הרשות נתונה: השידור הציבורי נאבק לשרוד
עו"ד מוחמד ותד סבור כי יש לשאוף לחיזוק מעמדו של השידור הציבורי, תוך חתירה להצבתו ברמה לא פחותה מזו של השידור המסחרי
רשות השידור פלאש 90
הרציונל הבסיסי המונח ביסוד הרעיון של שידור ציבורי הוא הקמת גוף ניטרלי, עצמאי, בלתי תלוי ולא מוטה, המאפשר את הגשמת הרעיון הדמוקרטי בהתגלמותו האידיאלית לא רק כבמה של הרוב, לא רק כבמה של הקול הדומיננטי ולא רק כבמה של בעלי ההון והכוח, כי אם דווקא כבמה מאוזנת גם לקול קבוצות מיעוטים, גם כבמה לקולות החנוקים וגם כבמה לפשוטי העם, דלי האמצעים.
למרות רציונל זה, ראשי ממשלות לדורותיהם ניסו לנצל את השידור הציבורי לרעה; הם ניסו לנצלו לצורך תעמולה פוליטית, לעתים במוסווה ולעתים אחרות ברחל בתך הקטנה. דווקא משום ניסיונות אלה למדים אנו על חשיבותו של השידור הציבורי כגוף אובייקטיבי, ניטרלי, השואף לאיזון בהצגת השיח הפוליטי, החברתי, הכלכלי והתרבותי.
יותר מכך יש לשאוף לחיזוק מעמדו של השידור הציבורי, תוך חתירה להצבתו ברמה לא פחותה מזו של השידור המסחרי. עם זאת, המרחק בין שאיפה למציאות רב; רב עד מאוד כיצד ניתן לשאוב להתחרות בשידור המסחרי? כיצד ניתן הדבר להיעשות כאשר השיח של השידור הציבורי עניינו בשקלים, בעוד הלקסיקון של השידור
המסחרי עניינו במטבע זר. והרי ההבדלים המהותיים, בעיקר כאלה שעוסקים בהון ובשלטון, עצומים הם? הלא זו פנטזיה לשאוף בצורה כזו?
הנטל הוא על הגוף החשוד כל ממשלה, באשר היא - תהא זו של הימין, של השמאל, או של כל "מחשבה פוליטית אחרת" - חשודה בפוטנציה כמי שיש לה אינטרסים בתעמולה פוליטית. בעבר, כשרק השידור הציבורי שלט במדיה, היה חשד כאמור לניצול לרעה מצד ממשלות שונות של השידור הציבורי. אלא שכיום, בעידן השידור המסחרי, אין עוד צורך בניצול לרעה כאמור שהרי הצינורות המסחריים מספקים את "הסחורה." ובכך אין פסול.
הפסול הוא דווקא באי חיזוק השידור הציבורי, כמהלך מקביל ולאו דווקא חלופי, לשם השאיפה להגשמת האיזון המיוחל בשיח הציבורי. חיזוק השידור הציבורי הוא חובה אפוא המוטלת על שכם השלטון; זוהי חובה של ממשלות ישראל, כולן כאחת; זוהי חובה מוסרית ותרבותית; וזוהי חובה שבהיעדרה מתערערים אושיות מרכזיות של המשטר הדמוקרטי, במובנו המהותי ולא הפורמלי.
ההבדל בין השידור הציבורי לבין השידור הפרטי והשידור המסחרי גלום בשני הבדלים מושגיים; האחד הוא בהבחנה בין כוחו של הפרט לעומת כוחו של הציבור; והשני הוא בכוחו של העיקרון לעומת כוחו של הכסף. ההצדקה לקיומה של מדינה כיישות פוליטית הוא בכוחו וברצונו של הציבור, כקולקטיב ולא כאוסף של פרטים. בנוסף, במדינה שבה הכול סחיר ופריט, אל לה להתפלא בו ביום כאשר גם לכבוד האדם יהא תג מחיר השידור הציבורי הוא כבודו של העם כקולקטיב; ולכבוד זה אין שום תג מחיר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם