הסכנה העיקרית: פגיעת קאסם במתקני התשתיות באשקלון
האסון הבא - פרויקט מיוחד: כשמרכזים במתחם אחד כמה מהתשתיות האסטרטגיות החשובות ביותר של המדינה - מאגרי נפט, מצבורי גז, תחנות כוח גדולות ומתקן ההתפלה הגדול ביותר בישראל - זה נשמע כמו איוולת. כשהריכוז הזה נמצא באשקלון, בטווח הקסאמים - זה נשמע כמו פיצוץ גדול שמתקרב. אבל הממשלה, שמתכננת להקים צינור גז נוסף בעיר, לא מודאגת
◄ האסון הבא - פרויקט מיוחד: ביום שהאדמה תרעד
◄ האסון הבא - פרויקט מיוחד: מחיר גבוה להזנחת הטיפול בתאונות הדרכים
◄ האסון הבא - פרויקט מיוחד: תסריט אימה: תאונת מטוס נוסעים בנתב"ג
◄ האסון הבא - פרויקט מיוחד: אנחנו עומדים להיכוות
◄ האסון הבא - פרויקט מיוחד: חיפה מסוכנת מתמיד
"האם אני יכול לישון בשקט"? שואל תושב אשקלון את ראש העיר שלו, בני וקנין, בטוקבק מוטרד בעקבות השריפה בכרמל. "מה יקרה, למשל, אם אחד הקסאמים מעזה יצית את מתקן הנפט קצא"א (קו צינור אילת-אשקלון")? הוא תוהה ומתעניין במצבם של שירותי כיבוי האש בעיר ובסביבתה.
התושב המודאג הזה - כמו שאר תושבי אשקלון ובעצם כמו כל תושבי המדינה - ממש לא יכול לישון בשקט. באשקלון מרוכזות כמה מהתשתיות העיקריות של ישראל, אשר פגיעה בהן תזיק לא רק לתושבי העיר אלא גם לחלקים גדולים מהמדינה, שייוותרו ללא שירותים בסיסיים כמו חשמל, דלק וגז לבישול.
לפני מבצע "עופרת יצוקה" ובמהלכו נורו קסאמים וגראדים רבים לעבר אשקלון, בניסיון לעשות בדיוק את זה: לפגוע באחת התשתיות בעיר הדליקה ביותר בישראל. אומנם בחיפה ממוקמים בתי הזיקוק ומפעלים כימיים מסוכנים, אולם אשקלון מחזיקה במתקני תשתיות רבים, שברבים מהם מצויים חומרים דליקים כמו נפט גולמי, דלקים למיניהם, גז בישול (גפ"מ) וגז טבעי.
הריכוז הזה אינו מקרי: מתקנים כאלו זקוקים לים, ופרנסי העיר עודדו בעבר את הממשלה להקים בה את התשתיות החשובות הללו, במטרה להפוך את אשקלון - שהפסידה את הנמל המרכזי לשכנתה מצפון, אשדוד - לעיר מבוססת יותר מבחינה כלכלית, שיכולה להציע לתושביה מקומות עבודה בשפע. כך הוקם בעיר "נמל הנפט" (מתקן קצא"א), אשר אליו מביאות מכליות הנפט והדלק את מוצריהן, שמוזרמים משם לבתי הזיקוק. האתר הוא גם מאגר דלק לשעת חירום ולכן מכיל מיליוני טונות של דלקים.
בנוסף, האתר מכיל את מאגר הגפ"מ של המדינה, הכולל אלפי מ"ק גז ועתיד להתרחב ל-10,000 מ"ק; את תחנת הכוח רוטנברג, שהיא השנייה בגודלה בארץ ומייצרת 2,250 מגה-ואט; מתקנים ומאגרים של חברת תש"ן (תשתיות נפט) הממשלתית; את מתקן ההתפלה הגדול בארץ, המספק 110 מיליון מ"ק מים בשנה, שהם כ-10% מאספקת המים בישראל, בעיקר לאזור הנגב; ובעוד 4-3 שנים יקימו בו החברות דוראד וקצא"א את תחנת הכוח הפרטית הגדולה בישראל, שתספק 800 מגה-ואט.
למרבה האירוניה, בקצא"א, שהיא חברה ממשלתית, שותפה גם ממשלת איראן מאז שנות ה-60 - שכן לפני המהפכה עוד היו בינינו יחסים טובים - ועד היום מתנהלת בוררות בנושא זכויותיה של איראן בחברה הישראלית.
נוסף על כל אלה הוחלט שתחנת הכוח D, שתוכננה להיות תחנה פחמית ואמורה לספק 1,300 מגה-ואט, תמוקם גם היא באשקלון בשל הגישה לים הפתוח. בינתיים מסתמן שהתחנה תופעל בגז טבעי עם גיבוי של פחם, אבל בכל מקרה היא תוקם ליד תחנת רוטנברג.
תושבי אשקלון התארגנו מטעמי בריאות בעיקר במסגרת "מטה המאבק נגד הפחמית", ויחד עם ראש העיר שהתנגד נמרצות להקמתה וארגונים ירוקים, הצליחו למנוע כנראה הקמת תחנה פחמית נוספת בעיר. עם זאת, הם יקבלו בכל מקרה תחנת כוח נוספת לקראת 2017, שתופעל בעיקר בגז טבעי.
ואם כבר מדברים על גז טבעי, הרי שגם מתקן הקליטה של הגז הטבעי הזורם ממצרים בצינור מאל-עריש נמצא באשקלון, וגם מתקן הטיפול של הגז הטבעי שיופק מ"תמר" ככל הנראה ימצא דרכו לשם.
אגב, בשל קרבת הנמל לרצועת עזה, כבר היום עוגנות מכליות הדלק והגז במרחקמה מהחוף במיקשרים במקום במזחים. ישנו מיקשר תזקיקים למכליות המובילות בנזין, סולר ודלק סילוני; מיקשר מזוט; מיקשר גז פחממני מעובה (גז בישול); מיקשרים לנפט גולמי; ו"מזח פחם" המיועד לפריקת פחם לתחנת הכוח באשקלון.
הנחת צינור גז נוסף בטווח הרקטות מעזה מרכזת באזור פגיע אחד את כל מתקני תשתית הגז העיליים של מדינת ישראל: אסדת ים תטיס, תחנה לקליטת גז באשדוד ושתי תחנות לקליטת גז באשקלון.
אז מה יקרה אם כל המלאי הזה ייפגע חלילה מטילים או בעת רעידת אדמה? גורם בכיר במשרד התשתיות אומר לעסקים שישי כי מבחינת התכנון, עדיף לרכז תשתיות במקום אחד. אולם, למדינת ישראל הבעיות הביטחוניות המיוחדות לה, ונורמות התכנון בעולם לאו דווקא מתאימות בפינה זו של המזרח התיכון. "לכן", אומר אותו גורם, "אם השיקולים הביטחוניים היו מנחים את הממשלה, היה
"הכניסו את כל הביצים לסל אחד, כי האווירה בזמנו היתה של שלום ונאיביות. היות שעזה נחשבה אז גשר לשלום, ריכזו את כל התשתיות הדליקות בין אשקלון לזיקים - ואותנו הפכו לבני ערובה", קובל פרופ' ארנון סופר, ראש קתדרת חייקין לגיאו-אסטרטגיה באוניברסיטת חיפה וראש המרכז למחקר במכללה לביטחון לאומי.
"אין לי תשובה לשאלה איפה לפזר את התשתיות האלה", הוא ממשיך, "בצפיפות הקיימת במדינה (לא כולל הנגב), שבה 50% מהשטחים מוגדרים שטחי ביטחון, הרי שלאן שלא נעביר מתקן תשתית - נהיה קרובים לאוכלוסייה. מצד שני המדינה שלנו היא המאוימת ביותר בעולם, ולכן צריך לפזר את התשתיות ככל האפשר. לדעתי, את המתקן לקליטת הגז מ'תמר' צריך להקים באזור זיכרון יעקב ליד רפא"ל ומפעל פרוטרום לשעבר, שם יש שטחים ריקים וגם לשם אפשר להעביר חלק מהתשתיות".
ומה אומרים בעיריית אשקלון? בעיקר מאשימים שם את המדינה. "עיריית אשקלון מתנגדת ותמיד נאבקה בהקמת תשתיות מסוג זה ואף מנעה כמה מהן", נמסר. "אולם כוחה של העירייה בכל הנוגע למתחם קצא"א הוא מוגבל, משום שאתר קצא"א - כך נקבע בחוק - הוא שטח אקס-טריטוריאלי, שאינו בסמכות ובאחריות העירייה. המדינה באמצעות האוצר, שתמיד מסכים ומתקצב, מקימה והקימה תשתיות - אמנם חשובות וביטחוניות, אך ודאי שהן מסכנות את תושבי אשקלון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם