סוגיה של גודל וטכניקה
לאחר קריאת מאמריהם של ד"ר יריב בן אליעזר ופרופ' אמיר חצרוני, תמיר האס הבין שהעיקר זה לא הגודל אלא הטכניקה
במאמר של יריב בן אליעזר "של מי יותר גדול" התאונן הד"ר על קולגות מהאקדמיה שדבריהם כביכול איכותיים פחות ואשר תכניהם פונים לקהל הרחב יותר. ובכלל - אלו עושים הכל כדי ליהנות מחשיפה תקשורתית.
ראשית, בואו נדבר קצת על האקדמיה. התארים בתקשורת מזמן פשטו את הרגל שכן הם אינם מגשרים על הדיסוננס בין מה שקורה באקדמיה למה שקורה במערכות התקשורת בפועל. זה מדהים שחבריי לכיתה יודעים לצטט חוקרים כמו ליבס וכץ אך אינם מכירים בהבדל בין ידיעה לכתבה למשל, או איך מתנהל עיתון.
עצוב עוד יותר זה שהסטודנטים
חושבים שבזכות התואר בתקשורת כל מערכת עיתון או משרדי פרסום השונים (פרסום זה בדרך כלל הכיוון) יפתחו בפניהם את הדלת. אני תוהה האם לא עבר זמנו של התואר בתקשורת ובתוך כך גם זמנם של אלו שמעבירים את התכנים.
חזרה לדברי הד"ר. בעצם, בן אליעזר מלין על כך שיש לו קולגות שמצליחים לעשות לעצמם יחסי ציבור על בסיס כתיבת "תכנים פשוטים" ובכך בעצם פוגעים בטוהר האקדמי אליו הם מחויבים בנשמתם.
בואו ניקח כדוגמא את חברו של בן אליעזר- פרופסור אמיר חצרוני שכותב גם הוא באתר זה, בין אם רעיונותיו נכונים ובין אם לא, מה שבטוח זה שהוא מצליח להעביר אותם לקורא ולעורר פה דיונים סוערים שבוע אחר שבוע. וכשיידרש פרשן תקשורת בנושא ריאלטי למשל, כל שנותר לתחקירניות הטלוויזיה הוא להגיש גוגל ולהגיע לחצרוני, ולזכות אותו בהופעה בטלוויזיה. כך, הוא ממשיך למצב עצמו כמומחה ומעלה את השווי שלו. כמובן, שלקחתי את חצרוני רק כדוגמא, "ללא שום סיבה".
לסיום ד"ר בן אליעזר, אם אתה מלין על כך שקולגותיך "יוצרים פרובוקציות כדי לזכות בחשיפה תקשורתית" כפי שכתבת, הרי שהוכחת את נקודתי לגבי האקדמיה. למרות כל השנים בהם למדת את התקשורת ולימדת אותה, אני חש שאתה מדחיק את העובדה שפרובוקציות מביאות תשומת לב ותשומת לב מזכה במעמד. פשוט צריך לדעת איך לבצע אותן.
אין גם שום מחויבות להיות מומחה בתחומך, רק צריך שיחשבו שאתה אחד שכזה, למשל, ע"י שיווק רעיונותייך בתקשורת. ובשביל לדעת את כל אלו ד"ר יקר, אין צורך בדוקטורט.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם