העתק, הדבק - ויש חוק חדש
הלוביסטים בכנסת אינם אשמים; חברי הכנסת הם אלו שנושאים באחריות, הם אלו שלא חוקרים ולא יודעים מה הם מחוקקים
כל מי שמכיר, ולו במעט, את אופן פעולתה של הכנסת ואת מציאות החקיקה בה יודע כי צימאונם של חברי הכנסת לפרסום, לתשומת לב ולכוח מאפשר לסרסר בהם כמעט לכל צורך. לצד חברות מסחריות המפעילות לוביסטים יש עשרות שדולות, עמותות וארגונים המפציצים את חברי הכנסת בהצעות, בתחינות ובהבטחות. יש גם מקרים הפוכים, כמו חברי כנסת המבקשים מעיתונאים ומחובשי ספסלי מזנון הכנסת לתת להם רעיונות (ותכנים) להצעות חוק. התוצאה: אין שבוע שלא עולה על שולחן הכנסת או נידונה בוועדותיה הצעת חוק שכתבה, מילה במילה, שדולה כלשהי, וחבר הכנסת החתום עליה ומקדם אותה אינו יותר מחותמת גומי.
חקיקת "העתק והדבק" כזו אינה כל הסיפור. גם כאשר חברי בית המחוקקים אינם בובות על חוט של לוביסטים או של עמותות אין להם בדרך כלל מושג ברור מה תוכנה או מה
משמעויותיה של הצעת החוק שהם חתומים עליה. הם לא חוקרים, לא בודקים ולא יודעים. ברוב המקרים זה אפילו לא מעניין אותם.
סילוקם של הלוביסטים מהכנסת לא ישנה מצב זה. ניתן לתבוע שקיפות רבה יותר בפעילותם ובפעילות חברי הכנסת. ראוי שכך ייעשה. לדוגמה, ראוי שהציבור יידע כי חברי כנסת לא מעטים פועלים בכנסת באופן מובהק, אך לא מוצהר, כשתדלנים של עמותות, של חברות ושל איגודים מקצועיים. עם זאת, סילוקם של הלוביסטים יכפה עליהם לפעול במסתרים ופחות בשקיפות.
הלוביסטים מתקבצים אל הכנסת כי זו מחזיקה בעוצמה רבה. אם רוצים, לדוגמה, שח"כ גלעד ארדן לא יעביר חוק המחייב כל אחד מאיתנו להחזיק אפוד זוהר במכונית, הפתרון אינו לרדוף את הלוביסטים של חברת 3M, שנתקעה עם מלאי של חומר צהוב זוהר, אלא לרסן את כוחו של ארדן לכפות עלינו חוקים כאלו.
ויש גם עניין של היגיון פשוט: יש עשרות אלפי חברות, שדולות ועמותות המבקשות להשפיע על החקיקה כדי לקדם את ענייניהן. יש רק 120 חברי כנסת. על מי יהיה קל יותר לפקח, לדעתכם?
בואו להמשיך לדבר על זה ב-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם