סטטוסים מצייצים: אנו נכתוב, אתם תעתיקו
יש עיתונאים שממש נעלבים כשיחצ"נים מציעים לכתוב במקומם וחלק מהיחצ"נים ממש נפגעים כשהכתב לא כותב סתם כי אין לו זמן
לתדהמתו היא משיבה "כן..ואתה?". מפה לשם השמנמן מצליח למצוא חן בעיניה ולאחר כשעה היא אומרת "אחח..אם לא הייתי במחזור הייתי טורפת אותך, יש לי חולשה ללוזרים". והוא, מסתכל למעלה וצועק "למהה אלוהים למה?!?!?" ונוטש בזעם.
בשבוע שעבר, איילה צורף כתבת "דה מרקר" חשפה בסטטוס שלה שיחצ"ן הציע לה לראיין אחד מלקוחותיו אך מאחר והיתה קצרה בזמן נאלצה לסרב. הפאנצ' הוא שאותו יחצ"ן הציע "פיתרון" לבעיה - הוא יכתוב את הראיון במקומה והיא רק צריכה לעשות קופיפייסט. מה רע?
לא יחצ"ן, עיתונאי
לאנשי יח"צ יש כמובן אינטרס שהלקוח ייצא כמה שיותר טוב ולכן ניתן לשער שיש סיכוי סביר שהסכמה להצעת קופיפייסט עלולה להביא לראיון שטחי נטול שאלות מורכבות, וזאת חוץ מהעובדה שעיתונאים אמורים ליצור תוכן ולא לעשות בעצמם יחסי ציבור ללקוחות של אנשי יחסי הציבור.
יתרה מכך, אני בהחלט מבין את העלבון האישי שעלול להרגיש עיתונאי בהצעה שכזו וכל הכבוד לזה שמסרב לה בתוקף. מאידך, ברור שלרובנו יצא לכתוב טקסטים רחבים יותר או פחות עבור עיתונאים, ואני חייב להודות שאצלי לפחות כשיש הזדמנות לכתבת קופיפייסט, כבודו של העיתונאי לאו דווקא נפגע כי אני יודע שזמן הוא משאב יקר, קל וחומר כשדד-ליין מרחף מעל הראש. החוכמה היא לכתוב את הטקסט בהגינות, ולדעת למי אפשר להציע הצעה שכזו, ולמי
לא.
בהמשך לסיפור שאיתו התחיל המאמר - כפי שאתם מבינים גם הפעם מצא עצמו האדון גומר את הלילה עם עצמו. למעשה גם במידה והגברת הייתה מנסה לממש את זממה במקור, הברנש לא היה יודע מה לעשות מרוב הלם. ההבדל הוא כמובן שהפעם סוף סוף מישהי רצתה בו ובגלל גורם שולי שלא תלוי בו כמו מחזור, הוא שוב כשל. כרגיל.
זה פשוט שיגע אותו שגם כשיש סיכוי, זה לא קורה לו. גם היחצן שהציע לכתוב את הראיון בטח השתגע, זה לא שנאמר לו "לא מעניין", את המכשול הזה הוא עבר, אלא שבגלל בעיית הזמן, דבר שלא תלוי בו, המהלך נפל, ואני משער שזה הטריף אותו כמו ילדון עם ידיים קשורות שעומד מול ממתק. להבא, אולי עדיף לומר "לא מעניין" כדי שלא נשתגע כמו פלוני עקב תחושת הפספוס. מה, לא ככה?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם