לפעמים גם אמת עלולה להרוג

סוגיית צווי המניעה של בית הדין לעבודה נבחנת דרך סיפור נושן על רבי אליעזר וויכוח על תנור חוליות. את הלקח המורים ייאלצו ללמוד בסוף בעצמם. חינוך חינם

אסף זלינגר | 9/12/2007 14:00

במשך שני טורים ברצף אני נקרא אל העולם המטאפיזי של האלוהות, ויסלחו לי הקוראים שרוצים לשמוע מי אמר למי באיזה דיון. סוגיית צווי המניעה של בית הדין הארצי לעבודה מצליחה לעורר בימים האחרונים סערה, שכמוה לא נראתה במערכת החינוך של ישראל. בבתי הספר השונים הולכים ומתגבשים צוותים שלמים שעומדים לומר 'לא' לצו בית הדין לעבודה ולהפרו.

לכאורה, ניתן להבין את הרציונאל של בית הדין, שהניח כי צווי המניעה יאפשרו משא ומתן מרתוני לקראת הסכם, שיגיע בתום תקופת חג החנוכה. מנגד, ניתן גם להבין את אכזבתו של בית הדין מכך שארגון המורים ממשיך לדרוש את: "אין שניתן לקבל בהסכם שכר קיבוצי" ועל כן הוכרע "בלב כבד" למתן צווי מניעה.

וכאן אנו מגיעים לדרש: בימיו של רבי אליעזר התווכחו החכמים ביניהם, האם תנור חוליות יכול לקבל טומאה. בעיני הרב, שלא צריך להתקין את סעודותיו, נראה התנור ככלי שמקבל טומאה, אך בעיני תלמידיו הכלי נותר טהור.

נוכח אי-קבלת האמת של רבי אליעזר, מתחיל הרב בהוכחות מן השמיים לכוח אמיתותיו: "אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח, נעקר החרוב ממקומו מאה אמה". לאחר שעקר את החרוב בניסיון להוכיח את האמת שלו, ממשיך רבי אליעזר במסע ההרס להוכחת צדקתו, הוא מסב את אמת המים לאחור וטוען, כי עד שלא יקבלו את אמיתותיו לא תהיה תורה: "אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו, הטו כתלי בית המדרש ליפול".

האמת של ארז הגיעה לקצה הדרך

למי שלא מכיר את המדרש, סופו בכך שרבי אליעזר נפטר באותו היום, בשל העובדה שתלמידיו לא קיבלו את האמת שלו. אמת שאולי היתה נכונה, ואף אושרה על-ידי בת קול שירדה משמיים. לטעמי, המסר העיקרי של המדרש טמון בכך שיש אמת שעלולה להרוג.

אנו נמצאים היום חמישה ימים לפני השיבה ללימודים, קירות בתי המדרש כבר מתחילים לרעוד והשאלה שנותרת פתוחה, הינה האם האמת של רן ארז לא הגיעה לקצה הדרך, למקום שבו היא הופכת להיות מסוכנת מאוד?

ניתן להבין את רן ארז, בדרישותיו לקבל מהמדינה בטוחות לכך

שההסכם עם המורים יצא לפועל, ניתן גם לקבל את דרישתו לכך שגודל כיתה ותוספת שעות לימוד, הינם כלי עבודה של המורים, שצריך לעגנו בהסכם, בניגוד לנטיית בית הדין.

בעיני המורים הפסיקה אינה ראויה ואף אינה חוקית, אך את זה על המערכת המשפטית להוכיח. הרעדת קירות בתי המדרש ברחבי הארץ ראויה כסמל וכמסר, אך סופה בכך שהקיר נופל ולא ניתן לשקמו. אין זה אומר שעל המורים לשוב ללמד "בהתנדבות" בשכר המשפיל שבו עבדו עד כה, אך מצד שני אין זה אומר שעל רן ארז להביא הוכחה מכותלי בית הספר.

המורים יודעים "לתקן את התנור"

בין האמת של המדינה לאמת של המורים, צריך להסתכל על אותו תנור חוליות מסכן, תנור של פשוטי העם, שהוא לב-לבו של הדיון. בביתו של רבי אליעזר ודאי היה משהו טוב "וכשר" הרבה יותר. כך גם בביתם של יולי תמיר, רוני בר-און ואהוד אולמרט.

בעיניהם נראה התנור הזה טמא ויש לטהרו, אך בעיני המורים התנור הזה או הכיתה הזו, היא הדבר הטהור ביותר שיש בידיהם. הוא אולי מלוכלך, בעל בעירה לא טובה ושורף מדי פעם תבשילים, אך זה מה שיש. במקום לזרוק אותו הצידה יש לתקנו. מי שיודע לתקנו, הוא רק מי שעמדו במטבח ובישלו עליו במשך שנים רבות ועל כן אין לפתור אותם הצידה, כמי שלא מבינים.

את רבי אליעזר ניצחו בניו, כי לא קיבלו ממנו את האמת והוא נפטר באותו היום. את האמת של רן ארז, מסרבת היום הממשלה לקבל גם במחיר של בת קול והרעדת קירות בית המדרש. מורי ישראל אינם רבנים וגם לא נביאי זעם, הם מחנכים שאמורים לתת לדור הבא את הכלים להבין מהי האמת. הם אלו שאמורים ללמד כי בכוחה אחרי רבים להטות ולקטול. חבל שאת השיעור הזה הם עומדים ללמוד על בשרם.

על "חינוך חינם"

מדי שבוע מציגים לסירוגין כתבי החינוך של nrg מעריב-יובל לידור ואסף זלינגר - את מאחורי הקלעים של מערכת החינוך בישראל. מהגנים דרך בתי הספר היסודיים, החינוך העל-יסודי ומוסדות ההשכלה הגבוהה.