חיים מחוב לחוב
מצוקה כספית וסבך חקיקתי ופוליטי הפכו את הטלוויזיה בישראל לכזו שאין לה עבר ולא עתיד
פרופיל אריאל אטיאס
אריאל אטיאס יחסי ציבור
הארומה האופטימית של אתמול עשויה להטעות, כי אין כאן מקום לתקווה. גם אם ערוץ 10 ישלם את מלוא 103 מיליון השקל שהוא חייב, ויעשה זאת עוד היום, כולנו נתכנס שוב לבכות את סגירתו של הערוץ המסחרי השני כנראה כבר בתוך שנה.
מצוקה כספית וסבך חקיקתי ופוליטי הפכו את הטלוויזיה בישראל לכזו שאין לה עבר ולא עתיד. רק הווה. חיים מחוב לחוב, משידור לשידור. מחר בלאו הכי תהיה מלחמה ותפרוצנה בחירות, ומחרתיים הטכנולוגיה כבר תמציא עולם תקשורת חדש. אז למה לתכנן? מדוע לטרוח ולבצע שינוי מהותי?
ולא שאין חזון. השר אריאל אטיאס מחזיק בחזון המעבר לרישיונות ומגן עליו בקנאות. אך גם לו ברור שאת הסרט בטקס הנחת הפינה לא יהיה הוא שיגזור. לחזונו של אטיאס קדמו כבר אלו של שרי תקשורת אחרים: דליה איציק, רובי ריבלין, אהוד אולמרט. כולם גלגלו על לשונם רפורמות, כולם בדקו היתכנות ותנאי שוק, אף אחד לא עשה.
שעה להפסיק לעסוק בפנקסנות
ספק גדול מאוד, למרות המשבר הכלכלי העולמי ואסונותיו, אם בעלי המניות של ערוץ 10 באמת לא יכולים לגרד 103 מיליון שקל. לא צריך להיות כלכלן גדול כדי לא לקנות זאת. אך הם מבינים שזו השעה להפסיק לעסוק בפנקסנות ולהתחיל לדון במהות האמיתית של התקשורת הישראלית כפי שהיא
מתקיימת היום. כזו שתכלול את התפקיד האמיתי של כל כלי תקשורת במדינה הזו, בטלוויזיה, ברדיו, ברשת האינטרנט וגם בעיתונות, תחשב בבהירות את עתידם ותעניק להם כזה. ככל שמהות זו תופנם על ידי המדינה, היא תפסיק לפשפש בחובות, אלא תתחיל להעריך את הזכות שהיא מעניקה.
נא להמתין לטעינת התגובות
