 |
/images/archive/gallery/525/544.jpg
ציור של סלוואדור דאלי  |
|
|
|
|
|
|
| השאלה "למה" נובעת מרצון מגלומני לשלוט בחיים ומהפחד מפני תהו ובהו. אבל בתודעת "מה" אני אחת עם הסדר הקיים. על מה ולמה עם רוזין רוזנבלום |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שאלת ה"למה" היא השאלה המתעתעת ביותר שאני מכירה. ברוב מהמקרים, שאלת ה"למה" (המתייחסת לאירועים שקורים לי או לקרובים אלי) מסתירה מאחוריה שאלה אחרת לגמרי, דרישה אחרת לגמרי.
כשאני שואלת: למה הוא צועק עליי? הדבר האחרון שאני באמת רוצה, הוא שמישהו יתחיל להסביר לי בצורה מובנית ולוגית את השתלשלות העניינים הנסיבתית שהביאה לצעקות שלו.
 |
| ותודה לגאידמק |
למה גאידמק קנה את בית''ר ירושלים? בגלל רוזין רוזנבלום שלא רצתה לקבל ממנו מרצדס
|
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
מה שאני באמת מבקשת לדעת בשאלה הזו, הוא כיצד הגעתי למצב שמישהו יגרום לי להרגיש כל כך פגועה? או איך זה שהנוכחות המושלמת שלי לא גורמת למישהו לאהוב אותי בכל תנאי? או איך נקלעתי למצב הלא מתוכנן הזה?
כשאני שואלת: למה אני עצובה? אני לא באמת מחפשת סיבות לוגיות לעצב שלי, אני בעצם מרגישה מאוימת מהעצב הזה, פוחדת שהעצב ימשיך לחלחל ולערער אותי.
כשאני שואלת: למה אין צדק בעולם או למה יש מוות? אני לא רוצה שיסבירו לי באופן מדעי את קריסת הגוף או את מבנה המערכת המשפטית – אני רוצה שיעשו לי סדר בכאוס הפנימי שאני חשה, כאוס הנובע מהתחושה שאין לי שליטה על הדברים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מי שינה לי את החוקים?
|
|
|
 |
|
|
|
לדעתי, תחושת הכאוס היא זו היושבת בבסיס כמעט כל שאלות הלמה. כשאני שואלת למה, אני לא רוצה תשובה שתסבר את ההיגיון, אני רוצה תשובה שתרגיע את החרדה, החרדה הלא תמיד מודעת, הנובעת מהמפגש עם סיטואציות המוכיחות לי שאני לא מנהלת את העניינים ואין לי שליטה על מה שקורה.
כשאני שואלת למה, מה שאני באמת רוצה לדעת, הוא למה מישהו שינה את
החוקים המוכרים לי, חוקים האומרים שאני היא הסיבה לכל מה שקורה לי כמסובב. כשהחוקים הללו מופרים, אני מרגישה כאוס וחרדה, הגורמים לי לשאול למה.
עם הזמן ובעיקר עם הלימוד, אני מבינה כי הגישה הנכונה היא לעבור מתודעה של "למה" לתודעה של "מה". במקום לשאול "למה זה קרה?", צריכה לשאול: "מה אני יכולה/צריכה לעשות במצב הקיים?"
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על מה ולמה
|
|
|
|
|
|
|
ההבדלים בין שתי התודעות, הם יותר מאשר הבדלי ניסוח השאלה, הם הבדלים בתפיסת עולם:
א. תודעת ה"למה" היא תודעה של גישה תיאורטית לחיים, של ניסיון להבין בשכל, של ניתוח, פרשנות ובחינת תהליכים. אולם כל הניתוחים וההבנות, אינן מובילות בהכרח לפעולה, כי מטרת השאלה היא ההבנה.
תודעה ה"מה" היא תודעה של גישה מעשית לחיים. גישה המדלגת על הניסיונות להבין ולנתח, וכל מטרתה של השאלה היא עשייה ופעולה.
ב. בתודעת ה"למה" מתקיימת התניה. ה"למה" רוצה לדעת לפני שהיא פועלת. יש בה דרישה לוודאות, בה הידיעה היא תנאי לפעולה.
תודעת ה"מה" מכירה בכך כי הידיעה אינה תנאי לפעולה, כי אם להיפך, הפעולה תביא לידיעה, הפעולה היא הידיעה.
ג. תודעת ה"למה" היא תודעה פסיבית. היא מסרסת, סוגרת ואינה מכירה בניתן.
ד. תודעת ה"מה" היא תודעה אקטיבית ובוראת, המעניקה אפשרויות בחירה. היא מכירה בניתן ללא ויכוח ופועלת במסגרתו.
ה. תודעת ה"למה" יושבת על תפיסת עולם דואלי. עולם של טוב ורע, ראוי ולא ראוי. כששואלת "למה", ההנחה שלי היא כי מה שאירע לי הוא רע, בניגוד לטוב שהיה אמור לקרות.
תודעת ה"מה" היא תפיסה של אחדות. היא אינה מתעסקת בחלוקה לטוב ורע, לראוי ולא ראוי, היא אינה שופטת את הסיטואציה.
המעבר מתודעת ה"למה" לתודעת ה"מה", אינו מעבר טכני. אני לא יכולה סתם לשנות את השאלה ובכך לשנות את התודעה. קודם עליי לשנות את התודעה והשינוי הזה הוא שיביא לשינוי השאלה.
תודעת ה"למה" נובעת מתפיסה של "כוחי ועוצם ידי", תפיסה שבאופן מגלומני מכתירה אותי כסיבה וכמסובב גם יחד, אני האחראית ואני גם הקורבן. ובהתרחשות הפרטית שלי, יכולה לראות רק קשר של סיבה ומסובב היושב על בסיס לוגי, אותו אני אמורה להבין, אותו אני מגדירה כנכון.
תודעת ה"מה" היא תודעה מהותית, המבינה כי אני לא הסיבה והמסובב גם יחד. תודעה מהותית זו מכירה בחוקיות רחבה, שאת חלקה אני לא יכולה לתפוס בשכל המוגבל שלי, אך אם אפעל על פיה - אהפוך ממסובב שמטלטל בכאוס ללא יכולת ניווט בחיים, למסובב בעל השפעה, הפועל באחדות עם חוקיות היקום.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לחזור בשאלה
|
|
|
|
|
|
|
וכאן, אני רוצה להציע פרשנות פרטית (ואולי מופרכת) למושגים "לחזור בשאלה" ו"לחזור בתשובה". הגדרת עצמי כחוזרת בשאלה או חוזרת בתשובה, אינה מושתתת על כמות הסממנים הדתיים שאני עוטה עליי, כי אם על בחירת השאלה שאני שואלת, בחירת התודעה בה אני רוצה להיות.
כשאני בתודעת ה"למה" - אני חוזרת בשאלה, משום שכל מהותה של התודעה הזו, מקדשת את השאלה ואת הניסיון לפצח את החוקיות ומתוך כך גם להכתיב אותה. שאלת ה"למה" תישאר תמיד שאלה שלא ניתן לספק אותה באופן מלא.
כשאני בתודעת ה"מה" - אני חוזרת בתשובה, משום שמהותה של התודעה הזו מקדשת את העשייה ומממשת בכך את הערך הרוחני הגבוה ביותר – ערך ההורדה לקרקע, ערך הפעולה.
תודעת ה"מה" אינה שאלה חסרת תשובה, היא שאלה הכוללת בתוכה את התשובה והסיבה גם יחד. היא מכתירה את החוקיות הרחבה כשורש כל הסיבות, ואת הפעולה כשורש כל התשובות. הפעולה היא הידיעה. – זה למה!
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | רוזין רוזנבלום היא תלמידה בשיטת ימימה. הטור הוא דיאלוג פנימי של הכותבת עם החומר הנלמד. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
