הדגל האדום הונף בגאון
השנה צעדו מפגיני 1 במאי בדרום העיר, במקום שבו גרים הפועלים ולא כמו בשנים קודמות, בין יושבי בתי הקפה של רחוב אבן-גבירול. תמר גוזנסקי כבר מצליחה לראות את רוחות השינוי
''נצעד אל עבר מגדלי הבנקים ומשרדי כוח האדם שבשדרות רוטשילד בתל-אביב'', הודיעה הכרזה, שחולקה ברחובות העיר בשבוע האחרון וקראה לאזרחים להוציא את החולצה האדומה מהארון. בעקבות החלטה נכונה של המארגנים, השנה צעדו המפגינים בדרום העיר, במקום שבו גרים הפועלים ולא כמו בשנים קודמות, בין יושבי בתי הקפה של רחוב אבן-גבירול.
''במשך כמה שנים התקבלנו באבן גבירול באדישות מוחלטת, אם לא בקריאות בוז'', מספרת תמר גוז'נסקי, (חד''ש לשעבר). ''השנה, ככל שהתקדמנו ברחובות פלורנטין, הלכנו וגדלנו. אנשים הצטרפו אלינו, מחאו כפיים וחיזקו אותנו. הם מבינים שעליהם להיות חלק מהמחאה. הצעדה השנה מעידה על שינוי. מצב העובדים נעשה כנראה גרוע מספיק בשביל, שהם יתחילו לשאול את השאלות ולחפש אלטרנטיבות''.
צילום: רותם פלדנר, עריכה: אלכסיי טקצ'ב
0:00 / 0:00
וידאו : תהלוכת האחד במאי nrgtv
רוחות של שינוי
ונדמה, שרוחות של שינוי אכן נשבו כאן בשנה החולפת והיא, איך לומר, ראויה לצעדה. שני ניצחונות מרשימים נרשמו מאז יום הפועלים אשתקד, בשניהם התאגדו ונאבקו העובדים הנחשבים למועסקים באחד הענפים הפרוצים והמנוצלים ביותר בישראל – ענף המסעדנות.
אבל אלה ניצחונות ''מרשימים'' בעיקר בגלל שזירת ההתרחשות ריקה. רוב רובן של השביתות בישראל מתקיימות במגזר הציבורי (ומסתיימות בהסכמים ''הוגנים, במצב הנוכחי של המשק'', כדברי השר בר-און, אך פחות הוגנים עם העובדים). המגזר הפרטי מצליח כבר
שנים רבות להפריד ולמשול. מדי פעם צץ לו איזה אלון לי-גרין אחד כזה, עם אומץ, שמייצר כותרות.
כשהפערים החברתיים הולכים וגדלים בקצב מדאיג ומסוכן, זכויות עובדים מופרות כמעט בכל המגזרים, שכר העובדים נשחק בזמן שמשפחות ההון ממשיכות לגלגל מיליונים, סוגיית עובדי הקבלןרחוקה מפתרון, שלא להזכיר את מצבם של מהגרי העבודה בישראל, הייתי מצפה לראות את ההמון צובא על ''שדרות ההון'' ודורש את חלקו בעוגת ההכנסות, אבל מישהו תמיד דואג לשכנע אותנו שהמשק בצמיחה, שהחיים שלנו דבש ושהמצב יכול להיות הרבה יותר גרוע.
יום הפועלים הבינלאומי נולד בהפגנות, שנערכו עוד במאה ה- 19 בקנדה ובארצות- הברית, אז ביקשו העובדים להגביל את יום העבודה ל- 8 שעות. רוב האנשים שאני מכירה היו חולמים על 8 שעות עבודה ביום ורובם חיים באשליה, שהם לא פועלים.
נא להמתין לטעינת התגובות
