הבחירה החשובה ביותר
"שושה" חושבת שהייתה יכולה להתחתן גם עם מישהו אחר ולא רק עם עקיבא שלה, אבל היא בטוח הייתה יכולה להתכונן יותר טוב לחיים המשותפים
הדיון הסוער התנהל על - איך לא - בחורים! איך לבחור את הבחור הנכון, מה המדדים לבחירה, מה כדאי לבדוק לפני חתונה, איך יודעים שזה "זה" ושאר מיני שאלות באותו סגנון. לאט-לאט מצאתי את עצמי מוצפת בזיכרונות ובתחושות מהתקופה לפני החתונה. כבר מכיתה י"א החלו להכין אותנו לרגע הזה - משיעורי חלמי״ש (חינוך לחיי המשפחה) ועד סמינריונים שיוחדו לנושא. השאלה המרכזית תמיד הייתה 'כיצד נבחר נכון את האחד', זה שעליו יצאה בת הקול ואמרה: "בן פלוני לענהאל".
אני זוכרת את עצמי תוהה ומתייסרת: האם באמת יש "אחד"? זה מפחיד! יש מישהו אחד מבין מיליארדים של אנשים שהוא רק שלי והוא מחכה רק לי? ומה אם הוא יברח, או יתחתן עם מישהי אחרת ואני אתחתן עם האדם הלא נכון?
כן, היום אני נשואה, אבל השאלה עדיין פתוחה - היא עדיין רלוונטית. אני ממשיכה להקשיב לבנות בתחנה ומבחינה בחששות ובפחדים שהכרתי כל כך מקרוב. הפחד מהבחירה הזו נובע בחלקו הגדול מהאפשרות לבחור לא נכון. ומה אם אטעה בבחירה? הרי הרבה אנשים טעו, וידוע לכולם שאחוז הגירושין עלה ומצד שני שאחוז הרווקות עלה. גם הביצות גדלו.
היום, כשאני נשואה כמה שנים, אני שואלת ובודקת עם עצמי אם הבחירה בכלל צריכה להיות מוקד הקושי. אני לא יודעת בוודאות, אבל אני חושבת שיכולתי להתחתן גם עם מישהו אחר (ויסלח לי אהוב לבי, אבל אני יודעת שגם הוא חושב כך). "האחד" הזה איננו רק תוצאה של בחירה אלא בעיקר של החלטה.
כן, חשוב יותר הוא מה תעשי אחרי הבחירה ופחות את מי תבחרי. זה אמנם בהחלט סוג של הימור - ואכן יכולתי להתחתן עם עוד כמה בחורים - רק רצף של אירועים הוביל אותי להתחתן עם עקיבא (ותודה לאל על כך). אני מרגישה שאנחנו מקבלות כל כך הרבה כלים וידע על איך לבחור את בן הזוג, אבל ממקומי אני רוצה לזעוק: למה לא מלמדים איך לחיות איתו, איך להסתדר איתו, מה חשוב ומה נכון?
אין רק צורך בהסברים על טהרת המשפחה, שאכן מאוד עוזרים, אלא בהבנה על ההבדלים בין גברים לנשים - השפה, המחשבה, ההתנהגות, דרכי תקשורת, התמודדות במצבי משבר, הורות צעירה ועוד ועוד. ואז אחרי שמחליטים, מגיע האתגר האמיתי: איך מסתדרים עם הדבר העצום הזה לכל החיים? איך גדלים ביחד ולא נופלים יחד? איך מבינים אחד את השני? איך ומתי מדברים על דברים?
אני חושבת שאם רק היינו יודעים (וגם לבנים זה לא יזיק) דברים בסיסיים, היינו יכולים למנוע גירושין, לפחות בחלק מהמקרים. אני יכולה להעיד על עצמי שיש הרבה דברים שהיה טוב אילו לא הייתי טועה בהם אלא מכירה אותם ונמנעת מהם.
האוטובוס הגיע ושיחת הבנות נקטעה אבל אני נשארתי עם המחשבות. האם באמת אפשר בעזרת לימוד נכון לעשות את הדברים אחרת? בדבר אחד אני בטוחה – האופן שבו ייראו חיי הנישואים שלנו נתון רק בידיים שלנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
