התינוקת לא תורמת לדיאטה של הכלב גוסטב
חשוב יותר שגוסטב יהיה בריא וחזק מאשר שבע ושמנמן. חוסך מזונו, אוהב כלבו. ואז הגיעה אלונה ואיבדנו שליטה. התינוקת טועמת כזית ומפזרת ביד רחבה והוא שם כדי לקלוט את השאריות. חיי גוסטב
מדי פעם הוא מקבל עוגיית כלבים בין הארוחות, או כפיצוי מיוחד לעובדה שהושאר (שוב ) בבית לבד. כל זה לא מצליח למנוע מהתקווה להמשיך להיות שם ומהכלב להמשיך להמתין ולכשכש בזנבו תחת כל ארוחה, אך לשווא. חשוב יותר שגוסטב יהיה בריא וחזק מאשר שבע ושמנמן. חוסך מזונו, אוהב כלבו.
ואז הגיעה אלונה. תינוקת, מתברר, זה לא דבר טוב לדיאטה של כלב. מכאן ואילך איבדנו שליטה. גוסטב חידש ימיו כקדם. כעוף החול, זיהה את ההזדמנות החדשה, את ארץ העוגיות האינסופית החדשה שהתגלתה לפניו. כל מה שהוא צריך לעשות עכשיו, זה לדאוג שחוטמו הלח ישמור על מרחק בטיחות מקסימלי של 20 ס"מ מידיה של אלונה.
הידיים האלה, של אלונה, מלאות עבודה. מכיוון שהיא נמצאת
בשלב המעבר בין חלב אם לאוכל מוצק, נוהגת אמה לדחוף לתוכן, סביב השעון, מיני טובין ותופינים מלוא החופן. חתיכות לחם, ביסקוויטים לתינוקות (בריאים), פירות, ירקות, קציצות. כל מה שכלבים אוהבים.
אין גן עדן משובח מזה עבור כלב רעב. התינוקת טועמת כזית ומפזרת ביד רחבה. כשנוכחה לדעת כמה אושר היא מסוגלת, בהינף היד הזעירה, לנסוך בכלב קשיש, קפצה על המציאה. איך מונעים את זה? זהו, שאי אפשר. מדובר בכלים שלובים של ממש. אם אלונה תרעב, גוסטב ירעב. אם אלונה תאכל, יזלול גם גוסטב. בחדווה, ברינה ובששון.
כך הם מתנהלים, שניהם, מכיסא האוכל של אלונה לסלון, ובחזרה. נתיב של מזון מפוזר שנעלם מיד בקיבתו של הכלב, שמתחיל לקבל צורה של קיטבג צה"לי מלא, בסוף הטירונות. אלה החיים. לא הכול מושלם, אבל משלימים. הפתרון היחיד לשמור על גזרתו של גוסטב הוא לצאת איתו לפעילות גופנית. אבל אוגוסט עכשיו, ובחוץ מתבשל מרק סמיך שאף אחד, בטח לא כלב קשיש, מוכן לרוץ בתוכו. אז ככה זה, אין ברירה, צריך להתרגל לעובדה שגוסטב יהיה עכשיו כלב קשיש ושמן, אבל לפחות שמח.
נא להמתין לטעינת התגובות
