מטעמי המקרא- מחשבה ומתכון לפרשת שופטים
כדי ליצור את חוסנו של מוסד השיפוט ולרומם אותו מעם יש לחבר את חוכמת הלב הניתנת לשופט מלמעלה עם צניעות פנימית. דפנה פינקלשטיין מבשלת את פרשת שופטים
במסכת סנהדרין (דף לב' עמוד ב') נותנת הגמרא את אחת התשובות בשם ריש לקיש: "כאן - בדין מרומה, כאן - בדין שאינו מרומה". ההוראה לשפוט בצדק את עמיתך הינה בסיטואציה משפטית רגילה, בדין שאינו מרומה. לעומת זאת, השופט נקרא לכפול את חוש הצדק במקום בו הדין מרומה, היינו - בסיטואציה בה לכאורה לא ניתן להצביע על פגם לוגי או שכלי בתוצאה המבוקשת, ובכל זאת, משהו "לא יושב" לדיין במקום, והאינטואיציות הפנימיות שלו מאותתות לו כי הצדק מצוי במקום אחר.
על אותו חוש מיוחד, או אותן אינטואיציות, רוצה אני לעמוד כאן. המקרא מבקש ללמדנו כי על מנת להיות שופט ראוי, לא די בכישורים שכליים ובידע נרחב, או ביכולת אנליטית גבוהה. השופט נדרש בראש ובראשונה להיות "חכם לב", בעל טביעת עין חדה, כישורים פסיכולוגיים, דקות אבחנה, ובעיקר יכולת לקלוט בחושיו גם תדרים חלשים יותר, לעיתים כמעט סמויים, הרוחשים מתחת לפני השטח ומהווים את ליבת העניין. זהו אותו חוש צדק אינטואיטיבי.
חכמת לב שכזו הינה כשרון נדיר, הניתן במשורה ליחידי סגולה ומרומם את המחוננים בו אל מדרגה נעלה ומורמת מעם. אפילו שלמה המלך, החכם באדם, לא הסתפק בחכמתו הכבירה וביקש מן הקב"ה את אותה חכמת לב: "ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע כי מי יוכל לשפוט עמך הכבד הזה" (מלכים א', ג', ט').
גם הנביא ישעיהו, בנתנו קוים לדמותו של המנהיג והשופט האולטימטיבי, הלא הוא המשיח, מדגיש את אותו חוש ייחודי: "ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבור הרוח דעת ויראת ה'. והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אוזניו יוכיח. ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי- ארץ... " (ישעיהו יא', א'-ד').
המשיח מצויד בחוש "ריח" ספציפי לצדק, וחוש זה הוא שעומד בבסיס יכולת השיפוט בה התברך. מעניין לציין כי על פי התלמוד הבבלי אותה סגולת "הרחה" בה ניחן המשיח שימשה בשעתו את החכמים כאבן בוחן, להכריע האם בר כוכבא הינו המלך המשיח. בחנו וראו כי בר כוכבא (או בר כוזיבא בלשון הגמרא) לא ניחן באותה יכולת ייחודית, ומייד פסקו כי אין הוא מלך המשיח (מסכת סנהדרין, דף צג', עמוד ב').
הנה כי כן, על השופט להתברך באותה חכמת לב, או חוש "ריח" לאמת והצדק, וחוש זה יש בו מן הניצוץ האלוקי. לא בכדי נקבע מקום שבתה של הסנהדרין בלשכת הגזית, סמוך למקום שכינת ה', כך שהחוכמה האלוקית תפעפע אל היכל האדם ותקרין על נציגיו, ולא בכדי נקראים השופטים "אלהים" במקומות רבים. (למשל, שמות כב', ז', ח', כז').
ואכן, כוח אדירים זה ניתן לשופט: "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (דברים יז', יא'), תפקידו הוא לחרוץ גורלות, תפקיד שיש בו מעט מאלוקים.
כוח זה מצריך מן השופט תכונה נוספת, והיא מידת הענווה, שהיא חיונית
חיבורה של חכמת הלב הניתנת לו לשופט מלמעלה, עם אותה צניעות פנימית שיביא עימו השופט מלמטה, בתנועת נטיף וזקיף החותרים להתחבר זה לזה, הוא שיצור את חוסנו של מוסד השיפוט וירומם אותו מעם.
דפנה פינקלשטיין, בוגרת תואר ראשון במשפטים ופסיכולוגיה (משולב) באוניברסיטת בר-אילן, ותואר שני במשפטים באוניברסיטה העברית. עובדת במחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה ומופיעה בפני בית המשפט העליון במסגרת עבודתה.
בטרם כל:
4 ביצים, מופרדות לחלמונים ולחלבונים
2/3 כוס סוכר
1 כף תמצית וניל
קורט מלח
2/3 כוס קמח
1/4 כוס אבקת סוכר לזרייה
למלית:
1 מיכל שמנת מתוקה
1/2 כוס סוכר
2 כפות אבקת פודינג אינסטנט וניל
תבנית מלבנית בגודל 37X30 ס"מ
יציר נברא:
מחממים תנור לחום גבוה (200 צ.).
שמים את החלמונים, מחצית מהסוכר, תמצית הווניל והמלח בקערת המערבל ומקציפים לתערובת בהירה ותפוחה.
בקערה נפרדת, מקציפים את החלבונים עם יתרת הסוכר לקצף נוקשה. מקפלים בעדינות את תערובת החלמונים לקצף החלבונים.
מקפלים בעדינות את הקמח אל הבלילה. מרפדים את התבנית בנייר אפייה, ושוטחים בה את הבלילה בשכבה אחידה. אופים כ-10 דקות, עד שהעוגה תזהיב ותישאר קפיצית למגע.
מכינים גיליון נייר אפייה גדול מעט מגודל התבנית וזורים עליו את אבקת הסוכר. כשהעוגה מוכנה הופכים אותה על הגיליון, מגלגלים לגלילה ומניחים להצטנן.
להכנת המלית, מקציפים יחד את השמנת, הסוכר ואבקת הפודינג לקרם יציב. אם הקרם סמיך מדי, מדללים במעט מים.
פותחים את הגלילה הקרה (מסלקים את נייר האפייה), מורחים עליה את המלית ומגלגלים שוב לגלילה. זורים על העוגה אבקת סוכר ושומרים במקרר.
מתוך הספר "מטעמי המקרא" בעריכת דפי פורר קרמר.
נא להמתין לטעינת התגובות
