משפחות ההון מחזיקות 40% מהשוק
מחקר בנק ישראל מצא כי נתח השוק של 10 הקבוצות הגדולות בישראל הוא בין הגבוהים בעולם המערבי, כ- 30%. כ- 20 קבוצות עסקיות, רובן ככולן בבעלות משפחות, שולטות על כ-160 חברות ציבוריות, בעלות נתח של קרוב ל- 40% מהשוק
מבנק ישראל נמסר כי על סמך המדגם נמצא כי בתקופה הנסקרת כ-20 קבוצות עסקיות, רובן ככולן בבעלות משפחתית, שלטו על כ-160 חברות ציבוריות שנתחן, בממוצע, היה קרוב ל-40% מהשוק.
נתח השוק של 10 הקבוצות הגדולות הוא בין הגבוהים בעולם המערבי ונאמד ב-30% מהשוק. מסקנות המחקר הן כי מהסתכלות על מבנה של קבוצות עסקיות בישראל עולה מסקנה ברורה כי קיימת הפרדה בין זכויות הבעלות על החברות המסונפות לבין השליטה עליהן.
כ-80% מהחברות המסונפות מוחזקות במבנה פירמידלי, כאשר שליטה בפועל על חברות אלה, באמצעות בעליהן הייחודיים של קבוצות, מושגת דרך שרשרת השליטה ובאמצעות זכויות מועטות יחסית בהון.
הקבוצות העסקיות בישראל הן בעלות פיזור ענפי רחב, עם התמקדות רבה במגזר הפיננסי. כ-50% מהחברות במגזר זה ניתן לסווג כמסונפות.

בדיקת המחקר מעלה כי בממוצע, חברות מסונפות לקבוצות עסקיות בישראל מאופיינות בבשלות גבוהה, בצמיחה נמוכה, השקעה מועטה במו"פ וברמת סיכון גבוהה יותר יחסית לחברות הלא מסונפות.
לעצם ההשתייכות לקבוצה עסקית בישראל אין השפעה על רווחיותה של החברה המסונפת. עם זאת, ערכן הפיננסי של החברות המסונפות נמוך מזה של האחרות באופן מובהק. ממצאים אלה מצביעים על פרמיה שלילית של השוק באשר לחברות המסונפות.
המחקר מעלה השערות באשר לקיומה של הפרמיה השלילית ומוצא את אי יעילותם של השווקים
המחקר גם מראה כי נמצאו עדויות היסטוריות מובהקות לקיומן של קבוצות עסקיות בישראל, כאשר התהוותן התרחשה על רקע פעילותה של הממשלה במגזר העסקי ובשווקים הפיננסיים, התפתחותו המהירה של המשק, זעזועים גיאו-פוליטיים ועלייתן של האליטות השולטות, אשר התחלפו לא פחות מאשר שלוש פעמים מאז קום המדינה.
המחקר מציין כי לקראת סוף שנות ה-90 התחלפה הבעלות בחלק ניכר מהחברות הגדולות. החלפת הבעלות יכולה היתה לצאת לפועל לנוכח היקפי האשראי הגבוהים שנטלו הקונים, בהבטיחם לשלם דיווידנדים גדולים בעתיד.
עם החברות שבהן הועברה השליטה נמנות בזק שבתחילה נקנתה על ידי גד זאבי ובשנת 2005 היא נמכרה לחיים סבן. בנק הפועלים נמכר לאריסון. בנק המזרחי למשפחות עופר וורטהיים. בנק איגוד נמכר לשלמה אליהו, למשפחת לובינסקי ולישעיהו לנדאו. החברה לישראל נמכרה ממשפחת אייזנברג למשפחת עופר ב-1999. חברת הדלק "סונול" ומפעל הצבעים "טמבור" נמכר למשפחת בורוביץ'. חברת הדלק "דלק" נמכרה ליצחק תשובה. "ידיעות אחרונות" נמכר לפישמן.
לאלה הצטרפו גם פי-בי, שצדיק בינו ומשפחת ליברמן רכשו ממשפחת ספרא ואי.די.בי אחזקות שרכש נוחי דנקנר ממשפחות רקנאטי וקרסו, בעסקה שמנופה באמצעות בנק לאומי ומבטחים.
בנק ישראל כותב כי הקבוצות העסקיות החדשות הללו חיזקו את אחיזתן בכלכלה הישראלית באמצעות רשת ענפה של קשרי גומלין ביניהן, וכן באמצעות קשרים חברתיים. בעלי החברות החזיקו דירקטורים משותפים בחברות מסונפות והשיגו שליטה בחברות נדל"ן, תקשורת ובחברות החזקה.
