 |
/images/archive/gallery/148/425.jpg האלה קאלי.
 |
|
|
|
|
|
|
| על אלים ששותים חלב ועל מאמינים שחותכים לעצמם את הלשון. מיה טבת דיין על עסקאות מפוקפקות עם אלים קדושים |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בחודש שעבר זה קרה בפעם המי יודע כמה בהיסטוריה ההודית – מאמין חתך את לשונו והעניק אותה לאלה. זה קרה במקדשה של האלה קאלי, בג'מו בצפון הודו, ביום שלישי בערב. המאמין שחתך את לשונו, מסר אותה לידי הבהרמין המקומי שהעניק אותה לצלם האלה, ומיד פונה לבית החולים. שם, משפגש כתבים שהתעניינו בו, רשם להם על פתק את המלים הבאות: "אני מאמין אמיתי באלה, ואמונתי הכנה בה היא שנתנה לי את הכוח להציע לה את לשוני".
 |
| הנחש על הסוס הלבן |
|
נשים בהודו מתחתנות עם קוברות, וכוכבות קולנוע עם עצי בננה. מיה טבת על תודעת חלום, אלים, נחשים וגלגולים |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
הרופאים מאמינים שהאיש בן ה – 24, סורש קומאר, לא ישוב עוד לדבר בהיעדר לשונו.
יש להניח שקומאר עצמו חושב אחרת. בעבר כבר הצגתי תפריט "נתינות וקבלות", שמופיע לכאורה במקדש דורגה בקרלה. מה אתה נותן לאלה ומה תקבל בתמורה. כמו כל הסעיפים, גם סעיף "לשון" הוא ברור וחד: כל הנותן לשונו לאלה יהפוך למשורר.
למה להפוך למשורר? או! משורר שולט בשפה באופן שאף אחד אחר אינו מסוגל לו. ושפה היא מהותו של העולם. הברותיה של השפה הן אבני הבניין האמיתיות של כל מה שנתפש בחושינו באופן גס, מוצק, צבעוני, משתנה. מנטרות, לכן, יכולות באסופת הברותיהן להזיז את העולם, לשנות את פני המציאות, להפוך אותה לבלי הכר.
השפה היא גם אלה בפני עצמה. שמה הוא סרסווטי, והיא חולשת גם על האמנויות כולן, על כתבי הוודות, על ההשראה היצירתית. להיות משורר פירושו להיות קרוב יותר מכל אדם אחד לאלה. המשוררים מספרים שסרסווטי שוכנת אצלם על הלשון. והנה, חזרנו לזה שוב.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
קשר קרוב מדי עם אלה
|
|
|
 |
|
|
|
משורר אחד כמעט ונכנס לכלא
בשנה שעברה כשהתוודה על קשר קרוב "מדי" לאלה. סוניל גנגופדהיאי, המשורר הבנגאלי הנערץ ביותר של ימינו, פרסם אוטוביוגרפיה ובה סיפר על ביקוריו אצל האלה בנער ועל ההתעוררות המינית שהיו מרגשים בו ביקורים אלו.
עם פרסום הספר נתבע גנגופדיאי בעוון של השמצת האלה ופגיעה ברגשות דתיים. מעל ראשו של המשורר ריחף עונש מאסר שנמנע ברגע האחרון בשל שגיאה טכנית פעוטה שנפלה בניסוח כתב התביעה.
גנגופדהיאי, מצידו, הציג בכתב ההגנה שלו את סיפוריהם של משוררים שונים, מאז ימי הביניים, שטענו טענות חמורות הרבה יותר בדבר קרבתם לאלה. למשל המשורר הענק שריהרשה, בן המאה ה – 12, שטען כי הוא מענג את האלה בשתי מיטות שונות בו בזמן: מיטת הלוגיקה (הוא היה גם פילוסוף) ומיטת השירה.
האם תקבל האלה את לשונו של סורש קומאר? האם היא תהפוך אותו למשורר? לפי סיפורי המסורת, התוצאות הן מיידיות. אנשים שכרתו את ראשיהם לפני האלה זכו בתוך שניות לפקוח את עיניהם מחדש, בראשיהם המחוברים, וכן זכו לחיי נצח או גמול רציני אחר. מצד שני, מיליוני הודים מעניקים מדי יום מנחות ממינים שונים במיליוני מקדשים ברחבי היבשת, ובתהליך מדומיין כלשהו "מקבלים" אותן בחזרה מן האל כשהן מבורכות. מי שהיה במקדש יודע – בפועל זה לא נראה שונה ממשחק ילדים. אבל ההתרחשות האמיתית מתרחשת בתודעה של המאמין. בפסיכולוגיה העדינה שלו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אלים שותים גם חלב
|
|
|
|
|
|
|
כל זה נכון פרט לשני מקרים, שבהם האלים שתו ממש חלב.
ב-21 בספטמבר 1995 וב-21 באוגוסט 2006, לפני פחות משנה, נרשמו ברחבי העולם דיווחים על צלמי אלים הינדים השותים חלב מכפיות. למען הסר ספק העלו המאמינים סרטים רבים לרשת, כמו למשל הסרט הבא (סרטים נוספים יש פה).
מדענים שונים התכנסו באוניברסיטאות שונות והסבירו זה לזה את עקרונות הגרביטציה של החלב. היו גם דיבורים משוכנעים מאוד על קונספירציות פוליטיות, אבל בסופו של דבר זה לא עצר מאות מיליוני הינדים ברחבי העולם לרוץ אל המקדש הקרוב לביתם ולתת לאל כמה חלב שרק יכלו.
לך תבין מה רוצים האלים. למה הם מתכוונים כשהם שותים חלב ולמה הם מתכוונים בשאר ימות השנה כשהם לא. האם הם מעוניינים בלשונך עכשיו, או אחר כך, או באיבר אחר אולי או אף פעם לא. אלים הינדים מעולם לא התחייבו לעקביות, והתמונה הראשונה שעולה לי בראש בעודי כותבת משפט זה היא התמונה הזאת, של עשרות צלמי האלים שנזרקו לים, כחלק מפסטיבל גנש בבומביי, ואז, עם גאות השחר שבו אל החוף והציפו אותו כשהם שבורים וחבולים.
במאות פסטיבלים מדי שנה משליכים אלים לים ולנהרות והם נותרים שם מתמוססים ושבים אל האדמה. מדוע הפעם הם חזרו?
לבלוג של מיה
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/761/658.jpg
גאנש ששב מן הים |
ultrabrown.comמתוך |
גאנש ששב מן הים |
|
|
|
|
|
|  | | מיה טבת
| |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | כותבת דוקטורט על הודו ומלמדת באוניברסיטת תל אביב
| | | | |
|
|
|
|
|
|
|
