מראה חיצוני הוא עניין חשוב
האם אני יכולה להתאהב במישהו אם הוא לא נאה מספיק בעיני? האם הבקשה שלנו שהבחור/ה יראו טוב היא מוגזמת? אם אנו פוסלים מישהו בגלל מראה האם אנחנו בררנים? האם אנחנו לא מתרכזים בעיקר?
פעם אחת, לא לפני הרבה זמן, יצאנו עקיבא ואני לקניות בסופר. כאשר סיימנו את הסיבוב הקבוע ועמדנו בתור, פתאום הגיחה הקופאית "אני חייבת לשאול אותך משהו", הטיחה בי. אני לא מופתעת, מאז שהשתתפתי בתוכנית ה'מירוץ למיליון' אנשים ניגשים אלי תדיר, שואלים שאלות. זה דווקא מחמם ומרגש אותי. הייתי בטוחה שתשאל אותי כל מיני שאלות על התוכנית, אבל את מה ששאלה ודאי לא ניחשתי, ובטח לא צפיתי.
היא שאלה: "תגידי, בפגישה הראשונה שלך עם עקיבא נמשכת אליו? תגידי לי את האמת, כאילו, חשבת שהוא חתיך? הוא היה הטעם שלך"? חייכתי לרגע ואפילו מעט הסמקתי, תהיתי איך אני אענה לה על שאלה כזו בקופה בין החצילים לעגבניות. היא בטח חשבה לעצמה שהיא תקבל תשובה של כן או לא.
התלבטתי שנייה, והחלטתי שאם היא אזרה מספיק אומץ וכנות לשאול, אענה לה באותו מטבע. יש לך דקה? שאלתי אותה. היא יצאה להפסקה, והתחלנו לפטפט בזמן שעקיבא העמיס וסידר את המצרכים באוטו.
"השאלה שלך כל-כך נכונה", אמרתי לה. אומנם לרגע היא עלולה להישמע מעט שטחית, אנחנו רגילים לחשוב שהעיסוק בחיצוניות הוא פחות חשוב ומרגישים קצת אי נוחות כשעוסקים בו. כולנו אוהבים לחשוב שאנחנו בוחרים לפי הפנימיות וברור לנו מה חשוב ממה.
מי שיספר לכם שאהבה ממבט ראשון זו התאהבות בנפש, לא אאמין לו. הדבר הראשון שאנחנו רואים בשני זה המראה החיצוני שלו, במילים אחרות, אם הוא נראה טוב בענינו או לא.
המראה החיצוני שאותו אנו אוהבים (או שלא אוהבים) מעיד על משהו פנימי, כלומר, המשיכה שלנו האחד כלפי השני היא לא החלטה שאנחנו מקבלים בשכל, היא ברגש. היא זו שתגרום לנו לגשת או לא לגשת אל הבחור/ה שראיתי. בשכל אנחנו מחליטים וקובעים מה חשוב לנו יותר ומה פחות, עושים סדר עדיפויות ופשרות, אך ברגש אין לנו יכולת כזו.
ידוע גם שיש הבדל בין אהבה לבין התאהבות. ההתאהבות תלויה רבות בחיצוניות, מפעילה הורמונים במוח, מסנוורת ומשבשת כפי שנאמר "האהבה מקלקלת את השורה". האהבה היא הדבר היציב שבא אחריה. ולדעתי, היא פחות תלויה בחיצוניות.
"אני אגלה לך בשקט בשקט", אמרתי לה, שכשהכרתי את עקיבא אהובי הוא בכלל לא היה ״הסגנון״ של הבחורים שהייתי יוצאת איתם (למרות שהוא חתיך). אוסיף ואגלה לכם שאני בכלל לא הייתי "התבנית" שאותה עקיבא דמיין, כלומר כל אחד תיאר את האחד/ת שלו לגמרי אחרת".
ובכל זאת למה המשכנו דייט ועוד דייט? הייתה לנו משיכה, תקשורת טובה, שיחות ארוכות ועוד דברים רבים טובים אחרים, אבל בכל זאת לקח לנו הרבה זמן להשתחרר מהתבנית הזו שהייתה לנו בראש של המראה החיצוני. הבנו את זה כבר אז והחלטנו לא לתת לזה להחליט בשבילנו, אלא לפתוח את הראש לדמיונות חדשים.
הרי במקרים רבים אידיאל היופי שלנו הוא, כמו כל אידיאל, מושלם, מופשט, מחוסר צדדים אפלים. היופי המציאותי איננו כזה. (גם הבחור היפה ביותר בעיניי, קם בבוקר עם עיניים טרוטות ונראה זוועה עם טריינינג).
ברור שאם אנחנו מגיעות עם ציפייה כל-כך מדויקת ואידיאלית, גם אם הוא הכי מקסים בעולם, אנחנו אתאכזב, כי לא לזה ציפינו.
לדמות הדמיונית שלנו אין חסרונות וממילא היא לא "נכנסת לתבנית", אבל מצד שני, יכול להיות שבמהלך חיפושי אחר משהו ספציפי אני אפספס משהו אפילו טוב יותר ממה שדמיינתי?!
צריך להבדיל בין משיכה (שהיא קריטית וחשובה מאוד), לבין סממנים של תדמית שאינם קיימים. אם יש משיכה והתאמה אז סביר להניח שלאט-לאט נתאהב יותר, וכך צריכה להיות אהבה, לא תלויה בדבר.
בכל זאת, לא כדאי להתפשר אם משהו מאוד מפריע לאורך זמן. לדוגמא: אם השיניים שלו פשוט מפריעות לך או הגובה ממש לא מתאים - שאלי את עצמך: מה דברים אלה מייצגים בשבילך, האם את יכולה למצוא את זה בתכונה אחרת שלו?
גם אחרי שכבר בחרת, ואת מרגישה שהוא אצלך בכיס, המראה נשאר חשוב, כלומר מותר לך להישאר בפיג'מה לפעמים, אבל חייבים לתחזק את התשוקה והמשיכה, הפנימית והחיצונית. אתה מוזמן לשים בושם וכמובן לא להשמין 40 קילו, ואת מוזמנת לטפח את עצמך ולשמור על עצמך כדי לשמר את מה שאי אפשר בלעדיו והיא המשיכה. זה אולי אתגר חשוב לא פחות, וקשה אף יותר.
אותה קופאית שמחה מאוד על הכנות והודתה לי, אבל כשסיימתי אמרה "את יודעת, מעניין כמה בחורים טובים שנמשכתי אליהם כבר פספסתי".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
