אויבי העם

"התקשורת" הוכתרה סופית ורשמית בתור סוטה, רדודה, אחראית לאלימות ומרעילת החברה. איפה שחסרים ערכים, בני משפחה, זמן איכות או רגש כן - שם תמצאו את "התקשורת" המקוללת

לי-אור אברבך | 25/9/2009 10:17

לכבות את הטלוויזיה. זו אחת ההחלטות המשמעותיות שצריך לקבל בפתח תש”ע. אנחנו יודעים לשלטט מצוין, אוהבים להזמין, להוריד ולהקליט - אבל כנראה שכחנו איך מכבים. היעדר מיומנות זו של לחיצה על הכפתור האדום הפך את השנה החולפת לשנת “התקשורת‭.”‬ לא סתם “תקשורת‭,”‬ אלא כזו בה”א הידיעה. “אתם התקשורת” היתה אחת הפראזות שנהגו יותר מכל בתקופה החולפת. היא נאמרה לרוב בבוז ומתוך תחושה שהחברה הישראלית ותרבותה המפוארת צללו מבלי שוב אל בין דפי העיתון, ונרמסו תחת הסמסים של תוכניות הריאליטי.

לחיצה קטנה על אופ, וזה עובר. צילום: SXC

“התקשורת” היתה השנה לנאשם מספר אחת, וכתב האישום עודו מתגבש. אפילו אתמול, כשנדרשה ח”כ רונית תירוש לתת מענה לרצח נערה צעירה, ההברקה היחידה שסיפקה אשת החינוך היתה לצנזר את קטעי שתיית האלכוהול מהטלנובלה "האלופה".‬ ככל שלחברה הישראלית ולראשיה אוזלים ההסברים הטובים למציאות הבלתי נתפסת - כך הולכת והופכת “התקשורת” לתשובה היחידה.

לאישום הקשה בהדחה לאלימות הצטרפו שלל הטחות היסטריות: השנה היתה “התקשורת” סוטה ורדודה, שלחה פוליטיקאים זכים אל כלאם וסייעה לבדרן מצליח לשים קץ לחייו. היא היתה אנטי-ציונית כשזה התאים, וצנזרה ביקורת כשזה הלם. לרגע קידמה את ענייניהם של אויבים, וברגע אחר התעלמה מהמציאות המדממת. האכילה בשיקוצים והדיחה למסחריות, הרעילה את המוחות והיתה שמאלנית או לאומנית, אכזרית או רפה, מיליטריסטית או מתחסדת - ובעיקר כזו שחוצה קווים אדומים מבלי להביט ימינה או שמאלה.

אפילו הסקס היה שם תמיד

למרבה האירוניה, הדמוניזציה הזו שהולכת ומציירת את כתובתה על הקיר דווקא מעידה על אהבה גדולה ובעיקר על תלות. היעילות של האנשים שעושים את התקשורת על סוגיה הצליחה להיכנס לכולם תחת העור. ככל שהחלל בחייהם של הישראלים הלך וגדל, ידעו הטלוויזיה, האינטרנט, הרדיו והעיתונים למלא אותו. איפה שחסרים ערכים, בני משפחה, זמן איכות או רגש כן - שם תמצאו את “התקשורת” המקוללת. היא מרכזית כל-כך בחיי כולנו, ששכחנו את החיים כפי שהיו לפניה, כשכל שלוחותיה היו עוד אופציה ולא החיים עצמם.

אז, לפני שכדור השלג החל להתגלגל, כשילד הפך אלים חיפשו אצל הוריו את התשובות. אם היה בור, שאלו בבית הספר. פעם איכותם של משחקי כדורגל לא נמדדה לפי הערוץ

שבו שודרו, והזמר האהוב לא היה זה שקיבל את הכי הרבה קולות. קשה להאמין, אבל גם לפני עידן 3 מהדורות החדשות היו פוליטיקאים מושחתים ואפילו היו אויבים וחורשי רעה. ועוד סוד קטן: גם סקס, כנראה, תמיד היה.

התקשורת חייבת בחשבון נפש, זה ברור. היא לא חפה מטעויות וכל תשומת הלב הזו בהחלט יצרה גם אצלה תסביך גדלות מסוג מסוים. אך את חשבון הנפש האמיתי צריכים לעשות צרכני המדיה.

עלינו להפסיק להאשים ולהתחיל לקחת אחריות. התקשורת מעבירה את המציאות, אולי גם מעצימה ומעבדת אותה - אך לא יוצרת אותה. זה היה ותמיד יהיה בידינו. נוכל לגלות את זה רק אם ננסה לפעמים להניח למחשב, לקפל את העיתון ולכבות את המקלט. רק לא ליותר מדי זמן.