האם התקשורת באמת בעד קפיטליזם חזירי?

התקשורת מרבה לצטט את המתנגדים לקפיטליזם ומי שמפסיד הוא הציבור שלא מקבל תמונה מלאה על סוגיות מרכזיות בכלכלה

פרופ' אמיר חצרוני | 12/6/2010 9:43

שלי יחימוביץ' בכנסת. צילום ארכיון: פלאש 90

גם מי שעמדותיו רחוקות מהשמאל האנרכיסטי-קומוניסטי-פמיניסטי מתקשה שלא להתפעל מהמסירות של פעיליו. אנחנו רואים בטלוויזיה את ההתפרעויות שלהם בועידות ה-G7, קוראים בעיתונים על ההפגנות שהם עורכים בבילעין, וכמובן גולשים לאתרי האינטרנט שמספרים על התוכניות המקוריות שלהם למלחמה באימפריאליזם, בשוביניזם, בגלובליזציה ובעיקר בקוקה-קולה ומקדונלדס שנתפסים כאשמים בכל צרות העולם - גם אם בפועל דיאט קוקה קולה טעימה יותר, זולה יותר ואפילו עוזרת יותר לדיאטה בהשוואה למיץ עשב חיטה עם קנה סוכר אורגני שגודל ב"גידול הוגן".

התקשורת נותנת לנו את הרושם שהקמפיין האנטי-קפיטליסטי נעשה לשם שמיים ומציע לנו סחורה איכותית, אבל זהו רושם מוטעה. המוצרים "האנטי קפיטליסטיים" הם מוצרי צריכה לכל דבר. ההבדל היחיד בין קפה שגודל ב"גידול הוגן" לקפה שגודל ב"גידול מסחרי" הוא שבקפה הראשון היו חקלאים שדפקו קופה על חשבון צרכנים נאיביים. שנית, הסחורה האנטי-גלובלית אינה משובחת יותר מהמוצרים הקפיטליסטים. אילו קפה אפריקאי מ"גידול הוגן" היה באמת בריא יותר מהקפה של סטארבקס היו האפריקאים ששותים אותו מאריכים ימים עד גיל 75, כמו בארצות הברית הקפיטליסטית, ולא מחזירים ציוד כבר בגיל 40 – כנהוג באפריקה.

אני האחרון לטעון שהקפיטליזם הוא שיטה נטולת פגמים. זו בוודאי שיטה פגומה למי שהקנאה מהווה מוטיב בולט בחייו, כי לאן שלא נסתכל נמצא אנשים מצליחים מאיתנו, אבל אני כן טוען שלתקשורת יש תרומה לליבוי השנאה העממית כלפי הקפיטליזם.

לכאורה, נראה כי המדיה המסחרית היא חלק מהמנגנון הקפיטליסטי,

כי הבעלות עליה נמצאת בעיקר בידי בעלי הון ובעלי אינטרסים, אבל ראייה כזו מתעלמת ממאות השדולות וארגוני הלובי - ממרכז אדווה לקידום "צדק חברתי", דרך שדולת הנשים לקידום "נשים מוחלשות" ועד לפעולה ירוקה לקידום "סחר הוגן עם העולם השלישי" אשר פועלים – כל אחד לפי דרכו – לחיסול השוק החופשי (שרק בזכותו אנחנו יכולים לקנות סחורות באיכות סבירה ובמחיר לא גבוה), ומציפים את המדיה בסיפורים קורעי לב על אנשים עניים עם פלזמה, פושטי רגל עם מכונית, ורעבים שזה עתה שבו מנופשון בחו"ל. רק בזכות הקפיטליזם - גם להיות עני זה לא מה שהיה פעם.

הקמפיין האנטי-קפיטליסטי דומה להפליא לקמפיין מסחרי בכך שהוא מנסה למכור לנו מוצרים ורעיונות שספק אם אנחנו צריכים; בכל זאת יש הבדל אחד: פרסומאים ויחצ"נים לפחות מודים שהם מוכרים לנו לוקשים.

התקשורת מעדיפה באופן טבעי לוקשים סמויים ופרסומאים לשם שמיים על לוקשים גלויים ויחצ"נים מגויסים במדים. לכן, אנחנו שומעים בכל מהדורת חדשות שנייה על הקשר המסוכן שבין הון לשלטון, קוראים אינספור כתבות אוהדות על הצעת החוק של שלי יחימוביץ' להגבלת שכר הבכירים, נתקלים בלי סוף בדוחות העוני של הביטוח הלאומי, שומעים על נזקי ההפרטה, וקוראים טורי דעה ופרשנות שמתלוננים על "הקפיטליזם החזירי". למרות שהתקשורת אמורה להיות כל שרת בידי בעלי ההון - מעטים מאוד אנשי המדיה שניתן לומר כי הם מזוהים כ"ימין כלכלי". מי שמפסיד הוא הציבור הרחב שלא מקבל תמונה מלאה ורחבה של קשת העמדות בנושאים מורכבים כמו הפרטה, מעורבות המדינה במשק, אבטלה ועוד.