איפה מסתתרים הכלבים הכי שווים?
מתברר שבמכלאה. כמו גוסטב גם הכלבה אליאן הייתה הכי דוחה ומכוערת בסביבה. ואחרי שקיבלה מנת אהבה הפכה לחיית המחמד הכי יפה באיזור. חיי גוסטב
הכלבה הכי יפה במושב. אוזניים ענקיות, שמוטות למחצה, עיניים כהות עמוקות-עמוקות צילום: SXC
חבל שלא באת איתנו למושב בשבת, אמרתי לגוסטב בטיול הערב שלנו, תוך שאני מתעלם מהעובדה שהוא לא בא כי לא לקחנו אותו. דווקא היה בא בשמחה, אם זה היה תלוי בו. ואם הייתי בא?, הוא כאילו שאל, אז היית מכיר את אליאן, אמרתי לו. מדובר בכלבה יפהפייה. איך שהגענו לבית החברים שלנו במושב, להדלקת נר שני של חנוכה, ראיתי אותה. ענקית. צבעי זאב חום-שחור, גוף של דוברמן, רק הרבה יותר מסיבי, אוזניים ענקיות, שמוטות למחצה, עיניים כהות עמוקות-עמוקות, זנב מכשכש ופעיל, פרצוף מדהים, אולי הכי מדהים שראיתי על כלב מאז שאני מסתכל על כלבים. גדול כזה, רחב, מלא הבעה, פרצוף שהיה יכול לשבת טוב גם על פילוסוף.
למרבה ההפתעה, סיפרתי לגוסטב, איך שאמרתי למארחים שלנו שהיא יפהפייה, הם התגלגלו מצחוק. התברר שלפני פחות משנה הם אימצו אותה מהמכלאה המקומית. היא הייתה הכלבה הכי דוחה ומכוערת בסביבה. הייתה לה מחלת עור שגרמה לפרווה שלה להיות מחוררת ומגעילה. אי אפשר היה ללטף אותה על הגוף, סיפר דורדור, המארח שלנו, אז ליטפנו אותה רק על האף. בינתיים, טיפלו בה. בתרופות, וגם באהבה.
המחלה, למרות התחזיות הפסימיות, חלפה. הכלבה נשארה. היא הייתה כל כך דוחה, שהם לא מצליחים לראות עכשיו כמה היא יפה.
מכיוון שסיכוייה להגריל בית מאמץ חם ואוהב כל-כך (עם ארבעה ילדים ג'ינג'ים!) היו אפסיים, והיא הייתה אמורה כבר מזמן לקבל את זריקת הרעל ולחלוף מהעולם הזה, היא בעצם נולדה מחדש. אסירת תודה, מלאת חום ורגישות, מתרוצצת בין הילדים, לאורחים, לחצר, לרחוב ובחזרה, לא עושה רעש, מקבלת ומחזירה אהבה בקצב מהיר, שותה את החיים (וגם את מה שהילדים זורקים). בקיצור, כלבה חוויה.
זה העניין איתכם, אמרתי לגוסטב, כלבי המכלאות הזרוקים, החולים, אפשר לקרוא לכם כלבי הזבל. אנשים לא מבינים שאתם הכלבים הכי שווים. הרבה, אבל הרבה-הרבה יותר מכל הכלבים המפונפנים האלה, הגזעיים, שעולים הון תועפות ומתאמנים כל היום לתחרויות. אז נכון, גוסטב, אותך אי אפשר לקחת לתחרויות. כל עוד אין תחרות "הכלב המגוחך", או "הכלב שמביא הכי פחות תועלת שאפשר". מצד שני, קשה מאוד לתאר את החיים בלעדיך. אז בפעם הבאה, אמר גוסטב כשחזרנו הביתה, תיקחו אותי למושב? נראה, אמרתי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם