למה חילונים לא שומרים שבת?
בפרשת בראשית אנו מצווים לשמור את יום השבת מפני שהוא יום קדוש. אם השבת כל כך חשובה מדוע לא נבחר מודל נגיש יותר שמאפשר לבצע מלאכות פשוטות?
לפי הנאמר בתורה שבת היא זכר לבריאת העולם (שמות כ, יא), וזכר ליציאת מצרים (דברים ה, טו). מעבר לקשר שדורש הסבר בין שני הזיכרונות, השבת לכאורה מעלה תמיהות מהותיות, שלעתים קרובות התמהים אותן, אינם מנסחים במילים.
קיימת תחושה ש'זה לא יכול להיות'. 'לא יכול להיות' שבשביל לזכור את יציאת מצרים צריכים כל שבוע, אבל ממש כל שבוע, להימנע ממלאכה 24 שעות ומשהו. זה פשוט לא מתיישב על הלב, ונשמע לא סביר. לא יכול להיות שבשביל לזכור את בריאת העולם צריכים להימנע מלברור עצמות מהדג. זה פשוט לא יכול להיות.
זאת אומרת, 'זה יכול להיות' שבשביל לזכור את יציאת מצרים נאכל מצות בפסח. 'זה יכול להיות' שבשביל לזכור את השהות הנסית המופלאה במדבר נבנה סוכות ונשב בהן. 'זה יכול להיות' שבשביל לזכור את נס חנוכה נדליק נרות חנוכה, שהיא מצווה דרבנן, ומתיישב על הלב שבשביל סליחה, חשבון נפש, וכפרה, נצום ביום כיפור. אפילו אפשר להבין שבשביל לכרות ברית בין עמינו ובין ה', נמול את ילדינו. אחרי הכל, זה מעשה חד פעמי שמהותו ברורה.
אבל, כל שבוע, לא לעבוד במשך יממה? כל שבוע להימנע באופן טוטאלי מרשימה מפורטת של מלאכות, שמוגדרות ברזולוציה גבוהה – לא רק לא להבעיר אש (שמות לה, ג), אלא גם לא לכתוב ולו אות אחת (ראה מסכת שבת ז, ב). לא רק להימנע מעבודה קשה, כי אם גם להימנע מהדלקת גפרור, או מהוצאת חפץ ממקום שמוגדר כרשות היחיד, אל מקום שמוגדר כרשות הרבים (שמות טז, כח-כט). זה נשמע פשוט לא סביר.
אם השבת היא זכר ליציאת מצרים וזכר לבריאת העולם, מדוע לא מודל נגיש יותר? למה לא למשל המודל של שביתת יום טוב – שכידוע לגביו נאמר בתורה שמותר להעביר אש קיימת, מנר לנר למשל, ומותר לדוגמה, לבשל (שמות יב, טז). יתכן שלכן שבת נתפסת אצל רבים כיום מנוחה במובן החומרי של המונח, וככזה אינם מבינים מדוע מלאכות פנאי נעימות וקלות אסורות בה. יתכן שרבים כל כך בוחרים לחשוב שהשבת היא יום מנוחה במובן החומרי של המילה, ואיסורי השבת לא מתיישבים על ליבם, משום שההסבר שנאמר בתורה לגבי השבת כיום זיכרון לבריאת העולם ויציאת מצרים, דורש הסבר, ואינטואיטיבית הוא אינו מובן כמו ימי זיכרון אחרים.
האם המאמץ המושקע בקיום שבת במחזוריות שבועית עולה בקנה אחד עם המטרות שלו? האם ההשקעה נצרכת, הן מבחינת התדירות שלה, והן מבחינת האינטנסיביות שלה? נראה שאלה השאלות הגדולות של השבת. התמיהות קיימות גם בנדבכים נוספים של השבת, אך כבר בנדבכים הראשוניים שלה, התמיהות קיימות.
אם לזכור את יציאת מצרים, מה רע במודל של פסח? שבוע בשנה, שרובו אינו אסור בעשיית מלאכה, ואפילו היום הראשון והאחרון של השבוע מותרים בבישול והעברת אש מאש קיימת.
אדם מאמין - אולי אינו מהרהר אחר הציווי של שמירת שבת בפרטים כה קטנים. אך, יתכן שדווקא המהרהר בציווי ומנסה לעמוד על טיבו ומהותו יזכה להבנה עמוקה יותר של השבת, ולהגיע לרובד עמוק יותר בה.
רבי דוד ניטו בספר 'כוזרי השני', עומד על כך שדווקא הימנעות ממלאכות קלות מעצבות את הזיכרון של השבת, כיום שמביא למודעות את בריאת העולם על ידי ה'. השבת היא אות על שה' נח מיצירת העולם, והוא נח מדבר שאין בו טירחה ויגיעה בשבילו - הרי שום יצירה אינה טורח בשביל אלוקים, מה גם שיצר את העולם בדיבור, כמפורש בפרשת בראשית" - ויאמר אלוקים יהי אור, ויאמר אלוקים יקוו המים..." וכיוצא בזה.
לכן מנוחה ממלאכות שאין בהן טירחה לאדם, היא המביאה לידי ביטוי את מנוחתו של האלוקים. הימנעות ממלאכה יוצרת, מהווה אות על חידוש העולם. משום כך הבערת אש בגפרור מפירה את הסמל של שבת כיום שה' שבת בו ממלאכת יצירת העולם - יותר מאשר עבודה פיזית קשה.
השביתה והימנעות ממלאכה קלה היא הודעה על כך שה' שיצר את העולם בדיבורו – נח ממלאכה קלה זו ביום השביעי. לעומת זאת הימנעות רק ממלאכות פיזיות קשות, מבלי להימנע ממלאכות יצירה קלות, מוכיחה שהשביתה אינה באה כהודעה על שביתתו של ה' אלא מטרתה מנוחה ארצית שאין לה מאומה עם יומו הגדול של אלוקים. (ספר 'כוזרי שני', רבי דוד ניטו, ויכוח שני, אות ח).הימנעות ממלאכות קלות מראה שאלוקים ברא את העולם ללא מאמץ, וזה מה שהשבת באה לזכור.
דווקא האינטנסיביות של השבת – התדירות השבועית שלה, והחובה להימנע מכל מלאכה, מצביעה על החשיבות העצומה שהתורה מייחסת לשבת.
בעיני המתבונן הלא מיומן מודל השבת של התורה נראה כאינטנסיבי מידי ביחס למה שהוא רוצה להשיג – זיכרון הבריאה וזיכרון יציאת מצרים, אך כפי הנראה הדרך להפוך את שני העקרונות האלה לעקרונות מנחים בחיי העם היהודי, היא על ידי השבת. יתכן שלשם זיכרון לא מחייב - די בפחות מכך, אך לשם הטמעה של עקרונות חיים כה משמעותיים, דרושים מעשים אינטנסיביים.
אך מעבר לכך, השבת היא יום קדוש, שעשיית מלאכה מחללת את קדושתו. היום של אלוקים, היום שכל הבריאה תוכננה על ידי אלוקים כמובילה לכך שתסתיים בששה ימים כדי לאפשר את קיומו של היום השביעי. הוא יום קדוש ומבורך לאלוקים. ניתן להמחיש זאת במידה מסויימת: בספרייה, גם שיחה שקטה נחשבת למעשה בוטה וברברי המפר את יראת הכבוד כלפי החכמה השוכנת בספרייה. בדומה לכך, והרבה יותר מכך, עשיית מלאכה בשבת, נחשבת לחילול קדושתו של יום השבת המקודש.
המאמץ הגדול המושקע על ידי בני העם היהודי בשמירת השבת, והפרטים הרבים הכרוכים בכך, הם אלו שאפשרו ומאפשרים מודעות פעילה לדעה בדבר חידוש העולם. חידוש העולם על ידי האלוקים הוא זה שמאפשר בכלל את הנשגב. קדושת השבת היא הבסיס וגם המטרה של העולם. לצאת מתוך החומר אל הקדוש, הנשגב. עולם בלי שבת על כל פרטיה הוא עולם שאין בו נשגב, רק חומר אפל. השבת היא תכלית העולם.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
