תרגיעי, את ממש לא אנג'לינה ג'ולי
הרווקים והרווקות חיים בקומדיה רומנטית: הם מצפים לאהבה מהסרטים, אך שוכחים שלזוגיות טובה צריך הרבה זמן ומאמץ. ובכלל, זה שרוב הכוכבים בהוליווד גרושים לא אומר לכם משהו?
כן, אני מודה, אפילו לי כיף לראות סרטים כאלה, ותמיד נהניתי לקרוא אגדות ומעשיות בסגנון 'דיסני וורלד'. אך האם יתכן שתפיסות העולם שנחשפנו אליהם בבילוי הזניח הזה, נכנסו מבלי משים להחלטות החשובות של חיינו? האם אנחנו בורחים לעולמות הללו ולא מצליחים לחזור חזרה? האם זה מכתיב לנו שלא במתכוון את הדרך בה אנו רואים זוגיות, ילדים ועבודה? והאם בתת מודע שלנו אנחנו חיים בסרט?
המילה החשובה ביותר בחיי זוגיות ובחיים בכלל אינה קיימת בלקסיקון ההוליוודי, והיא: פשרה. תמיד צריך להתפשר על משהו. אין עבודה מושלמת, אין זוגיות מושלמת, אין מקום מגורים מושלם. מושלם (בבן אדם), הוא מושג דמיוני שאנחנו משום מה שואפים אליו (בעיקר כשמדובר באדם אחר) אך הוא פשוט לא קיים.
כולנו מושפעים מהוליווד, אם זה דרך סרטים, משחקים או טלוויזיה, אך את ההארה ההוליוודית הזאת אני עצמי כלל לא חוויתי. לעקיבא לקח זמן (לא מעט זמן) עד שהחליט להתחתן איתי ( לא ברור למה), ואכן לא היה בנינו מפגש הוליוודי מרגש כמו בסרטים. בכל זאת, ולמרות חוסר ה'זוהר' ההוליוודי, אנחנו מאושרים ומרגישים שלמים, לא בגלל שהכול שהכל טוב ומושלם, אלא בעקבות ההבנה שהשני אינו מושלם.
הרבה אנשים מחכים לידיעה הברורה הזאת, ש"זה זה", וחלקם אף חושב שזה יקרה ברגע הראשון.
באהבה אין כללים, ולצערי יכול להיות שה"זה זה" פשוט לא יגיע. יש כאלה שהמבנה האישיותי שלהם הוא פשוט לא כזה שיכול לחוות ודאות כי הוא שכלי מידי, ציני, זהיר, למוד אכזבות, עם מגננות או אלף סיבות אחרות. את אותם אנשים מבולבלים ומאוכזבים לא מראים בסרטים.
ברור שמגיע לכל אחד מאיתנו הטוב ביותר, אבל אנחנו צריכים גם להיות עם שתי רגליים על הקרקע: אולי הוא לא בראד פיט אבל ביננו, גם את לא בדיוק אנג'לינה ג'ולי. האהבה, לא תמיד תגיע ממבט ראשון, וזוגיות טובה זה משהו שמפתחים עם הזמן.
משום מה החלטנו שמה שטוב זה מה שקל, אך בל נשכח שבמציאות, השחקן שמגלם את הרומנטיקן המושלם יהיה לרוב גם גרוש לפחות שלוש פעמים. בכלל, אולי השחקנים בעצמם מתאהבים באהבה הלא קיימת הזאת, וכשהם מבינים שזה לא כמו בסרטים, הם בורחים.
אנחנו רגילים לראות בסרטים תהליך קצר וקולע, שהוא מוצלח ומושלם או אסון קולוסאלי. מה שלא מראים לנו זה את התהליך הארוך, האמיתי, המורכב, שמלא עליות ומורדות. לא מראים לנו את הדרך שכולנו עוברים בחיינו, שהוא גדוש בשאלות, ספקות, מחשבות, בלבולים וכמובן הרבה סבלנות.
בחיים האמתיים כדאי להתרכז במה שיש לנו, לחוות את החיים ולהעריך אותם. יכול להיות שאנחנו בכלל חיים בסוג של סרט רומנטי ומפספסים את אהבת חיינו בנסיונות כושלים לחוות חוויה של מישהו אחר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
