תסמונת של כישלון ידוע מראש
הכישלון ההסברתי של ישראל לא תלוי במסבירים אלא בעובדה שאין מה להסביר עד שאזרחי המדינה יחליטו עושים עם הפלסטינים
העיתון הבריטי אינדיפנדנט צילומסך
איך סיקרה התקשורת בחו"ל את פרשת המשט לעזה
הבעיה של יצרן המיצים, שמזכיר להפליא את מדינת ישראל, היא שהגאווה הבלתי מוסתרת שלו נשארת בלתי מובנת לעולם הרחב. בשבוע האחרון קראנו – בעקבות פרשת המשט - אינסוף מאמרים על חוליי ההסברה הישראלית. שמענו שאנחנו לא מצליחים בהסברה בחו"ל בגלל שאנחנו לא מדברים אנגלית רהוטה; למדנו שלא הולך לנו בדעת הקהל האירופאית בגלל שאנחנו סומכים על מדיה מודפסת מיושנת ולא משתמשים מספיק בפייסבוק וטוויטר.
הועלתה גם הסברה שצופי הטלוויזיה באמריקה לא מתחברים לסרטים שלנו, כי הצלמים של דובר צה"ל טרם שמעו על המצאת הקלוז אפ; נאמר שאנחנו נכשלים, כי אנחנו מעבירים מסר שכלתני ולא מספיק מרגש. השמאלנים שבחבורה הקפידו להוסיף (כמובן בגאווה בלתי מוסתרת)- שאנחנו כושלים בהסברה כי הסחורה שלנו, קרי מדינת ישראל, היא מסוג ב'.
אבל האמת המרה היא לא שיש לנו סחורה מסוג ב' אלא שאין לנו סחורה. גם בתעמולה פוליטית, כמו בכל קמפיין תקשורתי-פרסומי, האסטרטגיה ההסברתית ותוכן המסרים אמורים להיגזר מהיעדים שרוצים להשיג – אבל כבר שנים רבות שאין לנו יעדים מוסכמים.
נניח, לשם הדוגמא, שנפתחת
אופציה לספח בהסכמה את כל שטחי יהודה ושומרון לרבות תושביהם הפלשתינאים – האם אנחנו הולכים על זה? ונגיד, רק נגיד, שאפשר לספח את השטחים עם חילופי אוכלוסין שיעבירו לפחות חלק מאותם פלשתינאים לבית חדש-ישן בירדן – האם אנחנו מעוניינים בזה?
ונניח שיש אופציה לשלום אמת – אבל המחיר הוא ויתור על כל השטחים לרבות הכותל המערבי – האם יש על מה לדבר? האם הכיבוש (עם או בלי מרכאות) נמשך בגלל שהשטחים הללו שייכים לנו, בגלל שאין ברירה, או בגלל שאנחנו פוחדים להחזיר? לשאלות הללו ולדומותיהן אין תשובה ישראלית רשמית בארבעים השנים האחרונות. יתר על כן, חילופי השלטון התכופים הפכו את האסטרטגיה הישראלית העמומה ביחס ל"בעיה הפלשתינאית" לנטולת עמוד שידרה כמעט לחלוטין.
בהתאם לכך, גם ההסברה שלנו לא יציבה, לא ברורה, ולא מוצלחת. הכישלון של ההסברה נובע לא מכך שעובדי משרד החוץ הישן או משרד ההסברה החדש מתקשים באנגלית או לא יודעים איך להפעיל אייפון. הבעיה היא שהם לא יודעים לומר מה הם רוצים, כי הפוליטיקאים ששלחו אותם והציבור ששלח את הפוליטיקאים לא החליטו מה הם רוצים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם