הכלב גוסטב לומד משהו על תאילנד
גם בביקור השלישי בתאילנד בן כספית מצא כלבים ידידותיים יותר. הם כמעט לא נובחים. פשוט חיים להם בשלווה, בהרמוניה מוחלטת עם האנשים ועם התיירים ועם החתולים ועם השאר. חיי גוסטב
גוסטב התרשם מאוד ורחרח בקפדנות קופסה עתיקה ומיובשת של יוגורט שמצא בשדה, בתקווה שתתמלא לפתע. היא לא התמלאה. ואתה יודע מה, אמרתי לו, הם גם לא נדרסים. כבר שלוש פעמים שהיינו בתאילנד, אנחנו פשוט מנצלים את החופשות שאתה לוקח אצל סבתא, הסברתי לו, ולכל הכלבים באי שלנו, קוסמוי, שלום. אף אחד לא בושל ולא נאכל. זה מוזר, אמרתי לגוסטב, כי יש ברחובות קוסמוי הרבה מאוד כלבים. מאות, אם לא אלפים. לכולם יש, משום מה, קולרים על הצוואר.

האנשים והכלבים בתאילנד נחמדים יותר
צילום: SXC
אבל בניגוד לך, גוסטב, שלמרות הקולר, אם אני לא שם לב לרגע, אתה פשוט מסוגל ללכת ישר לתוך הכביש הסואן, ופעם אפילו נדרסת על ידי מכונית חונה - הכלבים בתאילנד לא יורדים לכביש ככה סתם. הם הולכים בשוליו. והם ידידותיים. וכמעט לא נובחים. פשוט חיים להם בשלווה, בהרמוניה מוחלטת עם האנשים ועם התיירים ועם החתולים ועם השאר.
ואתה יודע מה? גם לא ראיתי אותם אף פעם עושים צרכים על המדרכה. אין לי שמץ של מושג איפה הם מטילים את גלליהם, ומתי הם אוכלים, או מה הם אוכלים, מי מאכיל אותם ומי לוקח אותם לווטרינר,
ולמה יש לכולם קולרים, אבל זו עובדה. הם, כנראה, כלבים חכמים מאוד. וגם האנשים שלהם, כנראה, די חכמים. למרות מה שאנחנו חושבים עליהם.
באמת מוזר. כבר שלוש פעמים בתאילנד, והתעלומה בעיצומה. לפחות בקוסמוי. אולי, אמרתי לגוסטב, במקום שתנבח בפעם הבאה שאתה רואה טרקטור עם תאילנדים, עדיף שננסה לדבר איתם ולשאול אותם איך הם עושים את זה. מה הסוד שלהם. הם לא שקופים באמת, האנשים האלה, אמרתי לגוסטב, הם בני אדם, וכמו שהכלבים שלהם יותר חכמים מהכלבים שלנו, הם כנראה גם יותר טובים מאיתנו.