לחסוך במים ולהוריד את מחירי הדיור
ממשלה חכמה היתה מבינה שאין עתיד לחקלאות בזבזנית מים על קרקע במדינה צפופת אוכלוסין. למה לא לתפוס שתי ציפורים במכה?
שר השיכון אמנם טוען כי משרדו ישחרר קרקעות לבנייה, שיוזילו את מחירי הדירות, אבל מיקום הקרקעות בבית שמש מרמז כי פרט לסקטור החרדי ספק אם הקרקעות האלה יועילו למישהו. ואילו בתחום המים, רשות המים ומשרד התשתיות חוככים ידיים בהנאה, מאחר ולטענתם היטל הבצורת הביא לצמצום צריכת המים בחמישה עשר אחוזים. אמנם בפועל אי אפשר לאמת את ההערכה כי דווקא היטל הבצורת – ולא אזרחות טובה ודאגה כנה למשק המים - הוא שהביא את הציבור הישראלי לצמצם את צריכת המים.
אבל גם אם רשות המים צודקת, וגם אם אנחנו באמת משתמשים היום בפחות מים רק בגלל שמחירם אסטרונומי, וגם אם נכון שנחצה את הקו השחור אם נעז להתקלח לבד ולא בזוגות – עדיין היטל הבצורת נותר מס מטופש, כי הוא נטפל לאוכלוסיה שלא יכולה באמת לחסוך מעבר למה שהיא כבר חוסכת. המס הזה נטפל רק למגזר הביתי, אשר אינו יכול לצמצם את צריכת המים מבלי לרדת לרמת חיים של העולם השלישי. כמובן שאפשר להתקיים בלי גינה, בלי דשא, וגם בלי אמבטיה - אבל במדינות שעושים את זה, החיים נגמרים בדרך כלל לפני גיל 40.
הטמטום של מס הבצורת לא נגמר כאן, כי בזמן שאנחנו משלמים כ-30 שקלים לקוב, המגזר החקלאי ממשיך לצרוך למעלה מ-40% ממי השתייה ולשלם על המים האלה מחיר אפסי ולא ריאלי של פחות משני שקלים לקוב. בתמורה, החקלאים מספקים לנו פירות וירקות – לפעמים באיכות סבירה ולעתים קרובות באיכות בינונית – כי את התוצרת המובחרת מייצאים לאירופה, ואותנו משאירים עם סוג ב'.
לחקלאים זה משתלם, אבל מה איתנו? כאשר משווים את מחירי הפירות והירקות בישראל עם אלו של אירופה מגלים שבמערב אירופה המחירים יותר גבוהים, אבל במזרח אירופה המחירים דווקא יותר נמוכים. כך, לדוגמה, קילוגרם ענבים שעולה בסופרמרקט בישראל 12 שקלים, יעלה בלונדון 25 שקלים, אבל בוורשה הוא יעלה רק שמונה שקלים.
הצעה שאי אפשר לסרב לה
גם האנגלים וגם הפולנים לא מגדלים ענבים אלא מייבאים אותם בשפע מיוון, מספרד, וכמובן גם מישראל. ימי המחסור ביבול חקלאי עברו מזמן מהעולם, והדבר המשמעותי שקובע היום את המחיר של פירות וירקות הוא הביקוש השולי, או - במלים אחרות - יכולתם של הצרכנים לשלם. מכיוון שהאנגלים עשירים יותר מאיתנו, והפולנים עניים יותר מאיתנו, מחירי הפירות והירקות בישראל מתייצבים בין אנגליה לפולין. הם יישארו פחות או יותר באותו מקום – בין אם נייבא פירות וירקות מחו"ל, ובין אם נמשיך לגדל אותם בעצמנו.
ממשלה חכמה היתה מבינה שאין עתיד לחקלאות בזבזנית מים וקרקע במדינה צפופת אוכלוסין, שסובלת מבצורת וממחירי
נדל"ן מופקעים. ממשלה חכמה היתה מציעה לאותם אנשים מעטים שמתפרנסים מחקלאות – פחות מארבעים אלף איש במדינה של שבעה וחצי מליון תושבים - הצעה שאי אפשר לסרב לה: ויתור על העיסוק החקלאי תמורת קבלת זכויות בנייה בקרקע החקלאית לשעבר, שתשמש לבניית דירות חדשות.
הצעה כזו היתה מביאה לירידה במחירי הדירות ופותרת את משבר המים מבלי להוציא סכומים מרקיעי שחקים על מתקני התפלה. למרבה הצער, ממשלה חכמה זה כנראה דבר בלתי אפשרי בישראל. לכן, נמשיך לשלם עבור דירה לא גדולה ולא מפוארת בתל אביב מחיר שצריך להספיק לרכישת אי פרטי. לכן, בשביל לראות דשא ירוק ליד הבית נצטרך כנראה לנסוע לחו"ל.
נא להמתין לטעינת התגובות
