תורת היח"צות: יש רצח, יש רייטינג
האמת המזעזעת היא שכל אלימות גוררת רייטינג שמביא פרסומות שמניבות כסף. אבל הגיע הזמן להציב גבולות לסיקור תקשורתי של אסון
חודשי יולי-אוגוסט הגיעו ואיתם גם תקופת היובש. השבוע נפתח בפרשה חדשה של רצח משולש ואיתה שתי תחרויות: האחת הייתה בזירת היחצנים והדוברים בניסיון לדחוף את לקוחותיהם כפרשנים והשנייה, האכזרית יותר, הייתה בין מערכות התקשורת על התמונה המזעזעת ביותר ועל ראיון עם האם השכולה.
אני מתאר לעצמי שבצד אחד של העיר מישהו היה מרוצה שהביא את הסחורה ראשון ובצד השני מישהו השתגע ו\או קיבל על הראש כי איחר. בסיפור הזה היה הכל, בגידות, ילדים תמימים, וסוף נוראי. לא צריך יותר בשביל למכור שטחי פרסום.
נכון, אני צבוע. מודה. אני הרי יודע איך זה עובד ומה מוכר, וקרוב לוודאי שאם היה לי לקוח שמתעסק בנושאי רווחת ילדים למשל, הייתי מתאבד על כלי התקשורת ומנסה להכניס אותו לכל בוקסה שהיא. ובכל זאת, גם לי מותר להתאונן על הרגלי התקשורת, גם לי מותר לא לאהוב את האובססיה ועשרות העמודים שעסקו בנושא.
אבל אני לא רלוונטי, מי שבאמת חשוב הוא הצרכן ההדיוט, האם היה מסתפק בעמוד אחד שמתאר את הפרשה ובעוד כמה פולואפים בודדים שיתארו את ההתפתחות במקום הפרשנויות והתמונות של שקיות גופה? אולי. נכון שההתעסקות בפרטים הצהובים של רצח כזה או אחר היא דבר שבשגרה, ובכל זאת, יש מקום לחתימת גבול עצמאי מטעם התקשורת. לא תמיד צריך לאנוס את הקהל ולקבוע רמה חדשה לצהבהבות.
חטא על פשע
אני לא יכול שלא לזכור לרעה את התקשורת כשזו טרחה להודיע על מותו של סרן רמון ז"ל לאימו ע"י שליחת העלוקות לביתה, עוד לפני שזו זכתה להודעה הרשמית, אבל העיקר שאת תצלומי התקריב מתוך גינתה של האם הם השיגו. אז אם חשבתם לרגע שנחסכו מהתקשורת האפשרויות ללמידת לקחים או הזדמנויות לחשבון נפש, הנה קיבלתם דוגמא מתוך עשרות.
אגב, אמנם
נקבע שהאב כשיר ובכל זאת, בין אם נראה לנו או לא, לכלי התקשורת אסור היה מלכתחילה לתפוס עמדה כפי שכמה מהם עשו. חבל שכל פעם זה קורה מחדש ויש מי ששוכח שאין זה מתפקידו של אף אחד לקבוע אם האב היה יציב או לא, חוץ מבית המשפט. נו מילא, החל מאמצע השבוע יש כבר סיפור חדש להתעסק בו - התרסקות המסוק. הרצח התיישן, עד לזה שיבוא אחריו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם