יצאו לדרך חדשה: מהקיבוץ לרשת מסעדות בניו יורק
פרויקט מיוחד: את יניב כהן ואת גיורא מוצקין אולי אפשר היה להוציא מהקיבוץ, אבל אי אפשר להוציא אותו מהשניים, שמנהלים מסעדות בארה"ב השמרנית במכנסיים קצרים ובסנדלים
10 שנים אחרי שעזבו את קיבוץ מעברות, יניב כהן וגיורא מוצקין מסרבים להיכנס למשבצת שאנחנו רוצים כל כך להכניס אותם אליה. זהו סיפור ההצלחה האולטימטיבי של שני צעירים, שהגיעו לניו יורק חסרי כל ובתוך כמה שנים קנו את עולמם עם 3 מסעדות של אוכל אמריקאי העונות לשם Westville.
◄ פרויקט מיוחד - דרך חדשה: פתאום קם אדם בבוקר ומקים עסק חדש
◄ יצאו לדרך חדשה: עזבו את חו"ל ובאו לנהל כספים מישראל
◄ יצאה לדרך חדשה: מחברת נשים לחווית האמהות
◄ יצא לדרך חדשה: כבר לא שכיר - אלא אדון לעצמו
◄ יצא לדרך חדשה: מאמדוקס לאנרגיה ירוקה
אחת מהן נמצאת בווסט וילג', השנייה באיסט וילג' והשלישית בצ'לסי - מרכזי הכובד החדשים של חיי הסצינה והאמנות בניו יורק. במסעדה בצ'לסי באמצע השבוע יש צורך להמתין יותר מחצי שעה - וזה לא עניין של מה בכך בעיר שבה, לפי נתוני משרד התיירות האמריקאי, פועלות 18,696 מסעדות.
אלא שהשניים, שעזבו את הקיבוץ מיד בתום שירותם הצבאי ומאז הספיקו להפוך לאנשי עסקים מצליחים, מתקשים להיפרד באופן מוחלט מאורח חייהם הקודם. דבר זה יכול להסביר אולי את התעקשותם לבוא גם היום למסעדה שהם מנהלים במכנסיים קצרים ובסנדלים - מעין מרד נגד השמרנות האמריקאית, שמאלצת את מרבית עובדי הקניון המקומי להגיע לעבודה בחליפה.
לניו יורק הגיע כהן בדרכו חזרה מדרום אמריקה, לאחר חצי שנה של ניקוי ראש בתום שירותו הצבאי בפלח"ן נח"ל. את ההתחלה שלו - כמו לא מעט ישראלים חסרי מעמד חוקי בניו יורק - עשה אצל ישראלי אחר בעל בית קפה מקומי, שאת פרטיו קיבל מאחד הישראלים שפגש בברזיל.
כ-5 שעות בדרכים הוא עשה אז בכל יום מבית דודתו שבצפון העיר למסעדה שבמרכזה. אחרי שנה וחצי עבר לווסטוויל, שם עבד בשליחויות תמורת 600 דולר בשבוע. "אז אפשר היה לחיות מ-2,000 דולר בחודש", הוא מדגיש.
אך בדומה למרבית הישראלים שהגיעו לניו יורק בשנים האחרונות, כעבור זמן מה החליט כהן שלעבוד עבור אחרים זה לא הקטע שלו. יחד עם מוצקין הוא פתח דוכן טוסטים קטן בווסט וילג'. את הכסף, 25 אלף דולר, גייס באמצעות הלוואות מקרובי משפחה ומחברים. "את השיפוצים בחנות עשינו בעצמנו", מדגישים השניים. "מעבר לזה, כל מה שנדרש כדי להפעיל דוכן טוסטים זה מקרר אחד ושני טוסטרים". מהדוכן, חשוב לכהן ומוצקין להדגיש, הם לא הפכו למיליונרים - אבל הרוויחו מספיק כדי לשמור את הראש מעל המים וגם לחסוך אלפי דולרים.
השניים הפעילו את הדוכן עד שג'י שטראוס, בעלי ה-Westville, החליט להיכנס כשותף במסעדה ולקנות את חלקו של השותף הקודם שעזב. "זו היתה המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיים", נזכר כהן. "ג'י הכיר אותי. הוא אמר לי: 'אני יודע מי אתה, אני יודע איך אתה עובד. אני רוצה שתהיה שותף שלי".
כהן צירף לשותפות את מוצקין, והשניים לוו כסף שאותו החזירו כעבור 3 שנים בלבד. במקביל,
"אנחנו נמצאים עכשיו בצומת דרכים", הם מסבירים. "עלינו להחליט אם אנחנו עוצרים ונחים או ממשיכים ופותחים עוד מסעדה. מה שחשוב לנו כרגע זה לבנות תשתית חזקה מאוד, שתאפשר לנו להמשיך להתפתח. אבל כרגע אין משהו קונקרטי".
בגיל 31 כהן ומוצקין יודעים שהם מסודרים. "אם אני רוצה, אני יכול לעבור לפרו ולא לעבוד יותר", מדגיש כהן. אלא שהמחשבה, כפי שחשוב לו להדגיש מיד, מעולם לא חלפה בראשו. "יש בנו אהבה גדולה לעסק," הם מדגישים. "עד היום אנחנו מנקים שולחנות, נכנסים למטבח, מגישים אוכל בבר".
למרות ההצלחה וההתמקמות בניו יורק, השניים עדיין מתגעגעים לקיבוץ בישראל. "כשאני מתגעגע לארץ, אני קודם כל מתגעגע לקיבוץ", אומר כהן. "לחבר'ה מהקיבוץ, למשפחה, לחדר האוכל - לקיבוץ שהיה פעם, לפני ההפרטות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם