המינימום, ולעתים מלמטה. עובדים שמועסקים 8 חודשים בשנה ונעדרים ביטחון תעסוקתי. כיוון שעובדים אלו נמצאים לכאורה מחוץ למערכת (אף שהם משרתים אותה באדיקות), נשללת מהם אפשרות הקידום והניעות (מוביליזציה) החברתית.
הכותב הוא מרצה בקריה האקדמית אונו ומומחה לדיני עבודה
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם