במרכז דוח ועדת מרדכי: ערפל
הנתונים הכלכליים שעליהם מתבססות ההמלצות של ועדת מרדכי הינם שבריריים באופן שאפילו מנסחיו מתקשים להסתיר. ככה זה בעולם שמתבסס על שוק פרסום, שלא באמת ניתן לחזות כיצד הוא יתפתח. פרשנות
פרופיל אריאל אטיאס

הגשת דוח ועדת מרדכי. מרדכי מרדכי (מימין) והשר אריאל אטיאס צילום: פלאש 90
הנתונים הכלכליים שעליהם מתבססות ההמלצות בדוח הינם שבריריים באופן שאפילו מנסחיו מתקשים להסתיר. ככה זה בעולם שמתבסס על שוק פרסום, שלא באמת ניתן לחזות כיצד הוא יתפתח. ההנחה כי איסור גורף על תוכן שיווקי היא שתגדיל את עוגת הפרסום קלושה במיוחד לנוכח העובדה, כי גם היום קיים איסור שכזה והעוגה אינה תופחת.
ואיך תשפיע החבילה הצרה על הפרסום? והחבילה הדיגיטלית? והכנסתם של ערוצים ייעודיים נוספים ובעלי רישיונות אחרים? והאינטרנט או הרפורמה ברשות השידור? לא ברור. הדוח מתקשה להתמודד עם השאלות. במקרה כזה, כמו שאמר השר אטיאס במסיבת העיתונאים, יש לתת
לשוק לעשות את שלו. הבעיה היא שאז השוק יוכל גם ללכת.
אחד הנתונים התמוהים בדוח הוא הניתוח, שלפיו הגידול בתוצר לנפש בין השנים 2009 ל-2014 יתנהג לפי הממוצע בשנים 2001-2008. הנתון הזה מוכיח, כי חלה התעלמות לא ברורה בדוח מהמטרד השולי הזה שמכונה "המשבר הכלכלי העולמי" - אותו משבר שכנראה שינה מעתה והלאה את פני הטלוויזיה המסחרית, בארץ ובעולם.
ובכל זאת יש המלצה ללכת על עוד גופים מפרסמים ופרסומות בכבלים ובלוויין. ההסתמכות על המפרסמים הבינוניים והקטנים שיגדילו את העוגה לא צפויה להציל את גופי השידור, אלא רק להפיל את תחנות הרדיו והעיתונים.
האוצר, על פי ההערכה, יכניס לחוק ההסדרים את עיקרי הדוח, שהיו מלכתחילה בטיוטה הראשונה של החוק. גם אז הסעיפים היו ברמת סיסמאות שעל הרגולטור, המתחדש על פי דוח זה, יהיה ליצוק אליהן תוכן. עד 2012 ייתכן שלא נצליח לזהות את ועדת מרדכי מאחורי שוק התקשורת.