כשגוסטב נדרס על ידי מכונית (חונה)
הכלב התנפץ על המכונית ופצח ביבבות קורעות לב. גם הנהגת המסכנה שראתה את החיזיון הקשה הזה הצטרפה לבכיותיו. חיי גוסטב
איך עשתה זאת? פשוט מאוד. הכלב יצא לטיול ערב בשכונה עם בעליו. אוויר צונן מעט יותר השיב את רוחו, כנראה, והפיח אנרגיה בגופו. אירוע נדיר לכשעצמו. לפתע, צץ לו קוזמו, החתול הג'ינג'י שמטריף את דעתו של השחור שלנו ימים ולילות ועושה בחצרנו כבתוך שלו. אביו של גוסטב (אני ,( ניסה לנצל את ההיתקלות בקוזמו על מנת להיפרע ממנו, על הרעש והמהומה שהוא גורם בלילות מתחת לחלונה של אלונה התינוקת. הניסיון נכשל. אבל גוסטב, נאמן כתמיד, פתח במרדף הרואי אחרי החתול הסורר.
מרדפים כאלה מסתיימים בדרך כלל במרדף הפוך, כפי שכבר תואר כאן. הפעם, זה נגמר
אחרת. בחולפו ליד מכונית שעמדה לה בפינה, בעודו צובר מהירות ומגרגר בזעם מעושה, נפתחה לפתע דלתה של המכונית. מעשה שטן אמיתי. מערכת הבלמים של גוסטב נזקקת, כבר מזמן, לשיפוץ מקיף. הדלת נפתחה כשכבר היה מאוחר מדי. הכלב כבר היה שם. ההתנגשות הייתה בלתי נמנעת.
גוסטב התנפץ על המכונית ופצח ביבבות קורעות לב. גם הנהגת המסכנה, שראתה את החיזיון הקשה הזה, הצטרפה לבכיותיו. רק קוזמו, ממרומי הגדר, גרגר על הדם. בשבועיים שאחרי גוסטב צלע, והתרחק ממכוניות. נוסעות, עומדות, או חונות. גם מחתולים.
אגב, באותו הלילה, חזר גם השחור כשהוא גורר רגל, תוצאה של עוד קרב לילי עם הג'ינג'י. הוא נזקק לזריקת אנטיביוטיקה. כעבור כמה ימים שבר אביו של גוסטב את ידו על חוף הים וידו הושמה בגבס. מקץ שלושה ימים נוספים פצעה אמו של גוסטב את ידה (סגרה לעצמה דלת על האצבע ) ונזקקה לתפרים. כך שגוסטב סימן כאן דרך בעייתית ביותר של גפיים פגועות אצל כל בני המשפחה, כמעט. מה שמוכיח שכלב לא צריך להיות חכם גדול, כדי לשמש דוגמה ומופת. מנהיג מלידה.
נא להמתין לטעינת התגובות
