עמוד השדרה של הכלכלה: פתאום קם אדם בבוקר ומקים עסק חדש
היתה להם פרנסה טובה ויציבה, אבל הם החליטו לעזוב הכל ולצאת לדרך חדשה. ההוצאות הכבדות, חוסר הוודאות והשינה החטופה - דבר מאלה לא עצר אותם. סיפורם של יזמים ישראלים שהקימו עסק מאפס
◄ יצאו לדרך חדשה: עזבו את חו"ל ובאו לנהל כספים מישראל
◄ יצאה לדרך חדשה: מחברת נשים לחווית האמהות
◄ יצאו לדרך חדשה: מהקיבוץ לרשת מסעדות בניו יורק
◄ יצא לדרך חדשה: כבר לא שכיר - אלא אדון לעצמו
◄ יצא לדרך חדשה: מאמדוקס לאנרגיה ירוקה
לאחר כמה וכמה שיחות עם יזמים ש"ילדו" עסק בשנה האחרונה, האבחנה של משוררי הלמ"ס נראית כלא פחות ממדויקת. "כל מי שפותח עסק חדש צריך שיהיה לו חיידק; להיות קצת לא שפוי", אומר יהודה טלמון, נשיא לה"ב, לשכת ארגוני העצמאים. "אחרי הכל, הוא מעמיד את עצמו מרצונו מול קשיים בירוקרטיים, מוסדיים וכספיים שאדם רגיל לא היה מכניס את עצמו אליהם".
יכול מאוד להיות - אבל זה כך גם עם ילדים. בהתחלה יש חיתולים, צווחות, הוצאות עצומות, שינה חטופה ולילות מתקצרים. את הפירות מתחילים לראות, אם בכלל, רק אחרי שנים. עד אז מדובר בהחלטה שנובעת מקריאה פנימית, מגורל; ייעוד הנובע מעצם היותנו אנשים, ואי־אפשר לפרוט אותו למספרים או לטיעונים.
עסק חדש לא שונה בהרבה, וכל הסימפטומים חוזרים על עצמם: בהתחלה יש הוצאות כבדות, חוסר ודאות, הלילות מתקצרים, השינה נעשית חטופה, והעבודה חודרת ונשזרת אפילו בחלומות. לאחר מכן העסק מתעצב, מתייצב וגדל - אבל השינה לא נעשית חטופה פחות, וה"ילד" עדיין דורש ומקבל תשומת לב, השקעה והמון אהבה.
כן, כן, אהבה. זה אולי מוסף כלכלי מיוחד לכבוד החג, אבל מה שהניע את כל היזמים החדשים שהתראיינו פה להקים את העסק שלהם מצוי הרחק מתחשיבי האקסל ועמוק בנבכי נפשם: הם לא יכלו אחרת, הם החליטו קודם וחישבו רק אחר כך, הם רצו לקום בכל בוקר למשהו משלהם, ליצור יש מאין, להגשים חלום.
הם הפכו משכירי-בייביסיטר להורים טרופי דאגות - וכך צבעו את חייהם במשמעות, בעניין ובהתרגשות; הכסף בא או יבוא אצל חלקם רק מאוחר יותר, אבל אף אחד מהם לא מסתכל לאחור. נראה כי העצמאות, לצד האחריות והחופש המתלווים אליה, היא דבר משונה שכזה - מרגע שטעמת אותו תתקשה להסבירו או לוותר עליו.
במילים אלה ואחרות חזרו היזמים שהתראיינו לכתבה ואמרו את הדברים הבאים: "אני עוד לא רואה מזה כסף"; "כשכיר הרווחתי יותר"; "עובדים פי 2710 קשה יותר"; "בשביל העסק שלי אני עושה דברים שבחיים לא הייתי מוכן לעשות בשביל שום סכום בעולם".
למעשה, אם תורידו את המילה עוסקים "עצמאים", נראה שמדובר למעשה בעבדים - אשר עברו משכר קבוע, מתנאים סוציאליים ומימי חופש ונופש - לתוהו ובוהו אשר הוודאות היחידה שבו היא ההתגייסות המנטלית, הפיזית והכלכלית הטוטאלית שהוא דורש. ילד, כבר אמרנו.
ובכן, הקורא הממוצע, אשר ב-9 מתוך 10 מהמקרים לערך כלל אינו עצמאי, עשוי לשאול את עצמו:
העסקים הקטנים, ולא הטייקונים המפארים את עמודי מדורי הכלכלה, הם האחראים לרוב הצמיחה, השגשוג והמשרות החדשות הנוצרים במשק בכל שנה. הסיבה היחידה שאנחנו לא קוראים עליהם הוא שההשפעה והחשיבות של כל אחד מהם כשלעצמו הינה זעירה - אלא שיחד, כשהם עומדים זה לצד זה, הם יוצרים את עמוד השדרה הכלכלי של ישראל.
לרגל יום כיפור ביקשנו לתקן מעט מהעוול הזה, ועם פתיחת השנה החדשה בחרנו להתמקד בעסקים אשר זו להם השנה הראשונה, ובעצמאים אשר זהו להם העסק הראשון ויצאו השנה לדרך חדשה, מאתגרת ושונה.
אחת הסגולות שבהן לא ניחנים עסקים חדשים היא אריכות ימים: כ-56% בלבד מהעסקים שהוקמו בשנת 2005 הצליחו לשרוד ב-5 השנים הראשונות.
ענפים יציבים יחסית הם ענף הנדל"ן עם 64% הישרדות, החינוך והרווחה עם 66% והפיננסים עם 61%. ענפים יציבים פחות הם המסחר, שבו השכילו לשרוד רק מחצית מהעסקים, והענף הידוע ביותר לשמצה בהפכפכותו הוא ענף ההסעדה והמסעדנות, שבו שרדו במשך 5 שנים רק מעט יותר משליש מהעסקים החדשים.
"קודם כל לחשוב בקטן", ממליץ טלמון ליזמים חדשים - אשר משופעים, לדבריו, בהרבה התלהבות אשר מקשה עליהם לראות את המציאות כפי שהיא. לדבריו, "התאמת ציפיות אמיתית תאפשר להם לשרוד למשך תקופה ארוכה יותר ולהגדיל את סיכוייהם להפוך את המיזם לעסק בר קיימא לאורך זמן".
נקודת מבט נוספת על היזם הישראלי הקטן מספק קרל קפלן, מנכ"ל קרן קורת המסייעת לעסקים קטנים ובינוניים בהשגת מימון. היועצים של קורת בוחנים בציציותיו של כל עסק שבו הקרן משקיעה, ולפיכך זוכים להיכרות בלתי אמצעית עם היזם הישראלי,
"מה שמייחד את הישראלים מיזמים אחרים הוא שהם קופצים מיד למים, גם כשאין להם ניסיון בתחום. דבר שני שמאפיין למעשה עסקים קטנים בעולם כולו הוא ההתעלמות מתחרות. לאדם יש חלום והוא אומר: אעשה את הקפה הכי טוב בעולם. אך כשאנו הולכים לראות את האזור שבו הוא רוצה להקים את בית הקפה, אנו מוצאים 3 בתי קפה נוספים". הוא לא רואה אותם - אחרי הכל, מה שמעניין אותו זה קודם כל ה"ילד" שלו.
הן טלמון והן קפלן מציינים את נגישותם של מקורות מימון כאחת הבעיות המרכזיות העומדות בפני העסק הקטן. קפלן אומר כי "מאז הקמת המדינה ועד היום ישנה בעיה של אשראי לעסקים קטנים, ורוב האשראי מגיע לעסקים הגדולים - דווקא כשהקטנים הם שמניעים את המשק".
קפלן מצביע על כך ש-1% מהעסקים בישראל מקבלים למעשה כ-70% מהאשראי במשק: "זהו למעשה הסימפטום המשמעותי ביותר לריכוזיות, כיוון שרק אם אתה גדול אתה יכול למעשה להשיג את המשאבים שיסייעו לך להמשיך לגדול".
אבל שגשוגו וחיוניותו של מגזר העסקים הקטנים, התלוי בהזרמה בלתי פוסקת של יזמים וחלומות חדשים, חשובים הרבה יותר משאלת הריכוזיות. היום שבו אנשים יפסיקו להקים עסקים חדשים הוא היום שבו תיגמר הכלכלה הישראלית, בדיוק כפי שמדינות שבהן בחרו האזרחים להפסיק להביא ילדים לעולם הן מקומות שבהם החברה הולכת ומתמוססת. הקמת משפחות ועסקים חדשים נטועה באופטימיות, בתקווה ובחלומות - למזלנו, והאנשים המרואיינים ומוצגים בעמודים הבאים הינם דוגמה חיה לכך, ישראל משופעת בהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם