יצאה לדרך חדשה: ממגדלי התאומים למסעדה בקווינס
פרויקט מיוחד: הקריירה של טל שוסטר במריל לינץ' הסתיימה עם אסון התאומים. את חברת המסעדנות בה הרוויחה משכורת "שמנה", עזבה כדי לבלות יותר עם הילדים. כשהחליטה להפוך עצמאית ולפתוח עם בעלה מסעדה בניו יורק קיוותה שהמהלך יעניק לה גמישות בעבודה. בינתיים, היא רואה את הילדים עוד פחות מתמיד, וחסר לה שמישהו יטפח לה בסוף היום על שכם ויגיד "יופי של עבודה" - אבל לפחות המקום משגשג
מכל האנשים שנכחו בבניין הראשי של מריל לינץ' במרכז הסחר העולמי שבניו יורק, טל שוסטר היתה צריכה להיות המוכנה מכולם. 11 בספטמבר 2001. הדי הפיצוץ העז מחרידים את שלוות הבוקר של מיליוני ניו יורקים ובהם אלפי עובדי החברה, שבניינה הראשי היה צמוד למגדלי התאומים. עוצמת הפיצוץ לא הותירה מקום לספק, גם לא שברי הזכוכית, חלקי המטוס ורסיסי הבניין שעפו סמוך לחלונה של שוסטר בקומה ה-40. היא הביטה בהם כלא מאמינה, כמו שאר העובדים.
◄ פתאום קם אדם בבוקר ומקים עסק חדש
◄ יצאו לדרך חדשה: עזבו את חו"ל ובאו לנהל כספים מישראל
◄ יצאה לדרך חדשה: מחברת נשים לחווית האמהות
◄ יצאו לדרך חדשה: מהקיבוץ לרשת מסעדות בניו יורק
◄ יצא לדרך חדשה: כבר לא שכיר - אלא אדון לעצמו
◄ יצא לדרך חדשה: מאמדוקס לאנרגיה ירוקה
◄ יצאה לדרך חדשה: מחנכת בעברה - מתעדת בהווה
◄יצאה לדרך חדשה: מהעירייה לשוקולד על הכרית
◄ יצאו לדרך חדשה: כשהתחביב הופך לעיסוק
◄יצאה לדרך חדשה: הפיטורים הם הדבר הכי טוב שקרה לה
◄ יצא לדרך חדשה: הפך את הבית של אימא למועדון לילה
◄ יצא לדרך חדשה: ההסמכה לחשמלאי לא הלכה חלק? אז מכינים בורקס גרוזיני
"כשעבדתי בקונסוליה הישראלית בניו יורק, עשו לנו תרגולת בכל חודשיים", היא נזכרת. "היינו צריכים לרדת במדרגות החירום ולפנות את הבניין כמה שיותר מהר". אלא שדווקא באותו יום, כמו בחלום רע שבו הראש רוצה לברוח והרגליים ממאנות לזוז, הביטה שוסטר באסון המתרחש לנגד עיניה וקפאה במקומה, עד שהגיעה אחת המנהלות והפצירה בכולם להתפנות מהבניין במהירות האפשרית. "מדובר בעולם העסקי. כמעט כל האנשים שעבדו איתי הכירו חבר או קרוב משפחה שעבד במגדלי התאומים".
40 קומות היא ירדה במדרגות החירום, כשהיא משאירה מאחוריה את תיק היד ואת הארנק, משוכנעת שבתוך כמה דקות תשוב למשרד. למטה ראתה את המטוס השני מתרסק לתוך הבניין הנוסף. גם אז סירב המוח לעבד את התמונה, מתקשה להאמין שרק בנס ניצלה ממה שנחשב לפיגוע הטרור הקשה ביותר שאירע אי פעם על אדמת ארה"ב.
בשלב זה כבר החלה שוסטר לרוץ - היא ועוד עשרות אלפי אזרחים שהיו באזור, אשר האינסטינקט שלהם הורה להם לקחת את הרגליים ולברוח. אז הם רצו, עד לרחוב 42 הם רצו, קילומטר אחר קילומטר אחר קילומטר. בדרך, היא נזכרת, כמו בתמונה משדה קרב נטוש, הם חלפו על פני זוגות נעליים נטושות, תיקי יד, חגורות ועוד אביזרים ופרטי לבוש רבים שיכלו לעכב אנשים במנוסתם. "אתה נמצא במערבולת חושים", היא מספרת. "אתה לא קולט שמדובר בפיגוע טרור בלב ניו יורק". במהלך הריצה התעדכנו מנהגים שחלפו על פניהם והאזינו לשידורי החדשות - והבינו כי אכן מדובר בפיגוע.
לא כך ציפתה שוסטר לסיים את הקריירה שלה בתאגיד הפיננסי, שמעסיק 60 אלף עובדים ומנהל נכסים ששוויים כמעט 10 טריליון שקל. לעבודה
במריל לינץ' היא התמחתה בתחום משאבי האנוש - שילוב של התואר הראשון בכלכלה ובפסיכולוגיה. "כשהתקבלתי לשם זאת היתה חגיגה", היא ממשיכה, "זאת היתה התגשמות של חלום". אלא שאז, כאמור, הגיע הפיגוע וקטע הכל. הבניין שבו עבדה פונה למשך 6 חודשים, והיא נשלחה לסניף החברה בפרינסטון שבניו ג'רזי, מרחק שעה וחצי מניו יורק. שוסטר התפטרה ונרשמה ללימודי תואר שני בפסיכולוגיה ארגונית באוניברסיטת קולומביה.
אנחנו נפגשים במסעדה החדשה של שוסטר ושל בעלה אייל בשכונת לונג איילנד סיטי שבקווינס. אייל הוא יזם בנייה, ואת המסעדה מנהלת טל לבדה. האזור הוא שילוב של מפעלי תעשייה כבדה ומוסכי רכב, מהולים בקהילה עסקית תוססת וגלריות אמנות. כמו לא מעט אזורים בסביבתה של מנהטן, גם לונג איילנד סיטי נהנית בשנים האחרונות מתנופת נדל"ן ומפריחה עסקית, שמקורן בנדידת אנשי עסקים ומשרדים מהעיר הגדולה המצויה במרחק 5 דקות נסיעה בלבד.
את המסעדה, Bread Box Cafe, פתחו בינואר האחרון. בפנים יש עשרות סוגי מאפים, בייגלס וכיכרות לחם מתוצרת בית, כמו גם סלמון, המבורגרים, כריכי עוף ומבחר סלטים. גולת הכותרת היא 2,000 מערוכים שיעטרו את קירותיה החיצוניים של המסעדה, שעל כל אחד מהם חרוט שמו של תורמו: 30 דולר עלות התרומה למערוך שיוצב בחזית המסעדה במיקום גבוה; 90 דולר למערוך שיוצב במיקום טוב יותר; 150 דולר למערוך בגובה סביר; ו-300 דולר למערוך בהקדשה אישית במיקום מרכזי ובגובה העיניים. התרומות כולן מיועדות לארגון New York Foundling, המסייע לילדים במצוקה.
"מטרתנו היא לגייס 170 אלף דולר", היא מדגישה. בשלב זה אפשר לראות עשרות מערוכים ועליהם חריטות אישיות, תוצאה ישירה של תרומות בסך 12 אלף דולר. "היה חשוב לנו שזאת לא תהיה עוד מסעדה אלא מקום שהוא חלק מהקהילה, חלק מחיי התושבים".
לאחרונה, היא מספרת בגאווה, הפך המקום לרווחי והלקוחות מתחילים לבוא על בסיס קבוע. סביבנו יושבים לא מעט אנשי עסקים - חלקם בפגישות עבודה, אחרים בהפסקת צהריים. שוסטר עדיין אחוזה תזזית. את המקום פתחה לדבריה בחיפוש אחר עצמאות כלכלית וגמישות בעבודה - אלא שמאז, כבר 9 חודשים היא משועבדת כל כולה לעסק. "הבעיה היא שאין מי שיגיד לי מה לעשות", היא אומרת. "אין לי שעות מוגדרות, אף אחד לא אומר לי מתי לבוא ומתי ללכת - אז בסוף אני פה כל היום".
לאחרונה חשבה להפוך את המסעדה לרשת עם סניפים בערים שכנות - ההצלחה עוררה אצלה את התיאבון. גם העבודה מסבה לה לא מעט סיפוק, ורק דבר אחד חסר לה. "אני צריכה שמישהו יגיד לי בסוף היום: 'טל, עשית היום עבודה טובה'", היא מסבירה. "חסר לי מאוד שאין מי שבסוף היום יטפח לי על השכם ויגיד, 'יופי של עבודה טל'".
מי שמילא את התפקיד הזה במשך 7 שנים היה הבוס שלה ב-Ark Restaurants, שאליה עברה לאחר שעזבה את מריל לינץ'. Ark מעסיקה 3,000 עובדים ומנהלת מאות מסעדות, מרכזי אוכל ושירותי מלונאות במרכזי התיירות היוקרתיים של מנהטן, פלורידה, לאס וגאס וושינגטון. זוהי חברה שידעה לתת מילה טובה כשצריך - אבל לדרוש לא פחות. שוק עבדים של העידן המודרני? "אין כל ספק", היא קובעת. "אני שומעת חברות שלי בארץ שמתלוננות שהן צריכות לעבוד עד 4 אחר הצהריים - ואני לא מאמינה. פה הייתי מגיעה לעבודה ב-7:30 בבוקר ולא קמה מהכיסא לפני 6 בערב במקרה הטוב, והייתי מחוברת לעבודה 24 שעות דרך הבלקברי".
חיזוקים, כפי שהיא מתגאה, היתה מקבלת לעתים קרובות - כמו גם לא מעט אמירות שנועדו להבהיר לה את מקומה בחברה. שום דבר אישי. "כשהייתי בהריון בפעם הראשונה, הם אמרו לי: 'אנחנו מעריכים אותך מאוד, את תורמת המון לחברה, אבל כשתהפכי לאמא תרצי להיות עם הבן שלך, וזה לא יכול לעבוד - גם להיות אם מסורה וגם עובדת בחברה'. ככה זה בעולם העסקי. כל עוד אתה תורם, אתה חלק מהחברה; ברגע שהתפוקה שלך יורדת, הם נפטרים ממך בהזדמנות הראשונה. אלה הכללים: או שאתה עובד כל היום או שאתה יושב בבית".
במריל לינץ', היא נזכרת, עובדת שנתפסה בעודה גולשת באתר אינטרנט של חנות הלבשה מקומית במהלך שעות העבודה פוטרה עוד באותו היום. זכור לה גם אחד המנהלים ב-Ark, שעל רקע הירידה ברווחי החברה הבהיר לעובדים כי ידאג להעיף כל אחד מהם מהחלון רק כדי שהוא עצמו יוכל לנחות על קרקע רכה. את ימי שני בבוקר, שבהם נהגו ראשי החברה לקיים ישיבה לבדיקת המאזנים, היא מתארת כמסדרי חרדה שבועיים שהסתיימו לא פעם בנזיפות אישיות, בצעקות ובמסכת איומים.
אלא שחשוב לה להדגיש כי החברה דאגה גם לתגמל - ובנדיבות. "התחלתי כסטודנטית שמשתכרת 50 אלף דולר בשנה, ובתוך שניים זה עלה ל-150 אלף דולר". אם היתה נשארת שם, היום היתה מרוויחה הרבה יותר. "בנובמבר, לקראת חג המולד, הם נהגו לשאול כל אחד מהעובדים מה הוא רוצה - וקנו לו את זה במתנה", היא נזכרת.
"באחד המקרים ביקשתי תיק יד של לואי ויטון, שלא לדבר על הילדים. הם היו אומרים לי: 'לכי לחנות, תבחרי איזה צעצוע שאת רוצה, לא משנה כמה הוא עולה, ונקנה לך אותו'. ארוחות בוקר, צהריים וערב - הכל היינו אוכלים על חשבון החברה בעשרות המסעדות שבבעלותה". וזה לא נגמר שם. טיסות בתוך ארה"ב - רק במחלקות עסקים; חופשות בבתי מלון? על חשבון החברה.
המעמד כחלק מצמרת הקהילה העסקית של ניו יורק היווה מוקד משיכה עבור הצעירה, שגדלה בקריית מוצקין ומצאה את עצמה בחזית מרכז הסחר העולמי. "שבוע אחרי שהתחלתי לעבוד ב-Ark, הם הודיעו לי שאני הולכת לצלצל בפעמון הבוקר של נאסד"ק", היא נזכרת. "לא הבנתי במה מדובר. רק התחלתי לעבוד שם וכל מה שהם אמרו לי זה 'תלבשי חליפה ותתייצבי שם ב-7 בבוקר עם המנכ"ל, מנהל התפעול ועוד בכיר'".
לשאלה מדוע נבחרה דווקא היא, אין לה תשובה. מה שכן, כמו בסצנה מסרט אמריקאי, למחרת עיטרו פניה את המסך הענקי בכיכר טיימס - המסך שמעביר מדי בוקר את האירוע שמסמל את תחילת יום המסחר בנאסד"ק. גם ההורים שלה בארץ התקשו לכבוש את ההתרגשות כשצפו בה בשידור חי בערוץ MSNBC האמריקאי. "אני זוכרת שיצאתי מהנאסד"ק והתמונה שלי עדיין היתה על המסך בכיכר טיימס", היא מספרת. כשצילומי הסרט "סקס והעיר הגדולה" נערכו במסעדה בראיינט פארק שבבעלות החברה, היא הלכה לשם לא פעם ופגשה מקרוב את קרי ברדשואו וחברותיה.
אולם לפני שנתיים, כשהיתה בחודשי ההריון המתקדמים עם התאומים שלה, החליטה שהגיע הזמן לעזוב ולהקדיש יותר זמן לילדים שבדרך ולילד הנוסף, שהיה אז בן 3. לפני 9 חודשים, כאמור, פתחה את המסעדה. מאז היא מחפשת חיזוקים חיוביים - ובמקביל משתדלת לתת כמה משל עצמה.
"לקח לי לא מעט זמן להבין שאין פה מקום לשיחות נפש", היא חולקת את מסקנותיה. "חשבתי שיש מקום לדבר עם אנשי המטבח, לזרוק להם מילה טובה, לתת להם חיזוקים חיוביים. מה שלא הבנתי הוא שלא מדובר באותה אוכלוסייה; שפה יש לי עסק עם אנשים שרוצים לסגור את החודש; שלא מדובר באנשים שמחפשים חיזוקים, אלא במי שקודם כל רוצים לדעת שהם יכולים לשלם שכירות; אנשים שדואגים לדברים הבסיסיים, שרוצים לסגור את השבוע".
9 חודשים לאחר שפתחה את המסעדה במטרה להקדיש יותר זמן למשפחתה, טל מודה שמאז היא רואה את הילדים פחות מבעבר. בחודשים הקרובים, היא מקווה, תוריד הילוך. גם הגעגועים לעבודה הקודמת הובילו ללא מעט ימים קשים. "היו הרבה משברים", היא מודה. "יש משהו נוח מאוד בעבודה עם שעות קבועות ומשכורת שנכנסת בכל חודש. נכון, אתה עבד של החברה - אבל אתה עבד שמתוגמל טוב. עם זאת, כשאתה שכיר תמיד אפשר להחליף אותך. יום אחד בדיוק לקח להם למצוא לי מחליפה ב-Ark".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם