צו הגיוס של הבן שלי: סופה של המדינה
בתחילה, מקדשים מלחמה על ביטול תורה, אח"כ מחוקקים חוק, ואז פונים בצדקנות ללומדי התורה בדרישה מוסרית שלא לעבור עליו. אז תשמעו, צדקנות מאוסה היא לא כוס התה שלנו, והדיבור על כפיפות לחוק הזה, מגוחך / הרב שלמה גפן
"אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום. אמר להם מפני מה אתם בורחים? אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו, אתה הוא שאומרים עליך פיקח שבחיות לא פיקח אתה אלא טיפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה".
הנמשל ברור בפיו של רבי עקיבא: "אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה כי הוא חייך ואורך ימיך כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה" (על פי מסכת ברכות דף סא, ב). נכון לעם ישראל שיהיו בו לומדי תורה בלי הפרעה.
הגמרא במסכת סנהדרין מספרת על שלמה המלך, שדן את יואב שר צבא דוד, על כך שהוציא להורג את עמשא: הביאו את יואב, דן אותו שלמה: מה טעם הרגת את עמשא? אמר לו יואב: "עמשא מורד במלכות היה" - ומורד במלכות עונשו מוות.
על פי יואב, עמשא נחשב למורד במלכות משום שאיחר במודע לפעול לגיוסם של בני יהודה למלחמה, אליה הזעיק דוד המלך את העם. איחור זה בגיוס מתואר בספר שמואל ב, פרק כ, ה. יואב הוציאו להורג, בנימוק שאיחורו של עמשא הוא מרידה במלכות.
שלמה אמר ליואב שדבריו אינם נכונים, ושלא כדין הוציא את עמשא להורג. הכרעתו של עמשא שלא לגייס את ישראל היתה משום שאנשי שבט יהודה היו עסוקים בלימוד תורה, ועמשא הכריע שלא להפריע להם מלימוד התורה. הוא דרש את הנאמר בספר יהושע לעניין עונש מרידה במלכות. "כל איש אשר ימרה את פיך, ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו - יומת", ומכאן שמורד במלכות חייב מיתה.
אך מאידך, אין לפקודת המלך סמכות כאשר מדובר בביטול תורה מלומדיה! על המלך עצמו נאמר "רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה..." (מסכת סנהדרין דף מט, א). כך למשל כותב המאירי, ממפרשי התלמוד בתקופת הראשונים: "וכל שבאה מצות המלכות לבטל תלמוד תורה של רבים ולא עשו, אין זה בדין מרד".
בציונות הדתית, מדינת ישראל היא "כסא כבוד ה' בעולם" - אבל דמוקרטיה היא ועד בית, שתפקידו לנהל את המדינה. אהרון ברק אמר כי "משטר שבו הרוב שולל מהמיעוט את זכויות היסוד הוא משטר של שלטון רוב, אך הוא אינו משטר דמוקרטי". ביטול לימוד תורה של רבים הוא שלילת זכות יסוד משום שחופש דת הוא זכות דמוקרטית, ובעם ישראל, לימוד תורה של רבים הוא מצווה מן התורה. כשדמוקרטיה חוטאת בהיבריס וחורגת מתפקידה – היא מאבדת את הרלוונטיות. כשמדינה מאבדת את הרלוונטיות, היא הגיעה לסופה. לכן, צו הגיוס שהגיע לבן שלי, בן ישיבה שעוסק בכל כוחו בתורה, מהווה את סופה של מדינת ישראל.
כשחנניה מישאל ועזריה סרבו לפקודתו של נבוכדנצר לעבור על דברי תורה, אמר להם באותו סוג של צדקנות מאוסה שאנחנו שומעים בימינו: "לא כך אמר לכם הקב"ה שתשמעו למלכות כל מה שהיא אומרת לכם, שנאמר (קהלת ח) 'אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת א-לוהים'?!" (במדבר רבה, טו, יד).
תשובתם של חנניה מישאל ועזריה המובאת במדרש שם, רלוונטית היום לא פחות מאז: "אמרו לו: 'מלך אתה עלינו למסים ולארנונות, אבל לעבוד עבודת כוכבים, נבוכדנצר, אתה וכלב שוים' ".
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
