ביכורים של תפילה
העלייה לירושלים מוחלפת בהגעה לבית הכנסת, שאר מתפללי המנין ממתינים איש לרעהו, ושואלים בשלום. מבררים לסיבת העדרם של החסרים. במקום סל – טלית ותפילין, על כתפו, בזרועו ועל ראשו.הרב ד"ר יהודה ברנדס דורש בפרשת השבוע
"צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והביכורים עתידין ליפסק, עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלשה פעמים בכל יום".
מה הקשר בין תפילה לבין ביכורים? הדרשן מביא פסוק בתהלים המקביל את התפילה להקטרת הקטורת במקדש: "תכון תפילתי קטורת לפניך" (תהלים קמא). ומסיק: "חביבה תפילה לפני הקדוש ברוך הוא מכל מעשים טובים ומכל הקרבנות". האם יש משמעות ממשית להקבלה הזאת, או שאין זו אלא נחמת עניים?
במסכת בכורים מתוארת המצוה של הבאת הביכורים באופן חי ומלבב: "כיצד מפרישין הביכורים? יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, קושרו בגמי ואומר: הרי אלו ביכורים", כך ההפרשה.
ההולכה: "כיצד מעלין את הביכורים, כל העיירות ... מתכנסות לעיר ... ולמשכים היה הממונה אומר: קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלקינו". ההבאה לירושלים: "החליל מכה לפניהם ... הגיעו קרוב לירושלים ... וכל בעלי אומנויות עומדים לפניהם ושואלים בשלומם". וההקרבה במקדש: "עודהו הסל על כתפו קורא מהגדתי היום לה' אלקיך ... עד שהוא גומר כל הפרשה ומניחו בצד המזבח ומשתחוה ויוצא".
אילו היתה לנו מסכת סליחות במשנה, יתכן שהיינו פוגשים בה תיאור חי ומלבב לא פחות של אוירת חודש אלול בבתי הכנסת. הספרדיים – מתחילת החודש, והאשכנזיים – סמוך לראש השנה.
את ה"יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה" אפשר היה להחליף בתאור אדם שחוזר לביתו מחופשת הקיץ, ילדיו מתחילים ללכת עם בוקר לבית הספר וסדר היום של הבית מתייצב, המחברות החדשות והספרים החדשים, החברים החדשים והמורים החדשים, בין אם אלו שלו עצמו, של ילדיו, של קרובי המשפחה או אפילו ילדי השכונה שברחוב, מעוררים אותו לתחושה של ביכורים, התחלה וראשית. והוא משכים, יחד עמהם, לימים ראשונים של סתיו, לבקרים ראשונים של סליחות.
במקום התיאור הנלבב של ההליכה לירושלים וקול החליל, יבוא התיאור של ההליכה עם שחר לבתי הכנסת, וקולו של השופר.
את ה"משכים" של משנת ביכורים, מחליף ה"משכים" לסליחות. בשכונות אחדות בירושלים אפשר עוד היום לשמוע את גבאי בית הכנסת סובבים בשכונה לפנות בוקר ומשכימים את המתפללים, בקריאת: "סֶ-לי-חות" מתנגנת או בחבטות קלות על התריסים של דיירי קומת הקרקע.
כך גם בפנימיות – קול מוסיקה רם מעורר את בני הישיבה, קורע אותם ממתק השינה ומזרז אותם להיכל התפילה. בשאר מקומות שבעולם, החליף השעון המעורר והטלפון הסלולרי את בינת השכוי, והוא שמעורר את המתפללים השכם בבוקר.
ההגעה לירושלים מוחלפת בהגעה לבית הכנסת, שאר מתפללי המנין ממתינים איש לרעהו, ושואלים בשלום. מבררים לסיבת העדרם של החסרים. במקום סל – טלית ותפילין, על כתפו, בזרועו ועל ראשו, וכשהוא מסיים את דבריו, מניח אותם חזרה בתיקם, ויוצא.
גם אלו שאינם משתתפים באמירת הסליחות, נוטלים חלק בתפילת ראש השנה ויום הכפורים, ואף בהן אפשר לטעום טעם של ביכורים. אוירה של ראשית והתחדשות, ראשית שנה. התכנסות ציבורית גדולה ב"מקדש מעט", קול השופר, ותפילות המנסחות במלים גם את הכרת הטוב, גם את הציפיה לעתיד: "הגדתי היום לה'".
אי אפשר לומר שבית הכנסת הוא תחליף שלם לעבודת המקדש, או שאמירת סליחות ופיוטים מקבילה באופן שלם להקרבת ביכורים. קל להצביע על ההבדלים, גם החיצוניים, המעשיים, וגם הפנימיים, הרוחניים. אולם, ההיתלות בהבדלים היא לפעמים תירוץ – "היאוש נעשה יותר נוח".
נוח לחשוב שפעם היה נפלא, היה אפשר להגיע להשגות רוחניות גבוהות, להתרגשות, למגע עם האלקי אבל היום, לא נשאר מכך כלום. היום רק הלכה יבשה, בית כנסת עם תפילות שחוזרות על עצמן, ציבור
אולם, הדבר אינו תלוי בעובדות האובייקטיביות בלבד. גם בימי המקדש היו מי שרידדו את כל ההתרחשות בו וסביבו לפולחנים חסרי תוכן ולעסקי גבאות דתית, אם לא לזירה של עבודה זרה ועריות ושפיכות דמים של ממש. כך היה בימי בני עלי במשכן שילה, כך היה בתקופת המלכים שלפני חורבן בית ראשון, וכך בתקופת השחתת הכהונה בשלהי ימי בית שני.
מסתבר, שלא התנאים החיצוניים האובייקטיביים הם שקובעים מה תהיה מידת התרוממות הרוח של המתפללים בבית הכנסת או מביאי הביכורים לבית המקדש. "הגורם האנושי" הוא העיקר, אופיו של האדם, והאופן שבו הוא מביא את עצמו, רוחו ונשמתו, אל מקום הקודש.
אכן, אנו ממשיכים להתפלל ולקוות לבנין המקדש והשבת העבודה כימי קדם, אולם חשוב לזהות היכן, בעולמנו, אפשר לטעום מטעמן של מצוות המקדש, ולחוש ולו במעט, את התרוממות הרוח והתעוררות הלב שיכול אדם ער ורגיש לקבל מן המפגש עם מקום השכינה.
הרב ד"ר יהודה ברנדס עומד בראש בית המדרש, מכללת רוברט מ' ברן, בית מורשה. ספרו "מדע תורתך", שיעורים שנלמדו בבית מורשה על מסכת כתובות, ראה אור בשני כרכים בהוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים. המעוניינים להשתתף בימי עיון בחודש אלול בנושא "אתה קדשת: זמנים מקודשים בעולם של חולין" מוזמנים לפנות לבית מורשה בירושלים בדוא"ל: mazal@bmj.org.il
נא להמתין לטעינת התגובות
