הרשימה השחורה: איך נערכים לאסון הבא?
האסון הבא - פרויקט מיוחד: התרחישים האפוקליפטיים שמאיימים על ישראל רבים - מאסונות טבע ועד מלחמה לא קונבנציונלית. בעקבות מלחמת לבנון הוקם גוף שאמור להחליט לאילו אסונות יש להיערך ובמה להשקיע - ואילו תרחישים סבירים פחות. אלא שההוראות לא מבוצעות, הכסף לא מגיע, ההסתכלות הכלכלית הצרה של האוצר מונעת השקעות - ואף אחד לא לוקח אחריות
◄ האסון הבא - פרויקט מיוחד: מחיר גבוה להזנחת הטיפול בתאונות הדרכים
◄ האסון הבא - פרויקט מיוחד: תסריט אימה: תאונת מטוס נוסעים בנתב"ג
◄ האסון הבא - פרויקט מיוחד: הסכנה: פגיעת קאסם במתקני התשתיות באשקלון
◄ האסון הבא - פרויקט מיוחד: אנחנו עומדים להיכוות
◄ האסון הבא - פרויקט מיוחד: חיפה מסוכנת מתמיד
בתחילת השבוע הצליחו סוף סוף כוחות הכיבוי הישראלים, בשיתוף פעולה רב-לאומי ורב-אזורי, לכבות את שריפת הענק שהשתוללה על רכס הכרמל. השריפה, שהספיקה לגבות בימים ספורים את חייהם של 42 אנשים ולכלות 50 אלף דונם של חורש, הוגדרה כאסון לאומי כבר שעות מעטות לאחר שהחלה.
לפי ההגדרה המקובלת של "אסון לאומי", מדובר באירוע שלמדינה או לרשות המוסמכת אין די משאבים כדי להתמודד איתו. אסון כזה מצריך קבלת סיוע מגורם חיצוני והקצאת משאבים שאינם בנמצא כדי להשתלט על האירוע ולהחזיר את המצב לקדמותו.
לצורך הדוגמה, פיגוע באוטובוס במרכז תל אביב אינו נחשב אסון לאומי. אין ספק שמדובר באסון - אולם לאור סדר הגודל של האירוע ולנוכח הניסיון המר שנצבר, ניתן להניח כי שירותי הביטחון וההצלה מתורגלים בטיפול באירוע כזה.
השריפה בכרמל היוותה צלצול השכמה לקברניטים האחראים לשירותי הכבאות, אך היא אמורה להפנות את מבטנו למשפחה נרחבת ומרתיעה של אסונות לאומיים שאליהם מדינת ישראל עשויה להיקלע. התרחישים רבים ומגוונים, והם מתחלקים לשני סוגים עיקריים: אסונות טבע ואסונות מעשה ידי אדם.
באסונות הטבע נכללים רעידת האדמה הגדולה הממשמשת ובאה, התפרצות הרי געש במדינות סמוכות שעשויה ליצור ענן נשורת, ואף אסונות אקלימיים כדוגמת שיטפון, הוריקן ואפילו צונאמי - שהסיכוי לו נמוך יחסית, אך הוא עשוי להסב נזק משמעותי אם יכה בערי החוף.
אולם בהתחשב בסביבה הרגישה שבה ממוקמת ישראל, האסונות שסביר ביותר כי יתרחשו הם דווקא אלה מעשה ידי אדם: החל בנזקי מלחמה קונבנציונלית ולא קונבנציונלית או פעולת טרור, דרך פגיעה בבתי זיקוק, זיהום מקורות מים וטרור ביולוגי וכלה בהתקפה קיברנטית שמטרתה לפגוע במאגרי מידע. למעשה, רשימת תרחישי האסונות שעלולים ליפול עלינו אין סופית - ושום מדינה אינה יכולה להיערך לכל תרחיש. כל שקל שמושקע בהיערכות לקראת אסון עתידי הוא שקל פחות שמושקע בצרכים של המדינה ואזרחיה. ההיערכות, לפיכך, מורכבת ומצריכה גם קביעת סדר עדיפויות.
אבל מי קובע את סדר העדיפויות האלה? איזה גוף בישראל מחליט אילו אסונות סביר יותר שיתרחשו ולכן יש להיערך אליהם ולהשקיע מיליונים ואפילו מיליארדים במוכנות לקראתם - ואילו תרחישים הם סבירים פחות, ועל כן לא כדאי להשקיע בהיערכות אליהם?
בטח תתפלאו לשמוע שבישראל דווקא קיים גוף כזה. כחלק מלקחי מלחמת לבנון השנייה הוקמה במשרד סגן שר הביטחון רשות החירום הלאומית (רח"ל), שאמורה לשמש כגורם תיאום, ניהול והכנה לאסונות לאומיים אפשריים. במקרה של אסון לאומי יקבלו לידיהם קברניטי גוף זה את ניהול האירוע, והם אמורים לתעדף ולהפעיל את מערך שעת החירום במקרים הקיצוניים שבהם יוכרז על כך.
אך עוד לפני כן, רח"ל מנסה לאבחן, לאפיין ובמידת האפשר להכשיר את המנגנונים הרלוונטיים בממשלה לאפשרות שיתרחש אסון לאומי. ברח"ל בונים סדרה ארוכה של תרחישי
על פי מידת הנזק וסבירותו מתעדפים ברח"ל את הטיפול באסונות השונים. התרחישים "הבוערים" ביותר כיום הם מלחמה לסוגיה - פעולת טרור ותרחיש אט"ה (אירוע טוקסיקולוגי המוני, הכולל זיהום כימי או ביולוגי בעקבות פעולת טרור או תאונה במתקן תשתית). במקרה של אסונות טבע, התרחיש המתועדף ביותר הוא רעידת אדמה, על שום הנזק העצום הצפוי להיגרם בגינה והסבירות הגבוהה להתרחשותה.
לאחר עבודת המטה והכנת התרחישים וסדר העדיפויות, אמורים ברח"ל לפנות לכל אחד מהגופים הרלוונטיים: המשטרה, כוחות הביטחון, מכבי האש, פיקוד העורף, הרשויות המקומיות, משרד האוצר (שאמור להיות מוכן להקצאת משאבים מיידית במקרה כזה), משרד הקליטה, כוחות החירום (כדוגמת מד"א, זק"א ובתי החולים) - ולמעשה כל משרד ממשלתי שאמור לתת מענה או לבנות תוכנית מסודרת להתנהלות במקרה של אסון.
"במקרה של רעידת אדמה למשל, שהיא אחד האסונות הקיצוניים ביותר, גם משרד הקליטה צריך להיערך, כיוון שיש לבנות תוכניות היערכות של מרכזי הקליטה, שבהם מתגוררים אלפי עולים, וכן לתקשר עם אוכלוסייה שאינה דוברת עברית", מסביר דוד כורם, מוסמך בניהול מצבי חירום ואסון ושותף בחברה לניהול אסונות, המסייעת לגופים ולארגונים להיערך לאסונות.
לאחר הצגת התרחיש מחויבים הגופים להציג את המענה שלהם, בהתאם לדרישותיה של רח"ל, וכן את הפערים הקיימים במשאבים - בין אם מדובר בכוח אדם, בהכשרה או בציוד. "בשורה התחתונה, כמעט כל משרד ממשלתי, גוף וקהילה מחויבים לתת מענה לרח"ל", אומר כורם. "אולם פעמים רבות עשוי להתחוור כי אין יכולת להשלים את הפערים הללו ממשאבי המדינה. במקרה כזה יש להכין מראש תוכנית עבודה עם ממשלות זרות, הכוללת מתן סיוע כשמתרחש אסון מסוג מסוים".
כל זה נכון, כמובן, בתיאוריה. המציאות, כפי שלמדנו בשבוע שעבר, שונה קצת ומעט פחות מסודרת וממוסדת. אחד הסיפורים המגוחכים מאירועי השריפה בכרמל הוא שכירתו של המטוס "סופר-טנקר", שאותו מצא המזכיר הצבאי של ראש הממשלה בשיטוט בגוגל.
"אזרחי ישראל יכולים לצפות שהגורמים האחראים יידעו לפעול באופן מידי כשמתרחש אסון כזה - מתוך תוכניות מגרה ולא באלתורים", מציין כורם. "מוכנות והיערכות מראש יכולות להקטין מאוד את היקף הפגיעה, אך משמעותן בשורה התחתונה היא כסף ותקציבים. מדובר גם בקביעת סדר עדיפויות של מקבלי ההחלטות, אשר מקדישים כיום תקציבים זעומים לנושא האסונות".
לדבריו, הסיבה לכך היא שמדינת ישראל לכודה בתפיסה התקפית. "המדינה מקדישה כמות עצומה של משאבים למתן מענה לתרחיש אחד, הזוכה לקדימות לא פרופורציונלית ביחס לכל אסון אפשרי אחר - והוא תרחיש המלחמה ההתקפית", אומר כורם ומצביע על כך שיותר מ-50 מיליארד שקל מושקעים בצה"ל: "במשרד הביטחון וגם במסדרונות הממשלה מתמקדים בעיקר במענה ההתקפי בשעת השין, אך לא במוכנות ובפגיעות העורף - מה שנכון גם בשעת מלחמה וגם באסונות מסוגים אחרים".
להערכת כורם, "מדובר במדיניות של כל אחד ואחד מהגופים, שפועלים מתוך אילוצים תקציביים ומעדיפים להשתמש בשמיכה התקציבית הקצרה המוקצית להם לצורך טיפול בקשיים יומיומיים, ולא יכולים להקציב כספים למוכנות לאסונות הנראים רחוקים ובוערים פחות". מה שחשוב, לתפיסתו, הוא שכל אחד יבין שעליו להתכונן בעצמו למקרה של אסון - ולא לסמוך על גורם אחר, מקומי או ממשלתי, שיכין אותו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם