ביום שהאדמה תרעד
האסון הבא - פרויקט מיוחד: 16 אלף הרוגים, 86 אלף פצועים ו–377 אלף מפונים. ביום שבו תכה בישראל רעידת אדמה חזקה - והיא תתרחש בוודאות - זה המחיר שנשלם על עוד היערכות לקויה. המתכון לאסון: עשרות אלפי מבנים שלא עומדים בתקן, מחסור בצוותי חילוץ וציבור שלא יודע כיצד לפעול. והנתון המדהים באמת: כסף להיערכות, לפחות חלקית, דווקא יש - הבעיה היא הבירוקרטיה
◄ האסון הבא - פרויקט מיוחד: מחיר גבוה להזנחת הטיפול בתאונות הדרכים
◄ האסון הבא - פרויקט מיוחד: תסריט אימה: תאונת מטוס נוסעים בנתב"ג
◄ האסון הבא - פרויקט מיוחד: הסכנה: פגיעת קאסם במתקני התשתיות באשקלון
◄ האסון הבא - פרויקט מיוחד: אנחנו עומדים להיכוות
◄ האסון הבא - פרויקט מיוחד: חיפה מסוכנת מתמיד
''צוותי הכיבוי וההצלה והכוחות הרבים שעבדו באסון הכרמל עשו זאת בתנאים קשים. בכל זאת, מדובר בתנאי לוקסוס בהשוואה למה שעלול להתרחש כאן במקרה של רעידת אדמה", אומר השבוע לעסקים שישי ד"ר אבי שפירא, יו"ר ועדת ההיגוי להיערכות לטיפול ברעידות אדמה.
שריפת הענק בכרמל, שהתלקחה לממדים של אסון לאומי, חשפה מחדל מתמשך שכוסה במשך שנים רבות. האש בשטח כובתה, אך במשרדי הממשלה ובמשרד מבקר המדינה היא עדיין בוערת - ומביאה לחיפוש אחר אשמים ואחראים, בניסיון להבין מי נרדם בשמירה. במקום כמו ישראל לא חסרים תרחישים אפוקליפטיים זורעי הרס, כאלה ששמורים למסכי הקולנוע או למהדורות החדשות של מדינות מעבר לים. רעידת אדמה חזקה היא אחד מהם.
"רעידת אדמה חזקה תתרחש בישראל בוודאות. לא ידוע מתי היא תתרחש, אבל זה יקרה. השאלה היא אם כשזה יקרה, נהיה מוכנים לכך", אמר שפירא בינואר השנה בדיון שהתקיים בוועדות הכנסת והוקדש ללקחי רעש האדמה בהאיטי. "הבעיה המרכזית איננה רעידות אדמה", הוא הוסיף, "רעידות אדמה מתרחשות ולא ניתן למנוע אותן. מה שהורג הוא כשל בבנייה: הבניינים הם שהורגים, הם הופכים למלכודות מוות. רעש אדמה אינו אסון טבע אלא אסון מעשה ידי אדם".
כאשר יו"ר ועדת ההיגוי מתריע, הוא יודע על מה הוא מדבר. שפירא הוא בעל שם עולמי בתחומו ובעבר שימש כמנהל המרכז הסיסמולוגי הבינלאומי באנגליה וכמנהל בפועל של המכון הגיאופיזי בישראל. הוא אף כיהן כראש מדור סיסמולוגיה של הוועדה הישראלית לאנרגיה אטומית וכיועץ למינהל המחקר למדעי האדמה של משרד התשתיות.
מלחמות ישראל בעבר, האיומים הביטחוניים בהווה ועוד צרות רבות מבית הצליחו לאורך השנים לעמעם ולהביא להדחקתה של ההתמודדות עם תרחיש הבלהות של רעידת אדמה. למרות זאת, בספטמבר 1999 החליטה ממשלת ישראל להקים ועדת שרים לטיפול בנושא ההיערכות לרעידת אדמה, וזו הקימה ועדת היגוי להיערכות לטיפול ברעידות אדמה, שבראשה עומד שפירא מאז ינואר 2008. הוועדה, המונה כ-40 חברים - ובהם נציגים של משרדי הממשלה, האקדמיה, ארגונים אזרחיים ומרכז השלטון המקומי - אמורה לרכז את פעילותם של הגורמים השונים בנושא ההיערכות.
יותר מ-10 שנים חלפו מאז הוקמה הוועדה - וקשה לומר שרעידת אדמה חזקה תתפוס אותנו מוכנים, רחוק מכך. הטיפול בנושא מתנהל בעצלתיים, נתקל בבירוקרטיה ובמחלוקות בין משרדי הממשלה ובעיקר סובל מהיעדר תקציב.
הנחת העבודה המקובלת היא שרעידת אדמה חזקה תתרחש כאן בעתיד הקרוב. על פי הערכותיהם של גורמים המתמחים בתזוזות הקרקע באזורנו, בישראל יש פעם ב-80 שנה בממוצע רעידת אדמה בדרגה 6 בסולם ריכטר. התרחיש שלאורו פועלת ועדת ההיגוי חמור יותר ומתאר ממדי הרס, חורבן ופגיעה בנפש שמדינת ישראל לא חוותה בשום אסון בעבר - משמים או מידי אדם.
התרחיש המדובר קובע כי על מדינת ישראל להיערך לרעידת אדמה בעוצמה של 7.5 בסולם ריכטר, שמוקדה בבית שאן. על פי התרחיש, באירוע זה יהיו 16 אלף הרוגים, 6,000 פצועים קשה, כ-80 אלף פצועים קל ו-377 אלף מפונים. בנוסף מעריכים כי תרחיש כזה יותיר כ-10,000 בתים הרוסים ול-20 אלף מבנים ייגרמו נזקים כבדים.
"קשה מאוד להעריך את היקף הנזק והפגיעה בנפש", אומר שפירא לעסקים שישי. "אני מאמין שהתרחיש הזה חמור מדי ושהמספרים במציאות יהיו נמוכים יותר. זה לא משנה את העובדה שבמקרה של רעידת אדמה, המדינה תידרש לתת מענה לאלפי נפגעים ולעשרות בתים הרוסים, וכיום יכולת המדינה לתת מענה כזה מוגבלת מאוד".
אסון הכרמל היווה רק תזכורת לכוחות ההרסניים של איתני הטבע והדגיש עוד יותר את חוסר ההיערכות של מדינת ישראל למה שמתחולל במעבה האדמה ועלול להפתיע בוקר אחד את תושביה. אם לשריפה בכרמל היתה כתובת וכוחות ההצלה והכיבוי יכלו לתאם ביניהם את הפעילות, הרי שרעידת אדמה היא אירוע בסדר גודל שונה לגמרי: אזורים רבים ייפגעו בו בזמן, כשהם מותירים בני אדם רבים לכודים או קבורים תחת הריסות המבנים לצד התפרצות ספונטנית של דליקות.
צוותי החילוץ,
אולם גם מעבר להתמודדות הכוחות ב"רגע שאחרי", מדינת ישראל מגיעה לתרחיש כזה עם נתונים בסיסיים בעייתיים מאוד - עדות להתעלמות רבת שנים מהאפשרות של רעידת אדמה. על פי נתוני המרכז למיפוי ישראל, בישראל כ-70 אלף מבני מגורים שנבנו עד אמצע שנות ה-80, ומתוכם 50 אלף בני 3 קומות ומעלה המהווים את קבוצת הסיכון העיקרית מבחינת עמידותם בפני רעידות אדמה. בנוסף, על פי נתוני ועדת ההיגוי, ישנם 3,500 מבני ציבור הזקוקים לחיזוק, מתוכם 1,600 בתי ספר.
באופן טבעי, בראש סדר העדיפויות נמצא חיזוק מבני הציבור, ובכללם מוסדות חינוך ובתי חולים הפועלים כיום במבנים שאינם עומדים בתקנים של מוכנות לרעידות אדמה. בפועל טרם חוזק ולו מבנה ציבור אחד. הסיבה: בירוקרטיה.
"כבר מאז סוף 2008 יש תקציב ממשלה לחיזוק מבני ציבור. אבל הבעיה מתחילה ונגמרת בבירוקרטיה, שמקשה לנצל את התקציב - בראש ובראשונה בשל דרישת האוצר להשתתפותם של משרדים אחרים, כמו משרד החינוך ומשרד הבריאות", אומר שפירא. "אנחנו מקווים לראות מבנה ציבור ראשון מחוזק במהלך 2011, ובמקביל אנחנו כבר עוסקים בתכנון 30-40 מבני ציבור נוספים. היה ברור שזה יתחיל לאט, וככל שיוסרו סימני השאלה ייכנסו לפעולה מנגנונים קבועים. בכל מקרה, זה הרבה יותר איטי מכפי שהיינו רוצים".
החלטות הממשלה בשנת 2008 בנוגע לתקצוב חיזוקם של מבני ציבור קבעו תקציב של 140 מיליון שקל לשנה ופריסה ל-25 שנה - כלומר 3.5 מיליארד שקל בסך הכל. בשטח, כאמור, התמונה נראית אחרת: למשל, בשנת 2010 הוקצו לטובת הנושא 54 מיליון שקל בלבד, סכום המאפשר חיזוק של 10 בתי ספר. בתקציב הדו-שנתי ל-2011-2012 הוקצו 120 מיליון שקל מצד האוצר (פחות ממחצית), ואת יתרת התקציב אמורים להשלים משרדי הבריאות והחינוך, שספק אם יעמדו בנטל התקציבי הזה.
גם תקציב הוועדה הבין-משרדית, שאמורה לייסד מערך שלם של היערכות, נשחק בהתמדה מאז הוקמה לפני כ-10 שנים. עם הקמת הוועדה נקבע כי תתוקצב ב-10 מיליון שקל בשנה מקופת האוצר ומשרד התשתיות. בפועל עמד התקציב בשנים האחרונות על סכומים נמוכים בהרבה והסתכם ב-2.5-4 מיליון שקל בשנה בעשור האחרון.
ההצעה האחרונה שהוגשה לוועדת השרים התייחסה לשנים 2011-2015 וכללה תקציב של 20 מיליון שקל בכל אחת מהשנים לפעילות ועדת ההיגוי, לצד 20 מיליון שקל נוספים שיוקצו למשרדי הממשלה הרלוונטיים לטובת הצטיידות ושיפור מערך החירום - ובכללם האגף לשעת חירום במשרד הבריאות, מינהל שירותי החירום, שירותי הכיבוי וההצלה ומשטרת ישראל. הוועדה אישרה את ההצעה, אולם אז הגיש שר האוצר ערר והנושא טרם נידון בממשלה - וועדת ההיגוי לא תוקצבה לשנים 2011-2012.
"הרבה דברים לא מטופלים בעיקר בשל חוסר תקציב. זה לא שלא נעשה דבר, נעשו הרבה דברים - אבל רק כאלה שלא עלו כסף", מסביר שפירא. "אנחנו גוף מטה שאמור לתת את הכספים למערכים הרלוונטיים במשרדי ממשלה אחרים. בשנתיים הראשונות של עבודת הוועדה זה עבד, אבל מאז זה ירד בהדרגה וכיום אין לוועדה תקציב לשנים 2011-2012. בנושא של כיבוי והצלה התחננו אלינו שנסייע - אך לא היה כסף להעמיד לרשותם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם