תעשו כבוד: התורה הייתה כאן לפניכם
מדינת ישראל קמה בתוך העם היהודי. ככזו, עליה להתנהג כאורחת מנומסת - ולא לפגוע בתורה שהיא סלע קיומה . דעה
כשאני מסתכל בבתי הכנסת, בבתי המדרש, בלילות שבת, בזמנים שאין בתי ספר, אין מסגרות של ישיבות, ואני רואה בתי מדרש מלאים בנערים ובחורים, אבות וסבים, יושבים ועוסקים בתורה, אני רואה מחזה של תורה לשמה מתרחש מול עיני, ואני יודע כי איש לא יוכל לאותם הלומדים לשמה לבטל מהם תורתם במחשבות שמונעות משנאה.
בתקופתו של רבי יוסף קארו, מחבר ה'כסף משנה' על הרמב"ם, ה'בית יוסף' על הטור, ולבסוף את ספר ההלכה, ה'שולחן ערוך' שעל פיו הולכים היהודים בכל תפוצות ישראל, התחדש היישוב היהודי בארץ ישראל. יהודים הגיעו בגלי עלייה ורבים התיישבו בצפת. נוצרה קהילה שהיתה דרושה לה מערכת של ניהול מיסים ותשלומים. רבי יוסף קארו, מתאר בקטע הראשון בספר שו"ת שכתב, בשם 'אבקת רוכל', את החברה היהודית בישראל בתקופתו:
"...זכר להם ברית אבותם, ושב את שבותם וקבצם מאפסי ארץ אחד מעיר ושנים ממשפחה אל ארץ הצבי, ונתיישבו בעיר צפת תוב"ב (=תבנה ותכונן במהרה בימינו) צבי היא לכל הארצות, והיו פרנסיה ומנהיגיה מתנהגים כהוגן לשאת במשא העם העניי' והאביונים ולומדי התורה, כי העניים היו פוטרים אותם מהכראגי' (=מס שניתן לשלטונות). ולמי שהיה לו קצת יכולת היו נוטלים מהם קצתם למחצה קצתם לרביע ומבעלי התורה לא היו נוטלים כי אם ממי שהיה בידו קצת ממון למחצה זה היה בכראג"י לבד אבל בשאר מסים וארנוניות לא עלה על לב שום אדם ליטול ממי שתורתו קבע ומלאכתו עראי ותמיד כבוד התורה ואימתה מוטלת על פרנסי ומנהיגי העיר הנזכרת. ולא היו עושי' דבר עד שהיו נמלכים בחכמים הרבנים הזקנים על פיהם יצאו ועל פיהם יבאו. ובכן היה כרם ה' בית ישראל יפה אף נעים פרחה הגפן הנצו הרמונים ראשי ישיבות ותלמידיהם לומדים על תלם באין שטן ואין פגע רע לא שמעו קול נוגש, ויעזקהו ויסקלהו נדיבי עם אלהי אברהם שבחוצה לארץ לכלכלם בלחם, ויטעהו שורק ובכן היה מגדל עוז בנוי לתלפיות הלא הוא למוד התורה בשקידה רבה...".
אך, רבי יוסף קארו ממשיך לתאר את שאירע: כש"נתרבו עוונות הדור... נתקנה [=נתקנא] השטן ונתן בלבו של יהודה הבירלין לעלות אף הוא אל ארץ הצבי וחשב מחשבות בלבו לבלע ולהשחית חומת התורה לפרוק עולה מעליו ולא יהיה מורא ת"ח מוטלת על העשירי' אדרבא תהיה מורא' [=מורא] העשירים על התלמידי חכמים. זאת ועוד כי רצה להקל עול המסים והארנוניות מעליו ולהטיל על העניים והאביונים ולהפשיט עורם מעליהם שתים הנה אלה קורותיו".
אותו יהודה הבירלין, לקח לעצמו למטרה להקל עול המיסים מעליו ולהטילו על שתי אוכלוסיות: העניים, ותלמידי החכמים. רבי יוסף קארו מתאר את הרפורמה שניסה אותו אדם לערוך. הוא ערך רישום של כל היהודים, ופיתה את ממוני הקהילה עד שהסב ליבם להצטרף איתו במעשיו הרעים, כנגד דעת מורי התורה. כשחשף את התכנית בפני אחד מהרבנים הזקנים, בחושבו כפי הנראה לקבל גיבוי רבני חלקי שיוכל לצאת איתו לרחובות, אמר לו הרב: "זעקת סדום ועמורה כי רבה כו' כי נראה העניים ניתנים ביד נוגשים קשים וזעקתם וצעקתם ובכיתם עולה לשמים ואין מושיע". אך הוא "לא שת לבו לדבריו אדרבא החזיק בדרכו הרע והחטאה והלך בשרירות לבו הרע".
הדבר חמור עד כדי כך שרבי יוסף קארו, עם מורי התורה שבדור, המבי"ט מטראני, ורבי ישראל בר מאיר דקוריאל, הכריזו חרם על אותו יהודה הבירלין, ועל כל מי שילך בדרכו
תשובה וגזרה זו המובאים בשו"ת, מאפשרים להכיר את העוגן של תמיכת החברה בלומדי התורה, כמעוגן בחברה היהודית מדורי דורות. צריך לזכור – המדינה היא אורחת של היהדות, ולא להיפך. מדינת ישראל קמה בתוך העם היהודי, השתמשה במשאת נפשו של העם היהודי ובתקוות גאולתו. היהדות אינה אורחת במדינת ישראל. על מדינת ישראל להתנהג כאורחת, בנימוס, בתוך היהדות, ולא להיפך. מדינת ישראל גדרה לעצמה אזור בהיסטוריה של עם ישראל, והיא מנהלת בתוכו את חיינו, אך לא מן הנימוס הוא לאורח לשכוח את העובדה שהוא אורח, ואין לו לקבוע את סדר העדיפויות של המארח, בגסות בציניות ולפעמים גם בשנאה. כיהודים אנו בעלי מסורת וזכרון עד מעמקי ההוויה שלנו, בניהול חברה יהודית תקינה. הלומדים לשמה ימשיכו ללמוד ולעסוק בה באהבתה, כי גם כשרבות מחשבות בלב איש - עצת ה' היא תקום.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
