לא זכאים לבגרות: האם החרדים חסרי השכלה?
"חרדים לומדים תורה לשמה, אבל בישראל בדרך כלל לא סופרים אותם כאנשים משכילים. בשיח הציבורי כורכים את האוכלוסייה החרדית עם אוכלוסיות נבערות". אברך דורש להעריך את לימוד התורה
אתמול פורסמו נתוני משרד החינוך לפיהם שיעור הזכאות לבגרות במגזר החרדי ירד בשיעור של 0.6%. בשנת בתשע"א אחוז מקבלי הבגרות במגזר החרדי היה 8.8% ובשנת תשע"ב נרשמה ירידה ל- 8.2%. בחברה הכללית הזכאות לבגרות הינה תנאי הכרחי להיחשב משכיל ועל פי תפיסה זאת, הנתונים מראים שחלה ירידה בהשכלת לומדי התורה.
השבוע גם קוצצו מלגות לומדי תורה בישראל בשישים ושניים נקודה חמש אחוזים. עכשיו, אחרי שמדינת ישראל תומכת בלומדי תורה בסכום חודשי שנע בין 155 ₪ לבין 279 ₪ ללומד בבית מדרש, זאת ביחס לתמיכה בסכום חודשי של כ-2000 ₪ לסטודנט בתחום מדעי הרוח, הוקל לנו.
אולי כעת כבר לא תהיה הסתה וזלזול כמו שהיו בעבר. ואל דאגה, בעבר היה מדובר על סכום של כ-700 ₪ חודשי ללומד בבית מדרש, לא ממש הרבה ביחס למקבילו בתחום מדעי הרוח באוניברסיטה.
חרדים לומדים תורה לשמה, אבל במדינת ישראל בדרך כלל אפילו לא סופרים אותם כאנשים משכילים. בשיח הציבורי כורכים את האוכלוסייה החרדית בנשימה אחת עם אוכלוסיות נבערות, שמזניחות את הלימודים ואינן משתכללות בתחום השכלתן. מבחינה זו, המחקר של בנק ישראל, עליו חתומות ד"ר קרנית פלוג, ששמה עלה בתקשורת כמועמדת אפשרית לתפקיד נגיד בנק ישראל, וד"ר ניצה קסיר, הוגן יותר מאשר השיח הכללי בתקשורת.
ניתן לשאול למה לא שמענו על זה בשיח התקשורתי. המחקר הזה נערך הרי לפני כמה שנים, אבל סביר להניח שלא שמעתם עליו בכלל. שאלה פתוחה להשערות.
הרמב"ם כותב שאדם שלומד תורה ונסמך על הציבור גורם בכך לזלזול בתורה ובלימודה - "היו רואים שלקיחתן היה חילול השם בעיני ההמון, מפני שיחשבו שהתורה מלאכה מהמלאכות אשר יחיה בהם אדם, ותתבזה בעיניהם, ויהיה מי שעושה זה דבר השם בזה" (פירוש על מסכת אבות).
נראה שבמדינת ישראל לא כך הם פני הדברים – "בקרב החרדים השפעה זו (של שנות השכלה) אינה מובהקת כלל". חרדים אינם לומדים בשביל לתרגם מאוחר יותר את השכלתם להשתכרות גבוהה יותר. הם לומדים תורה לשמה, מתוך אהבתה, גם במחיר של דוחק כלכלי וגם במחיר של שנאה ולעג שמופנים כלפיהם.
דבריו של הרמב"ם אינם נוגעים למצב של מדינה דמוקרטית בה כספים ניטלים מאזרחים וחוזרים אליהם בצורת סבסוד לימודים, והשתתפות בהוצאות פנאי ותרבות. במדינה שבה משלמים מיסים, ותקציבים אדירים מופנים לאוניברסיטאות ותרבות, צפוי ש"כהנת תהיה לפחות כמו פונדקית" – לימוד התורה יתוקצב מתוך תחושה של הערכה וכבוד לפחות כמו תחומי לימוד וידע אחרים.
ובכל זאת, האם אחרי שכמעט ניתן לומר שהציבור במדינת ישראל כבר לא תומך כלכלית בלומדי תורה, האם יש סיכוי שנראה פריחה במעמד הניתן לתלמידי חכמים בישראל? וחשוב באותה מידה, האם נראה יותר לומדי תורה מקרב מגזרים שלא תרמו מכוחם בתחום זה בעבר?
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
