כשרה למהדרין: ללמוד להתלבש נכון מקייט מידלטון

בתום שבוע האופנה נשמעת זעקת הדוסיות בקול תרועה: הבגדים יקרים, התוספות לא נגמרות וליין הביגוד בישראל לא מספק. לדעת ענהאל, בתחום הזה דווקא יש לנו הרבה ללמוד מהגויים

ענהאל שמואלי | 20/12/2012 12:01 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
אני פותחת את הבוקר כרגיל בהצצה מהירה במייל שלי ומוצאת שם פרסומות, הודעות חדשות ועוד. רק שהפעם אני מקבלת פרסום מעניין  שאני חייבת לשתף אתכם בתוכנו: "מבצע אצל  המעצבת מיקי (שם בדוי), חצאיות במחיר בין 500-400 שקל! פריט שני בחצי מחיר!". מבצע "מדהים" נכון?! נעזוב את העניין הכלכלי בסיפור (מה המבצע פה בדיוק ?!) ונתמקד בבעיה האמתית: אין לי מה ללבוש!

 
למצוא בגדים לדתיות זה ממש כמו מסע כומתה. מתנחלות (אילוסטרציה)
למצוא בגדים לדתיות זה ממש כמו מסע כומתה. מתנחלות (אילוסטרציה) רועי שרון


אני יודעת שזה נשמע שטחי, אבל אם שתי האופציות היחידות שלי הן להתלבש בשכבות או לשלם הון עתק על בגדי יומיום, אז כן, אני אפנק את עצמי מדי פעם בשמלה של מעצבת. אבל האם לא ניתן למצוא שמלה כלבבי, שכמעט לא צריך להוסיף לה דברים ועדיין להיות נאה וחסודה? הכיס הרי לא מאפשר לרובנו לרכוש בגדים בסכומים כאלו לשימוש יומיומי, וכאן מתחילה הבעיה.

"אין לי מה ללבוש" - זה אולי המשפט הנפוץ ביותר אצל בנות המין היפה. אך התסכול שאני מדברת עליו אינו כאשר אני עומדת מול הארון ולא מוצאת מה ללבוש אלא בשלב שלפני, זה שרוב השפויות אוהבות – שלב השופינג.

זה קורה לי כל פעם מחדש, בעודי מחפשת אחר הבגד הנחשק אני נתקלת בשלל בעיות:
חצאית מהממת אבל לא באורך המתאים או שמלה יפה שזקוקה לתוספות של בגדים מתחת או מעל.   כאן רק מתחיל המסע האמיתי: לנסות להתאים שרוולון, או ג'קט. למצוא חצאית קטנה ובלתי מורגשת מתחת שתקנה לי יתרון של חמישה סנטימטר נוספים. ללכת לחנות בדים ולמצוא בד שישמש כטלאי/תוספת ושיורגש כמה שפחות, ומשם לרוץ לתופרת כדי להוסיף אותו ואז לחזור אחרי יומיים כדי לאסוף את התוצאה המוגמרת. ככה בדיוק השופינג שלי הופך למסע מפרך ומעייף כמעט כמו מסע כומתה.
הדרת נשים דתיות ברשתות האופנה

תמיד אני שומעת את קולן של נשים ונערות שמתלוננות שאין לדתייה אפשרות להרגיש אופנתית מכף רגל ועד ראש. אם את רוצה בגדים מרשתות האופנה המוכרות תצטרכי להיות מאוד יצירתית ולצאת למסע השלמות, שבו תצטרכי להפגין כישורים של מעצבת לכל דבר. כן, אני יודעת, אנחנו בטוחות שזה מהמם כי התרגלנו כולנו לעשות את זה אבל לרוב זה לא, קוראים לזה: טלאי על טלאי.

אני חייבת לומר שכצרפתייה מעטות הפעמים בהן נתקלתי בבעיות כאלו בצרפת. תמיד מצאתי סחורה אחרת לגמרי, גם ברשתות האופנה המוכרות לנו מהארץ: חולצות, חצאיות ושמלות שאינן חשופות ואפילו ברטים אופנתיים. תמיד התפלאתי איך זה שכאשר אני מגיעה לארץ, לאותה רשת בדיוק, אני לא מוצאת כלום!



אז אולי כל אחת מחליטה להקפיד על אורך אחר ולכן לא ניתן לרצות את כולנו? אולי אין לנו כוח קנייה מספיק גדול? או שמא בארץ יש לנו מגזרים ולבוש תואם לכל מגזר: של חרדיות, ערסיות, צפוניות וגם של דתיות? האם הפכנו בלי לשים לב את הצנוע לדוסי? וכמו שאני לא אנעל נעל עקב של 20 ס"מ כי זה של צפוניות, בחורה חילונית תירתע מללבוש שרוולים עד המרפק וחצאית עד הברך כי זה "לבוש של דוסיות". אולי זו הסיבה, וחילונית לא תילבש בגד כזה גם אם הוא אופנתי ויפהפה. על כל פנים נראה שבחו"ל אין להם את התסביך הזה, כי אני לפחות הייתי יכולה לשלוף לא מעט פריטי לבוש מהממים מהארון של קייט מידלטון שהיו עוברים הכשר מהדרין.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

ענהאל שמואלי

צילום:  אוהד רומנו

השתתפה בתוכנית "המירוץ למיליון". בעלת תואר בחינוך מיוחד ולומדת יעוץ זוגי. נשואה באושר לעקיבא+ילדה.

לכל הטורים של ענהאל שמואלי

עוד ב''ענהאל שמואלי''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים